פתאום הכל ברור לי

חוזרת משלישי-רביעי במרכז.

היה ערב חג שבועות (שלישי) מוזר במיוחד!

הייתי אמורה לצאת למסיבה עם חברים אבל ההורים שלי אמרו שהם מעדיפים שאני אהיה איתם אצל סבתא עם כל המשפחה, ושאם אני מחליטה ללכת למסיבה הם מבינים ואפילו יקחו אותי והכל...

אז המצפון המקסים שלי (לא בהכרח) ואנוכי סיכמנו שאשאר עם המשפחה כי זה החג האחרון לשנה הזו ובלה בלי בלו.

קיצר... התחיל הערב ואנחנו כהרגלנו - שרים.

עכשיו זאת לא משפחה רגילה... היינו 4 זוגות של דודים ועוד דודה רווקה כשלכל משפחה 3-4 ילדים. (בסה"כ בערך 25 איש)

אז כששרים- במיוחד כשכולם נורא נהנים מזה ואוהבים ששומעים אותם אז הבניין מתנדנד. סליחה כל הרחוב מקבל בזצט!

ואני לא תורמת לסדר כמובן.. שרה בקולי קולות וצווחת בצווחי צווחות, מוקסמת מן הקולות שאני מוציאה ומופתעת מכאילו שלא חשבתי שאני יכולה ליצר ועושה תנועות ידיים סוחפות כך שעוד איזה 4 בני דודים מרקדים יחד איתי. מולי בת דודה משועשעת עד כדי בכי והשתנה בתחתונים מרוב צחוק ומדי פעם איזה דוד/סבא זורק מבט לראות שלא אבדה שפיותי. אחלה דוגמא אני אה?!;]

בכל אופן היה ממש כיף, ארוחה של גבינות (אעלק, כל מה שהיה זה בצק ועוד בצק ועוד בצק. בצורת לחם גרוזיני מטורף, בצורת פסטות מדהימות, לזניה בת זונה, כרובית בבצק פריך,בורקסים. אה כן וגם סלט חסה! ולסיום- בצק דק מגולגל במילוי גבינת שמנת ושוקולד לבן וצימוקים או שוקולד ובננה וצימוקים או סתם צימוקים ובננה- בקיצור בלינצ'ס!!!)

אחרי ארוחה כזאת אי אפשר לזוז.. בלי אפשרי בעליל!!

אז שוכבים בחדר אחד, משחקים עם הקטנים בחדר אחר. ויכוח קל עם דודה, התרחקות מן ההמולה לחצי שעה בכדי להחזיר לעצמי כוחות. חזרה לשולחן ושוב מוגש אוכל.

הפעם קפה שחור טוב, תה קלוי עם אגוזי מוסקט, עוגיות טובות תוצרת בית ואבטיח+דובדבנים.

מה, לא ננשנש?!?!?!!??!?!?!?!

מנשנשים ואז הולכים לחדר עם 2 בנות דודות שמקיפות אותי בגיל (אחת בת 16 וחצי השניה בת 14 ושמונה חודשים כך שאני די אמצע) והתחלתי לספר להם על פה ועל שם. (אני חושבת שפרטים רק יזיקו כך ש... XP)

התחרטתי שויתרתי על המסיבה, חשבתי בהגיון והבנתי שזה היה נכון לא ללכת, ואז חשבתי שוב ואמרתי לי- פאק אני חיכיתי לזה זמן מה, ואז 16 וחצי אומרת "מסיבות יהיו לך המון, ימי חג בחיק המשפחה לא"...

אמא אני לא יכולה לחשבו על דברים כאלה זה ממוטת אותי. מישהו הולך למות ולא סיפרו לי?!

חשבתי על זה שאם אני אמות, מה יעשו בדברים שלי?!

כולם הולכים. נשארות 2 דודות + אמא 16 וחצי ו14 ושמונה חודשים, סבתא'לה היקרה ואני.

האבות הלכו לשחק קלפים ולשתות קצת. כמה אופייני! משאירים את הנשים לסדר:/

מסדרים ומתיישבים לדבר. סבתא יוצאת בעצבנות ומפסרת על משהו שקרה לה השבוע.

בכיאת האישה עצבנית!!! היא כמעט הורידה למישהו תראש!!! בחיים לא ראיתי את סבתא שלי ככה ולא יכולתי להפסיק לצחוק!

והיא מוציאה מילים בערבית שאפשר להשתין כששומעים אותן אחת החזקות:

אמא אמרה לה שיש ל*** בעיה פסיכוסומטית

סתבא: "פסיכוזובי!!!!" ועשתה תנועה מגונה.

האישה הזאת היא בהחלט אמא של אמא שלי. כן כן... יש דימיון!

דוד ואבא באים ויוצאים לבית של 16 ו14

מתלבשים פותחים מיטות בלה בלה ואז אני נשכבת במיטת יחיד נפתחת ליד 16 ולפתעעעעעעעע

14 נכנסת למיטה שלי ומחליטה שאנחנו ישנות ביחד!!!

~*בכיף*~

דיברנו (יותר נכון צחקנו על כל היום הזה ושחזרנו מקירים קורעים תחת) עד 3 וחצי 4 ואז נרדמנו. היה צפוף. היה חם אבל ישנו כמו שצריך! שינה טובה.

7 וחצי בבוקר אבא מעיר אותנו.

הולכים לג'רוזלם. אלאקודץ. ירושלים.

היה יום סביר. מצחיק מינוס. לא ממש רציתי ללכת ודי נגררתי לשם. ו... היה סבבה!

יכול להיות טוב יותר אבל צריך להקריב בשביל המשפחה!!!

טוב ניראה לי חפרתי- אני מתחילה לשעמם ת'צמי! (טוב נו זה לא נכון. אני מאוהבת בעצמי יותר מידי שעוד מעט יקראו לאהבה עצמית שיפיסיזם במקום נרקיסיזם!! לתלמידי סיג אזוגי בלבד!:)

שיהיה לכולנו המשך חג שמייח!

מי יתן והמבוגרים ירדו לנו מהתחת ויתנו לנו לזוז ולהתנוענע לקצב חמד חלילים!(במקרה וזה מה שעושה לנו את זה כמובן!)

שיפ