כמו שבת שעברה גם שבת הזאת אני מוצאת את עצמי חורשת והפעם לתנ"ך.

כל פרק שאני לומדת מעצבן אותי יותר.

נתחיל מאבותינו היקרים - אברהם ויתר על הכל ועזב לכנען עם שר - אבל היי שרי לא ויתרה על הכל גם? למה זה לא מוזכר? ואז הוא מפחד שהמצרים יראו כמה שהיא יפה ויהרגו אותו בשביל לקחת אותה, אז הוא קורא לה אחותו בשביל שלא יהרגו אותו, מקבל עליה מתנות כאות תודה על זה שהמצרים דופקים אותה ובשום מקום לא מזכירים את זה שהוא מפקיר את הכבוד שלה בשביל להשאר חי ולקבל מתנות.

כל פרק יש קטע מעצבן כזה שתמיד מנסים לייפיף הכל וזה עולה לי על העצבים ללמוד את כל זה, ואני חושבת כמה השתנתי בקטע האמונתי הזה. לפני כמה שנים הייתי הרב יותר חזקה והולכת לשיעורי תורה אפילו, אבל מאז שאני התבגרתי יותר בוא נגיד, התחלתי לראות את כל הצדדים המלוכלכים האלה שבדת, החרדים שלוקחים את הכל בקטע הכי עקום שיש. ואחותי חזרה בתשובה ועכשיו חרדית ואני רואה בדיוק מה זה וכמה זה מעוות. היהדות יכלה להיות כזאת יפה ומוסרית עם כל הדרך ארץ הזאת, אבל כל ההקצנה המיותרת הזאת רק מרחיקה אנשים,כמוני, מלהאמין אז למה?

אני מוצאת את עצמי פתאום מוקפת במליון שאלות שאין לי תשובה עליהם וזה כזה קשה. כמה שאתה מתעניין בזה יותר ורוצה באמת לדעת ולהבין זה רק מייאש אותך יותר. ואני לא רוצה לצאת נגד דת או אלוהים, אני פשוט רוצה להבין ואני לא מצליחה.

אני רוצה להבין מה הקטע של אלוהים לברוא אנשי בשביל שכל היום רק יודו לו על כמה הוא אל מושלם, ומה הקטע לנסות להעמיד בניסיונות וכל פעם לשבור קצת יותר בשביל לראות אם בסוף תשבר עד הסוף עד כמה האמונה שלך חזקה.

אתה רוצה שכולם יאמינו וישבחו אותך? תעשה את זה בדרכים הגיוניות יותר, תחולל עוד קצת מהניסים שלך תהיה קצת מוחשי וכולם יאמינו.

ושאני מקשרת את זה ליום השואה, אז אני בכלל לא מבינה. זה אומנם השאלה הכי חרושה אבל איפה באמת אלוהים היה שהכל קרה שם? למה ילדים קטנים צריכים לגדול בלי הורים בדרך הכי אכזרית שיש ולתת לכל הזוועות האלה לקרות? עוד ע"י בנ אדם! לא מפלצות ולא רשעים , זה בני אדם מצאו את הדרכים האכזריות ביותר לגם למציאות הזאת. אם זה היה קורה לי הייתי כועסת כל כך. מי רוצה להיות בעם הנבחר שלך? בשביל שתשבור כל פעם קצת יותר? איפה ההגיון והמוסר שהדת הזאת כל כך מושתת עליהם שילדים כאלה קטנים סובלים כל כך הרבה. אני רוצה את התשובות שלי