כל כך הרבה זריקות בשבוע..... בעבעבע
הייתה לי זריקת טטנוס בבית הספר.. לא ממש כואבת... ובטח שלא מפחידה!
אבל.. אחרי שעתיים מאז שהחומר הוחדר לגופי קיבלתי כאב ראש, בטן ואין סוף בחילות...
לא הלכתי לבית הספר כי איני חשה בטוב.. אבל היה ממש כיף בבית... לבדי!!!!!!
קצת שקט לא הזיק מעולם למישהו. חוץ מלמשוגעים. ו"מואה נו"משוגעת! אולי קצת.. יותר מקצת... (שתוק מוח, שתוק!!)
אני חייבת להתוודות ולהגיד: אני צריכה חבריתוס דחופ-דחוף!!!!!
אם לא.... אני אשתגע, אפילו יותר ממה שאני עכשיו, וזה לא טוב!
בנוסף לזה.... אני מנסה להתנזר ממסנג'ר ואייסי ליומיים... אם אצליך ( ועברו כבר 23:12 שעות... יששששש) אני אדע שיש לי שליטה עצמית... ואולי אפילו אעשה זאת פעם ב... (מליון שנה???) זה בריא. מאוד, זה משחרר מהתלות במחשב (כן, אנחנו תלותיים במחשבים שלנו, הדור המזויין.. או הדור המצוין??).
פתאום הבנתי שאפשר לעשות שיעורי בית ושזה לא כל כך נורא... או שזה לוקח פחות זמן כשאין את ה"או או" כל שניה.
כמובן שאי אפשר להגיד שזה שיחרר אותי לגמרי מהמחשב (עובדה שאני כותבת לכם פה..) אבל אין לי שום התחייבות לענות לאנשים ואז כשאני צריכה למחלקת השפריץ זה יותר פשוט...
מחר (אמ.. יום חמישי) זה יום הסוכרת שלי... וגם יום ההולדת של אחותי אבל זה פחות חשוב כמובן..(נו מון אמיז) וחשבתי לעשות משהו, כי זה 3 שנים מאז יומי האחרון כילדה נורמאלית בלי מגבלות.. חהחהחהחה
ת'אמת?? זה עצוב... או אפילו מצחיק באיזו שהיא דרך.. לחגוג את יום הסוכרת... מה יש לחגוג?!?! ("יש!!! אסור לי לאכול סוכר!!!")
אבל אפשר להגיד שבאותו יום נהייתי מישהיא אחרת.. אז כן צריך לחגוג.. על היותי ילדה בוגרת, מקסימה, חכמה ובעלת חזה מפותח (זה ממש... שלא תחשבו שיש לי זוג שדיים מפלצתיים..)
(הלכתי למחלקה הסגורה לזקנים בבית משפחתי.. מישהו נזקק לי בכדי שאאכיל אותו דייסה... או משהו כזה)
איפה היינו...........? (אה כן שדיים מפלצתיים... )
טוב, בכל אופן...... השבוע גיליתי שיש עוד אנשים שכותבים ממש דומה לי, דוגלים באותן דעות כמו שלי ו... זה הדהים אותייייי (לא ממש) אני חשבתי שאני הסטלנית היחידה "און אורת'" אבל מסתבר שיש עוד מופרעים...
לפעמים כשאני חושבת על איך שאני נראת לאנשים שלא ממש מכירים אותי... (אמ... קצת כמו קוף!?) כאילו, אני בטוחה שחלקם חושבים שאני פריקית או משהו, כי לדעתי שחור הולך עם כל צבע, ולכן אני לובשת הרבה שחור... אבל אני ממש לא מתנהגת בהתאם, לכן כאשר מישהו רואה אותי מרחוק הוא חושב (במקרה ויש לו תאים במוח): "ואיי, היא חתיכת גותית..."
מי שמכיר אותי טיפה יותר לעומק.. כמו במצב של "שלום יפיוף, מה שללומך??" אז הוא חושב: "היא ממש נחמדה!"
מי שכבר ידיד שלי ויצא לנו לעשות "שיחה" מסויימת אומר: "היא קצת מוזרה... נחמדה מאוד, בעלת אשיות מעניינת, אבל עם יציאות שחבל על הזמן!"
ומי שמכיר אותי ממש ממש עם כל הצ'יפה (אין הרבה, 2-3.... טוב אולי יותר.. הרבה יותר) אומר: "אוקיי, שיפ היא היצור המוזר ביותר שתפגוש!!!! היא אומנם ילדה (יותר נכון גור היצורים) שמבין אנשים ומשתדל לעזור תמיד... אבל היא בעלת מוח אכול ברמות!!!!!!!!"
יש לי אפילו עובדה... תראו מה אני כותבת כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(רק כדי שתבינו, אני לא כתבתי את זה... זה האכול, המוח, שהשתלט לי על הגוף והכריח אותי לכתוב!!! אז יש לי דבר אחד להגיד לך מוח! שתוקקקקקקקקקקקק)
לכל האנשים השפויים שם בחוץ, שמרו על עצמכם בטרם תמצאו את עצמכם קוראים בבלוג שלי.. חיחיחי
מוצו נשיקות לכולכם!! שיפ והמוח (שיפי אנד דה בריין)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
