לפעמים אני לא יודעת איך לסבול אותם... לא, זאת לא הגדרה נכונה - אני לא יודעת איך להבליג את מה שהם אומרים.. יותר נכון מתיפים, נוזפים.
אני שונאת כשלוקחים אותי כמובן מאליו.. אולי כי אף פעם לא הייתי מובן מאליו.. לפחות לא עד עכשיו. תמיד מיוחדת, אולי יותר מידי...
כניראה שבגלל זה אני כל כך מפונקת.. וואלה נכון...
בדיוק בגיל שבו הם אמורים "טו לט גוו" קיבלתי את ה"מתנה".. אני שונהאת אותה... מאוד! יותר מידי...
אבל אני חייבת לחיות איתה בשלום למשך כל ימי חיי, אין ברירה אחרת!
בעצם יש, למות. אף פעם לא חשבתי על זה כאופציה.. אפילו לא עכשיו.
מעבר ל"מתנה" יש עוד הרבה פצעים, אבל תמיד ניראה כאילו שהיא נצבת מלפני, ניצבת ומעצבת את דמותי...
זה מדהים מה שהיא עושה לבן אדם... יותר נכון - מה שהיא עושה לי.
שלא תבינו לא נכון, יש לי חיים דיי סבבה.. רק שלפעמים יש צרים שאני מרגישה צורך להעצים אותם.. אולי כי בתכלס הם קטנים וחסרי משמעות, אבל אצלי הם משחקים תפקיד חשוב.
משום מה הם תמיד דברים טובים....
תאמינו לי הייתי מעדיפה לבוא ולדבר על דברים יותר אופטמיים.. אבל אני גם חושבת שבריא להוציא את כל הרעל עד ליום הולדת.. שהוא במקרה ביום רביעייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אוהבת אתכם המון ו... תכתבו תגובות רבות משתוכולו לכתוב!!!! (מי שהבין את מה שאמרתי לפני כשניה וחצי מקבל שקל אם הוא מפרש נכון!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
