פתאום הכל ברור לי

חזרתי הביתה מהסמינר הכי שווווווווה בעולם!!!!
היה שם כל כך כיף שעדיין יש לי צורך לנבוח!!!( אה?? רק חברי לסמינר יבינו... אוי.. פנינה)

הסמינר היה בקיבוץ כפר גליקסון.. כמו שנה שעברה.. החדרים דיי מעפנים אבל- אני מסתפקת במועט...

חוץ מהיותו של הסמינר סמינר... היה זה גם יום הולדתי ה- 14.. שהתחיל ללא כל צל של ספק ברגל ימין חטובה, שזופה ונטולת שערות.

בסמינר היו לנו פעילויות קבוצתיות, דיונים, מצגות, וכו', רובן היו ממש כפיות ו"מעשירות" אך היו גם כמה אשר חשתי שתרדמת אלולה ליפול על גופי העייף עד מאוד.

בערב,  בסביבות 18:30 ככה התחלקנו לשיכבות והתחלנו לעבוד על המטרה שלנו לשנת 2006 / תשס"ו, אני לא יכולה להגיד מהי המטרה אבל היא בהחלט חשובה וחיונית לשורות הנוער בבית סיפרנו השולט!

אז ישבנו ודיברנו.. ולאט לאט חברי למועצה החלו לקום וללכת.. חלקם לשירותים, חלק "לצלצל להורים" אך לא מצאו את הפלא אשר "אבד" והיו צריכים עזרה מחבריהם .. ככה שעוד 3 חברים קמו ועזבו את השיחה המאוד מעניינת... 3 ילדים אשר 2 מהם מנסים לגרום לי לא לקום וללכת לקרוא לכולם חזרה.. (מאחורינו מסתבר שחברתי הטובה פיפ חצתה את כל הקיבוץ בשביללהביא את העוגה שהייתה בחדר שלנו...

ת'אמת שעמית ואישך עשו עבודה טובה והמשיכו לדבר איתי מבלי להראות סימן פעוט בנוגע למתרחש באולם...

לפתע הרכזת החברתית שלנו - רותי באה ל"שמוע את השיחה" ולקרוא לנו באותו זמן.. היא החלה לדחוף את אישך ועמית קדימה ולדבר איתי מאחור אני לא הבנתי מה עלי לעשות, אז הפנתי את ראשי לכיון האולם וראיתי חושך מוחלט ונרות בקצה האולם...

התחלתי לצרוח בטונים כל כך גבוהים שאם מישהו היה עומד קרוב אלי סביר להניח שהיה מחריש....

הם התחילו לשיר לי "יום הולדת שמח" ולחבק... גם כאלה שלא הכי הכרתי חיבקו.. האמת שלא היה איכפת לי לחבק אותם.. הרגשתי חיבה וקרבה לכל אחד מהם..

הרגשתי כל כך בהאיי ומה שרציתי לעשות זה לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

ריחמתי על המסכנים ופשוט כיביתי את הנרות בנשיפה אחת לפני שהיו מזילים את שעוותם על העוגות המדהימות שאחת המורות הכינה והשאר קיבלתי מהחברים עוד בבית הספר

עברו עוד כמה שעות של שיחות, משחקים והרצאות.. ואחריהן חזרנו לחדרים והיה לנ זמן חופשי של כשעתים- שלוש עד שהיינו צריכים להיכנס לחדרים.. לא בהכרח לישון..

שוב היה מצחיק וכיף. מאוד.

כשהגיעה השעה להיכנס לחדרים כמובן שלא ממש ביצענו את המשימה אבל השדתלנו...

עברתי ליד החדר של הזייניקים ושמעתי רעש.. ברמות של בית זונות בפעולה עוצמתית...

נכנסתי וראיתי את הבנים והבנות באותו חדר... בערך שניים במיטה, חלק על הריצפה וחלק כבר ישנים ממזמן...

הם רבו כי מישהו ניכנס מתחת למיטה עם מסכה והפחיד את הבנות.. משכתי אותו מהרגלים והתחלתי להרצות לו.. לא רק לו.. לכל הזייניקים הפושטקים הללו...

ממש "סיפור של לפני שינה"..

ביום אחרי היה כיף בערך באותה רמה.. רק שזה כבר לא היה  יום ההולדת שלי.. אבל הרגיש אותו הדבר.. האיי עצום!!!!!

היום כבר יום שבת... והסיבה שלא עידכנתי בשניה שחזרתי היא כי יש לי בעיה במחשב... באסהההההההה

בערב אני יספר על מה שקרה מיום חמישי עד היום.. שיהיה לכם יום חורפי וגשום קסום כפי שהוא בשבילי!!=][=