פתאום הכל ברור לי

ברקע השיר : Look What You've Done.....

על השולחן הזכוכית המגניב שלי שאפשר לכתוב ולמחוק כתב: רשימה של דברים שאני חייבת לעשות עד סוף היום.

החדר: במצב קטסטרופאלי.. נוראי- מבולגן כל כך שקשה להגיע מהדלת למחשב!!

על המיטה: כל דבר אפשרי שנגעתי בו ביומיים האחרונים.. בגדים, צמר ומסרגה, בגדי ריקוד, מגבת, ספרים... חבל להמשיך זה ימשך שנים

לפי המסופר אני צריכה: להתארגן על עצמי ולסדר את החדר בדחיפות, לבצעה את הרשימה שלי ולהפסיק להתעלם מהבלגן בו אני חיה

מה שאני חושבת עליו: כמה מילות השיר הנ"ל נכונות לגבי.....

כל החפרנות הזאת הייתה הקדמה לסיפור הבא:

לפני שנה הכרתי את אחד מבני האדם שאני הכי אוהבת על פני האדמה הזאת... בן אדם מדהים שאני לא חושבת שהייתי יכולה לעבור את השנה שעברה בלעדיו..

השתתפנו ביחד בהרכב של נגינה... ואז הגיעה לבית הספר שלי התחרות "מוטומיוזיק" ועלתה ההצעה שנלך שלם ביחד עם עוד בסיסטית ומתופף...

השתתפנו, ניצחנו ועלינו לתחרות הארצית... התחלנו לקלוט למה נכנסנו כשהיינו צריכים להכין שיר מקורי ולהופיעה איתו בברבי מול ירמי קפלן, אדוש מהאלמנה השחורה ועוד כמה ספונסרים של מוטורולה ועוד חברות שהיו קשורות בזה... זה היה החצי גמר.. ומתוך משהו כמו 20 להקות עלינו לגמר... שתבינו- היינו כיתה ז' וכולם היו בכיתה י' ומעלה... לחץ מטורף!!!

כל החברים תמכו וזה אבל אם לא היה לנו אחד את השני לא היינו יכולים להמשיך... כמובן שהיו ריבים.. המון אבל זה חלק מהעניין..

לקראת הגמר היו לנו עוד כמה פגישות עם ירמי, אדוש וזולטא המלך (חהחהחהחהחה לין- לדעתי הוא התאהב בך!)

חוויה מדהימה שהייתי מוכנה לעבור שוב! זה פשוט מדהים להיות חלק מהעולם שלהם ולראות אותם בחיים הרגילים מעבר לאיפור....

הגענו לגמר בדיזינגוף... נכנסנו ללחץ אטומי... השיר שלנו היה חלש... לא טוב מספיק בשביל מקום ראשון וידענו את זה.. לפחות אני... (אחותי כתבה את השיר.. ובמקורו הוא היה שיר רגוע ויפה... אבל לאור העובדה שזאת הייתה תחרות של צעירים העדפנו לשנות טיפה...)

ישבנו בבית קפה בדיזינגוף ושיחקנו קלפים.. זאת לא היה לחץ כמו התרגשות של סיום.. כאילו- זה לקח לנו חצי שנה כל הסיפור הזה... והפסדנו שיעורים ועל שעות של בית הספר ניגנו... היה פשוט כיף אמיתי!

נגמרה התחרות.. לא ניצחנו... המנחצים הם זוג ראפרים ואיזה "זמר" מזרחי... בעייני היו הרבה יותר טובים... ההההההרבה יותר טובים.... אפילו אני יכולה לעשות תנועות של ראפ יותר טובות משלהם... פשוט זווווועה...

זאת לא הפוענטה... העניין הוא שהייתה לנו חברות מאוד טובה... בגלל שבילינו שעות ביחד...

לאחר חודשיים מסיום התחרות.. או יותר- היינו חברים והחברות לא הייתה במצב טוב כי זה היה חופש גדול ולא היה לנו הכי איך להיפגש.. ניפרדנו וחזרנו להיות ידידים למשך 7 חודשים... ואז הוא אמרה לי שהוא אוהב אותי שוב..

גם אני אוהבת אותו... מאוד אבל אני לא יכולה להיות איתו...

הוא נתן לי את כל הזמן שהייתי צריכה כדי לחשוב... ולא מדובר בשעה שעתיים... אלא בחודש פלוס..

יש לנו שיר משותף אפילו... ששניינו מאוד אוהבים.. ואני לא יכולה לשמוע אותו כבר כמה ימים כי הוא מרגש אותי...

עניתי בשלילה והוא ביקש שניתרחק לזמן מה... היה לי מאוד קשה עם זה אבל אני מקבלת את ההחלטה שלו... אני גם ממש מבינה את זה. רק קשה לי לבצע^^.

אני מדברת איתו בכל הזדמנות שניה שאני יכולה ומציקה לו באייסי ובמסן ו..... אני בן אדם רע נכון?!?!?!?!?!?!?

כל המצב הזה ממש מתאים לשיר Look What You've Done... למילים שלו כאילו... ממש מממש ממממממממממש

אני ננטשת בידי הדג... הוא נוסע לטיול שנתי... בעבעבעבעבבעע

אבל אחיו החזיר של הדג (כן כן... הרבולוציה המתקדמת....) נישאר ואני אבללללללה איתו הלוט אוף טיים! איי הופ.....

אני נאלצת לסיים בכדי ללכת לנגן בפפפפפפפפפפסנתר... (אהבת חיי)

אני אוהבת את כולכם ומבטיחה שאעדכן לעיתים קרובות יותר!!=)(=

אוהבת המון,