"הילדה שלכם מדהימה, כשרונית מנהיגה- אין מילים עליה!!!!"
וככה שמעתי במשך שעתיים את אותן מילים מ10 מורות לפחות, היו תוספות מיוחדות לכל שיעור כמובן אבל זה היה הבסיס..
תגידו לי: למה חייבים לעשות שיחות הורים כשההורים יודעים כבר שהילד שלהם כל כך חמוד, מקסים ומוכשר?!?!
לדעתי גם השם לא נכון.. זאת לא שיחה- רק המורה מדברת.. ואני מוצאת את אבי, אימי (שהיא דברנית לא קטנה) ואותי יושבים ומהנהנים בראש כשעל פנינו מודבק חיוך מטופש של "כן, כן.." שאימי לימדה אותנו לפני שנכנסנו לבית הספר (הוא בשביל לצור רושם של הקשבה מלאה, ונכונות מצד ההורים והילד.. היא מורה ולמדה גם שפת גוף כך שהיא יודעת מה מורים רוצים לקלוט ומה ההורים אמורים לשדר)..
כשמחכים בתור לשיחה עם מורה היא שואלת: " איך המורה הזאת?" ואני אומרת לה את כל הפגמים האפשריים שבה, כמה שאני שונאת את השיעורים שלה ושיש מצב שהיא תגיד דברי סלידה.. (לאחר דבר כזה אמא עושה לי שטיפת מוח ואומרת לי שאני מאוד אוהבת את השיעור של אותה מורה, וחוזרת שוב על תדרוך החיוך המרצה...
נכנסים לכיתה, המורה יושבת בידים שלובות מעל לשמונים דפים, מחברות, יומני וכל פיסת דף שהיא מצאה בארון שלה בחדר המורים.
אני חייבת לעוף אז..... "המשך יבוא"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
