פתאום הכל ברור לי

גיליתי משהו....

את אף אחד לא באמת מעניינים החיים שלי... או אם כתבתי פוסט שלילי ופסימי ואני חוזרת בי על דברים שאנמרו... או בכלל כמה אני אוהבת מוסיקה- וזה מובן לגמרי!

כאילו- למה שיעניין מישהו כל הדברים האישיים שאני אומרת כאן??

ואל תגידו לי שבלוג בא להתפרק ולא מעניין אף אחד דעות של אנשים.. כי אם זה היה נכון הבלוגרים לא היו עונים לתגובות.. או בכלל קוראים אותם.. והם לא היו עושים מונה כניסות, כי הרי זה לא מעניין אותם מה חושבים אחרים!

אני חושבת שמה שאנחנו - הבלוגרים - מנסים לעשות זה להשפיע.. להשמיע את הקול שלנו, שהרי במקום אחר לא נתנת לנו אפשרות להביע את עצמנו בצורה כל כך בוטה, חושפנית ולעיתים נואשת אפילו כמו שניתנת לנו כאן...

זה טוב וזה משחרר, ואנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו לא רק בשבילנו, אבל רק למעטים מאיתנו באמת יש "הצלחה" וכוח השפעה...

תדעו לכם שתגובות יכולות להרוס בן אדם... מעצם העובדה שאין לו תגובות.. או מעצם תגובה שגורמת לו לא להרגיש נוח במקום שלך.. הבלוג שלך.. שבו אתה

מחליט על הכל מלבד התגובות.. ואפילו בפרו יש שליטה על זה מה שאומר שהמשמעות של התגובות יורדת לזנות מוחלטת...

אני שואלת את עצמי- מה אני עושה??למה אני כותבת את הדברים הללו בכתובת האינטרנט : israblog.co.il/147980 שזהו המקום המיוחד שלי.. שבו אני אמורה להרגיש הכי נוח בעולם, אבל אני לא?? ולמה אני לא??

בואו אני אגיד לכם למה- כי ברגע שאתה לוחץ על "שמור" בעריכה כל החומות נופלות וכולם יכולים לראות אותך.. על הצד הכי רע שלך.. בצד שאתה לא רוצה שאנשים ישפטו אותך.. ואתה רק רוצה תמיכה ולכן אתה זועק לתגובות אבל אתה לא מבין עד כמה אתה שוגא.. ועד כמה אתה הורס את עצמך..

הדבר היחידי שהוא שפוי בסיפור הזה הוא שיש עוד דיסקרטיות.. במקרה ואתה לא שולח את הבלוג לקרובים שלך ואתה לא כותב שם או מקום מגורים ופרטים אישיים. אז זה דיסקרטי.

אבל ברגע שאתה כותב את השם שלך ושם תמונות שלך אתה מתחיל לחשוף את עצמך לסכנות.. אל תגידו שזה שטויות.. אתם הרי יודעים שהיו כמה מקרי רצח דרך האינטרנט!

ואתם בטח חושבים "זה לא יקרה לי"... אתם לא יודעים כמה אתם טועים.. אתם לא מבינים כמה אנשים חולים יש שמסוגלים להציק לכם ולהוציא לכם את החשק מלחיות..

אני בטוחה שלא הייתם רוצים בזה.. או שאתם לא מתכוונים שיקרה דבר כזה.. או שאתם בעצמכם החולים שמציקים למסכנים וחסרי אונים..

זה לא משנה מי אתה - אתה מצפה שבמקום הזה.. המקום שלך לא יבואו ויתריסו את דעותייך או יגרמו לך להרגיש לא מנוח ממעשיך וכדומה...

את כל זה אמרתי כי אני לפעמים תופסת את עצמי מחכה שמישהו יגיב... שמישה ו יגיד מה דעתו על חיי.. פעם זה היה קורה.. 50 תגובות ויותר.. עכשיו 2 בקושי.. ואת האמת?? קשה לי עם זה... אני פשוט שואלת "למה???" ואז מבינה שזה בכלל לא חשוב... זה לא חשוב מה אחרים אומרים! כן חשבו להקשיב לביקורת בונה אבל ברגע מישהו אומר לך "וואי יש לך בלוג מדהים!!!!!!!!! (כנס לשלי)" אתה מרגיש מאושר מהעובדה שזה הבלוג שלך אז אתה מבין כמה תלותי אתה בדעות אנשים.. ואז כאשר הם ידברו בלשון רעה אתה תפול לקרשים..

וזה חבל...