בלוג הסיפורים שלי.

האיש פתח את פיו כדי להמשיך בדבריו ותקע גרעפס ארוך.

"אופס, סליחה, פשוט אכלתי קודם המבורגר ענק." התנצל האיש.

"התנצלות לא מתקבלת. אני רעב לאוכל שהוא לא גפילטעים מקולקלים כבר מאז שקמתי היום בצהריים!" מחה אדם.

"אז אתה מרגיש מספיק ביטחון אחרי שהודעתי לך שהתקבלת כדי להתחצף?" התפלא האיש.

"כן, אמרת שאין פיטורים, לא? אני רק מקווה שזה טוב מספיק בשביל שארית חיי." אמר אדם.

"כן, זה יותר גרוע מחתונה, אתה יודע. כשאתה מתחתן אתה יכול להתגרש, ובעבודה שלנו מי שרוצה להתפטר מוכרח להתאבד." אמר האיש.

"מה? למה אתה מדבר על חתונות פתאום?" נבהל אדם.

"סתם, מה אתה נלחץ כל כך? בכלל אין לך חברה, נכון? אז מה אכפת לך? זה לא שתתחתן עם מישהי תוך יומיים או משהו... נכון?" שאל האיש.

"וגם לא תוך שלושה חודשים. וגם לא תוך שישה חודשים." אמר אדם.

"למה שישה חודשים? המספר של השטן זה 666." אמר האיש.

"וואלה, נכון. אז מה אני עושה?" שאל אדם.

"מה אתה עושה? יש לי כמה פרוייקטים בעבודה כרגע..." האיש נסע בכיסאו לעבר שידת מגירות ענקית ופתח אחת מהן, והוציא תיק קרטון קטן.

"הנה, זה יתאים לך. רק בשביל זה אנחנו צריכים קורות חיים באמת - כדי לדעת לאיזה אנשים יכול להיות שיש לך קשר. הפרוייקט הזה הוא עם אנשים שלמדו איתך באותו בית ספר יסודי." הסביר האיש.

"באותו בית ספר יסודי? אתה בטוח שזה נקרא שיש לנו קשר?" התפלא אדם.

"זה נקרא, בהחלט. כבר שלחנו אנשים לפרוייקטים עם אנשים ששכבו לצידם בחדר תינוקות בימים הראשונים לחייהם, המצב שלך נהדר." אמר האיש ומסר את התיק לאדם.

"ומה זה פרוייקט? מה אני אמור לעשות?" שאל אדם.

"יש בחורה אחת שלמדה איתך ביסודי שהיא סוחרת בסמים קשים שעשויים מעצמות חתולים נרקומנים טחונות. מסתבר שיש לזה השפעה ממסטלת חזקה ביותר. אנחנו לא משרד ממשלתי או חוקי כלשהו, רק מאפי -אה- משרד חקירות פרטיות. כן. זה מה שאנחנו! משרד חקירות פרטיות! חכה שניה, זה טוב, אני ארשום לעצמי את זה איפהשהו..." אמר האיש, הפשיל את שרוולו וכתב לעצמו על המרפק "משרד חקירות פרטיות".

"אז בקיצור, אמא של הבחורה הזאת חברה טו -אה- היא משלמת לנו כדי שנמצא את הבת שלה. אתה תקבל את ההרבה כסף שלך בכל מקרה גם אחרי שהתיק הזה יסגר ותקבל תיק חדש. עד אז אתה עובד על התיק הזה, ומקבל שכר קבע בכל מקרה. תתחיל לחפש מ... אה, את מיטל אתה מכיר הכי טוב מכל הבנות שלמדו איתך ביסודי, נכון? ראית אותה עוד כמה שנים אחרי בצופים." אמר האיש.

"איזה מיטל? אני מכיר הרבה מיטלות. אם אתה מתכוון לאחת כזאת רומניה עם חצ'קונים-" "-כבר אין לה חצ'קונים, זה עובר עם הגיל. וגם לך היו חצ'קונים פעם, תפסיק להזכיר לאנשים פרטים מביכים מהעבר שלהם." אמר האיש.

"אה, אתה מתכוון שהיא נראית טוב עכשיו? ומאיפה אתה יודע את כל זה בכלל?" שאל אדם.

"אני לא יודע מה זה נראית טוב מבחינתך. והשאר-אל תשאל ואני לא אשקר. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם האנשים שאתה חוקר כל עוד זה לא פוגע בחקירות. וכן, אני יודע שאין לך ניסיון בחקירות בכלל אבל כבר יהיה לך עם הזמן. בינתיים פשוט תאלתר ותזרום עם מה שלא יהיה." אמר האיש.

"רק עוד דבר אחד-אם אתה יודע מי זאת, למה שלא תגיד לי ישר במקום שאני אתחיל לראיין את כל הבנות שלמדו איתי ביסודי?" שאל אדם.

"אל תשאל ואני לא אשקר. אתה משוחרר."

אדם יצא מהדירה עם התיק מקרטון בידו, דילג מעל לחלקי הגופות שעל המדרגות ונכנס למסיבה המעושנת שבבית.

האנשים כבר ישנו אחד על השני.

כשאדם סגר אחריו את הדלת המעושנת התעוררה והלכה להקיא קצת.

אדם לא אמר כלום ונכנס לחדרו בשקט. הוא צריך לעבור על התיק לפני שהוא הולך לדבר עם מיטל.

אגב מיטל, איך הוא יגיע אליה בכלל? עברו קצת פחות מעשר שנים מאז הפעם האחרונה שהוא ראה אותה ודיבר איתה.

אדם פתח את המחשב, אולי הוא יצליח למצוא אותה בפייסבוק.

אם כן, זאת כבר תהיה התחלה.