אז התאריך הזה סופסוף הגיע. לפני שנייה סיימתי בצפר, היה אפטר מטורף לילה אחרי ישר טסנו ליוון לחפושה רגועה ומושלמת, חזרנו למלחמה ומחר אני מתגייסת!

ארזתי תיק, הוא כבד בצורה מטורפת שלא נראלי שאני מצליחה לסחוב למשך יותר מ10 דקות.

הלילה הז לא הולך להיות מיועד לשינה כנראה. אני מנסה לשמור על קור רוח אבל בתכלס אני כל כך לחוצה. לחוצה מזה שאני לא יודעת לאן אני הולכת ואיפה אני יהיה בשבת, ואיזה בנות אני יכיר שם, ועד כמה רע המפקד יהיה, ועד כמה אני יתגעגע הביתה ולאמא וכמה הולך להיות קשה.

כולם מנסים להרגיע אבל יציאות כמו "תזכרי לא להשב,כולם עוברים את זה" רק מלחיצות אותי יותר.

חברות של אמא קנו לי מתנה, גיסתי הכינה לי ארוחת גיוס והשקיעה ממש במתנה צבאית כזאת, אחותי גם קנתה לי מתנה חמודה ש גופיות גרביים הרבה שוקולד ותהילים עם השם שלי (בצבע ורוד), החברה הכי טובה קנתה לי פיגמה חמודה מאוד ומכתב שנראה לי מרגש עד דמעות אז אני שומרת אותו לרגעים קשים יותר

דוד שלי אמר לי שאנשים מצליחים מצליחים תמיד, ואני רואה את זה בתור מחמאה שהרבה זמן לא קיבלתי.

אחים שלי הגדולים( שאחד סיים טיס והשני קרבי אחרי לבנון ועזה) התקשרו ואמרו בהצלחה והכל, וכמותמיד גרמו לי לצחוק ולהשים הכל בפרופורציות 

האחיינית בת השנתיים שלי כאילו הרגישה שאני הולכת ומאז שהיא באה בצהריים היא לא ירדה לי מהיידים עד עכשיו.

עם ההורים ואחי הקטן אני יתמודד כבר בדרך לבקו"ם, ואני ממש ישתדל לא לבכות שאני יגיד לאמא ביי.

סל הכל אני מוכנה, את הברכות והתפקיד שרציתי קיבלתי, אני רק מאחלת לעצמי ללמוד מהתקופה הזאת באופן חיובי, להתגבר על קשיים ולהנות, צה"ל זה החוויה הכי משמעותית שתהיה לי בשנים הבאות כנראה.