בדיוק כשהתחלתי להתרגל לאתמול, הגיע היום.

אני חושבת שאני מאוהבת באסי עזר :D

די הוא כזה חמוד !!

בתור מכורה נוספת לאח הגדול,

אני רוצה רק להגיד לכם שאחת הסיבות העיקריות שאני רואה את התוכנית

זה בגלללו :)

חלמתי עליו בלילה D:

חלמתי שאני עם יריני בת"א ופתאום אנחנו רואים את אסי עזר,

וקופצים עליו, וצורחים כמו שתי פאקצות D =

וואוו התעוררתי צוחקת !

אחד החלומות הכי הזויים בעולם,

הלוואי שזה יקרה :D

למה כל מי ששווה משהו הוא הומו ?

עריכה

 לרוץ במעגלים זה די מתסכל.

לפעמים מצטרפות לזה בחילה וסחרחורת

וזה לא הדבר הכי נחמד בעולם.

לא, זה לא נחמד בכלל.

לא כיף לי לרוץ, במיוחד לא במעגלים,

לראות את אותם עצים ולהיראות מופתעת בכל פעם ראשונה,

שכבר הופכת לשנייה, שלישית.

להיפגש עם אותם אנשים שמתחלפים בכל סיבוב,

לנהל את אותן השיחות שלא מספיקות להיגמר, כי אני צריכה לרוץ

לסגור את אותו המעגל שוב, ושוב, ושוב .

האדמה כבר מאסה ממני, השמיים כבר מאסו להיות מעלי.

המסלול לא משתנה, אין רוורסים, לא אוכל לחזור אחורה לפעם הקודמת שרצתי  את אותו המעגל.

אך אוכל לרוץ אותו שוב, אהיה חייבת.

והזמן נשרף כמו נייר אל גפרור, ורגלי הקצרות ממשיכות לגרור אחת את השנייה.

ואני רק נסחבת מעליהן ועוצמת עיניים,

כי הן כבר עייפות מלראות את אותו המראה מכל זווית. אני שותקת, הנשימות צורחות.

חייבת להפסיק לעשן

נעלי הספורט הבלויות עוד משפשפות בחוזק את רצפת האפר,

השרוכים פתוחים, אני עלולה למעוד.

לפעמים נראה כאילו עדיף, עדיף למעוד. המעידה רק נותנת לנו תירוץ בשביל להפסיק לרוץ אל עבר המטרה שלנו,

שפתאום נראית פחות ופחות חשובה.

'ומהי המטרה שלך ?' שאל אותי הייאוש.

'המטרה שלי ?' הרהרתי..

'המטרה שלי היא להגיע אל הסוף'

הבטתי לייאוש בעיניים,

הוא התקרב אלי, ולחש לי מילים שותקות-

" גם אני פעם חיפשתי את הסוף, נחשי מה קרה ?! "

הבטתי בו במבט מלא ריקנות, וחייכתי.

זה די נחמד ללכת בקו ישר.