פתאום הכל ברור לי

שלום חברי היקרים!!!

אני רוצה להתחיל ולהגיד - תודה על התמיכה בזמני הקשים (אתמול... חולה... אהמ אהמ (לא רמיזות.. ניקוי ליחה)

בכל מקרה, בבוקר אמרתי לגיטריסט שלי שאני לא מסוגלת להופיעה... באמת שלא יכולתי.. הייתי גמורה לגמרי!

לאחר כמה שעות הוא התקשר לבדא שאני באמת לא מסוגלת לתפקד וכי אין ביכולתי להופיעה בכל מצב...

היתה בעיה גדולה בגלל שהוא התחייב להופיעה.. ואיזה מין דבר זה להתקשר מס' שעות אחדות בלבד לפני ההופעה עצמה. זה נשמע באמת דיי תוקע...

טוב אז... הוא התקשר וסיפר לי את אשר על ליבו בתקווה שאוכל לעשות מאמץ ולהופיעה בכל מקרה.

אמרתי לו שאני לא מסוגלת להופיעה, ושבפרנציף אני לא יכולה!

אחרי כמה שעות שינה, טלויזיה (ראיתי לפחות 4 סרטים.. שווים אחד אחד... אבל כמה אפשר?!?!?! הרבה!!!) בערך 90 עמודים של הארי פוטר ו... כמובן שנישנושים מדי דקה.. (טוב שלא הגזמתי.. שניה לכל הפחות.. )(סתם, עובדים עליכם, משקרים לכם... אתם מבינים את זה?!?!?!?)

הוא מצלצל ומספר לי שיש זמרת אחרת ושהוא רוצה אני יבוא ויעזור להם... לא הבנתי את הטעם שבדבר, אז אמרתי לו שאני לא יכולהל הגיע... מה שלא היה שקר מוחלט.

לאחר כ.....שעה (?) הוא התקשר בלחץ ואמר שהזמרת הזאת לא תצליח לבצע את השירים כמו שצריך (זה באמת תיק גדול ללמוד 4 שירים בפרק זמן כזה... וכי מה בכך שהם התרגלו למשמע קולי והיה קשה לשנות את הרגלם ה"מגונה" כביכול.... הוא ביקש שוב שאני יופיעה... אי אפשר להגיד שזה היה חוצפה.. הוא באמת היה נתון ללחץ מיירבי!

חשבתי ושקלתי את העניין רבות, והגעתי למסקנה שיעשה לי רק טוב להופיעה... וממילאה אני חשתי בשיפור קל... נתתי לו תשובה חיובית והינה ואני מתלבשת ב"שיא" המהירות כשבחדרי דגיס (דני פרום דה בלוג) מיעצת - מה ללבוש מה לא ללבוש ועוד כל מיני דברים מתוחכמים וחכמים שרק אני והיא יכולות לחשוב עליהם.. ( *~חיוך מלא בחוכמה ובגרות/חושף שינים ומבליט עינים בצורה צחרידה~*)

ההורים הקפיצו למסיבה, ושם עשינו חזרה עלובה, אשר הסתיימה בהרגשה שאני הולכת לפשל בגדול בהופעה... אך חברי ללהקה חיזקוני רבות... מדהים מה אנשים יכולים לעשות לנו.. אבל זה גם מפחיד כמה שהם יכולים להרוס אותנו. אני לא יפצח בהרצאה כהרגלי.. אבל בעיקרון זה נושא רגיש, מדהים, מוזר וכל תאור שתוכלו למצוא לדבר שהוא חיובי ושלילי כאחד!

אנשים התחילו להגיעה... אומנם לא כמו בפעם הקודמת.. אבל באו אל מעט!

התחלנו להופיעה.. והיה דיי נחמד.. ברגע שאנשים מגיעים אני מקבלת את האנרגיות שלי.. ונהיה "חיית במה"... בדרך כלל אני ממש "מתפרעת" אבל עקב המחלה לא יכולתי לזוז כל כך...

היה נחמד והכי מצחיק זה לראות חברים צועקים, מריעים ומעודדים אותך בצעקות ומצתרפים לשירה שלך.. זה אחד הדברים הטובים בשירת קאברים!

הייתי לבושה בחצאית קצרצרה וחולצה שמגיעה עד הכתפיים, וככה יצאתי לקור הכלבים שהיה בחוץ.. עקב החום שהיה בפנים לא הרגשתי בקור ו"סבלתי" בשקט את מזג האוויר..

לפתע הורי הפתיעו והופיעו בפנים חמוצות ומבסרות רע... הרגשתי שאני מתה בשניה הזאת...

בכל אופן.. הגענו הביתה, ההורים כועסים כשלמחרת אנו אמורים לצאת לצפון לסופשבוע משותף...

הלכתי לישון בחוסר נעימות בשעה 2:30 כאשר אני אמורה לקום ב 6:30

ישנתי שנת טובים וקמתי והתחלתי להתארגן לנסיעה..

אחותי רצתה שניכך אותה ל"ריטריט" (כנס של הבודהיזם הטיבתי.. שבוא באים "Masters" להרצואת בפני אנשים בארץ..) התחילה לבכות מפני שפחדה לאחר ל"ריטריט".. אני ממש לא מבינה את  האגואיסטיות שלה כשאני מכינה מזרקים והיא מעיצה בנו!

נסענו ושמנו אותה ב"ריטריט" והלכנו לאכול ארוחת בוקר (סוף סוף..  אני תינוק שמיין שאוכל כל שעתיים)

אמא התחילה להרצואת לי שאני צריכה לקנות ה בגדים כי כאן זה יותר זול ושאני לא שמה "דאם" על כסף... ואני מאודדדדדדד שמה "דאם על כסף (דלא תחשבו שהיא אמרה "דאם"... אין לה דם להגיד "דאם".. היא יודעת שאני יקטול אותה ברגע - מאז שהיא אומרת מילים כמו "כאילו - דאאא" או "אחושרמוטה" (זה דיי מבדר אני חייבת לציין) אני מנסה לדכא את היצר הזה שלה... ~*עינים פכסים!!!*~

עכשיו אני נמצאת בבית של חברה הטובה של אימי בצפת.. שהיא לא ראתה איזה.. שנים.

יש לה בן שמייסר אותי.. ואני באמת לא מבינה איך הצלחתי לזיין לכם כל כך הרבה את השכל!!

טוב אני נוסעת לצימר אז - ניפגש חברי - כתבו תגובות רבות כי אני מצפה להפתע ביום שבת שהוא הסלבסטר ואני - שיפ הכיבשה האמיצה - לא יודעת מה לעשות... אולי התנחלות בבית חבר...

אוהבת אתכם כמו את..... גורי הגדיים - שיפ האם!

אני חולההההההההה

פעם בשנה אני חולה... ומתי?!?!?!?! בתקופה שיש לי בה הכייייי הרבה הופעות!!!!

איזה מזל אה??? בתחת שלי.... אני מתה עוד שניה.....

אם לא מזה שאני חולה ודומעת מהסינוסים כל היום אז מבושה לכך שאני הורסת ללהקה שלי את ההופעות... או שבכלל לא מגיעים להופעה כי "שיפיט" לא מסוגלת!!!!

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

זה כל כך מעצבן!

בנוסף לשיט הזה אני גם מתחילה להרגיש דברים שלא הרגשתי הרבה זמן כלפי אנשים מסוימים.... אם לטובה ואם לרעה...

אבל אני אומרת לכם, מקרוב אני הולכת להתפדח ברמות שלא קרו הרבה מאוד זמן.... (משהו כמו להגיד לאקס שאני אוהבת אותו וכאלה... אהמ אהמ)

זה כזה מחורבן להיות חולה... חראי ומשביז...... חסר כל תועלת (ככה כותבים?!?!?)

מה הקטע?!?!?! למה אנשים חולים???!?! זה לא מצחיק, זה לא מהנה וזה לא כאילו שמישהו שעשה משהו רע לומד מזה לקח... זה פשוט מצב תקוע!!!!!!!!!!!!!1

וככה אני -  מעדכנת בבלוגי, ונתקעת עם הצינון והסינוסים בבית בעוד חברי מבלים ונהנים להם....

פייייייייייי החיים קשים!!!!!!!!

לפני כשניה הייתה פה הפסקת חשמל.... וזה כל כך הזכיר לי נוסטלגיה על שיר שכתבתי בכיתה... ו'...(??)

באותה שנה הייתה לי להקה... היינו מוגבלים לגמרי.. לגמרי!!!!!

קיצר, יום אחד החלטנו שאנחנו רוצים לכתוב שיר חדש.. ואני והמתופף התישבנו והתחלנו לכתוב שיר.. על כל נושא בעולם.. הוא אמר "שיעמום" אני אמרתי "לא משעמם לנו עד כדי כך!" (למרות שהיה דיי משעמם...) הוא אמר "אוכל" אני אמרתי "לא משחקים באוכל, לא מבזבזים אוכל והכי הרבה לא כותבים שיר על אוכל!!!!" (תחשבו שמישהו עם בחילה ישמע שיר על אוכל ויקיא... אני לא רוצה להיות זאת שהוא ישמע...)

הוא אמר "כבשים" ואני אמרתי בנעיביות "אני מבקשת לשמור על כבוד משפחתי!!!!" (לא באמת... רק שבאמת התחלנו לחשוב על חיות)

לפתע הוא אמר הפסקת חשמל ואני מייד נדלקתי על הרעיון... הינה השיר שיצא לנו... אחד הגרועים שלי!!!!!

הפסקת חשמל בתל אביב.

הפסקת חשמל בתל אביב,

מהומה ורעש מסביב.

תינוקות בוכים כל שנייה יש צרחה,

בכל רחוב זועקים, והעיר הפוכה.

הטלוויזיה לא עובדת, המחשב לא פועל,

וליד הקניון ילד מתפלל.

מדליקים נרות, מתקשרים לחברת חשמל,

אף אחד לא עונה ואני מתוסכל!!!!!

פזמון:

הפסקת  חשמל בתל אביב,

זה מאוד מוזר, אבל גם מגניב

כאילו העולם עצר מלחת,

ורק אני עומד באמצע השלכת.

כולם מבואסים, נשארים בבית,

אוכלים ואוכלים עד אחרון הזית.

חלב הנרות נגמר כבר ממזמן,

איפה אלוהים כשצריך אותו כאן?

פזמון:

הפסקת חשמל בתל אביב....

לפתע הגיעה הגאולה,

באה והצילה מפני הקללה,

ממש שמעו את אלוהים אומר-

יהי אור!!!!

וככה בן רגע מחק את השחור!

בכל אופן, השיר לא הולחן ואנחנו התפרקנו....

השבוע היה לי שבוע עמוס... בין העמוסים ביותר!!!!

אני אפילו הגעתי למצב של התמוטטות..... (אני לא יפרט...)

בכל אופן, כפי ששמתם לב אני נהיית חפרנית וחסרת כל כישרון בידור.. כניראה שזה בורח לי בכל פעם שאני לא מעדכנת שנים.........

עם כל הבורות... אני מבקשת סליחה מקורלין חברתנו, אשר בעוז ירדתי עליה בסמויי בפוסט הקודם - סילחי לי חברה!!!

טוב אני עפתי להציל את הדג שלי מטביע!!!!!

אוהבת, שיפשיפ - חצי כבש, רבע ילדה ורבע חפרנית אחושילינג!

OMG!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

1000 כניסות!!!! האאאאאאאאאאאאא

מי היה מאמין שנגיעה לזה????? לא אני לפחות......

בכל אופן (כבר אמרתי שיש 1000 כניסות??) בימים אלא אני עמוסה ברמות... איןו לי רגע לעצמי... וכשיש אני מעדיפה לא להעביר אותו בבלוג.. למרות שהוא יקר לליבי יותר מכל...

נורא קשה לי ויש לי לחץ רציני אבל אני חושבת שזה יהיה שווה את זה... לא בטוחה בכלל... חושבת...

אין לי כוח לפרט במיוחד אבל מי שראה את התגובות בפוסט הקודם שהיה מעניין מזה פי 1000 (אהמ אהמ) הוצא פרס למי שיתאר את קורלין החביבה בצורה הכי נכונה... קורלין ואני השופטות... (קורלין אם את רואה את זה... לא לכעוס!!!!)

בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!

אוהבת, הכבש הלחוץ

חזרתי הביתה מהסמינר הכי שווווווווה בעולם!!!!
היה שם כל כך כיף שעדיין יש לי צורך לנבוח!!!( אה?? רק חברי לסמינר יבינו... אוי.. פנינה)

הסמינר היה בקיבוץ כפר גליקסון.. כמו שנה שעברה.. החדרים דיי מעפנים אבל- אני מסתפקת במועט...

חוץ מהיותו של הסמינר סמינר... היה זה גם יום הולדתי ה- 14.. שהתחיל ללא כל צל של ספק ברגל ימין חטובה, שזופה ונטולת שערות.

בסמינר היו לנו פעילויות קבוצתיות, דיונים, מצגות, וכו', רובן היו ממש כפיות ו"מעשירות" אך היו גם כמה אשר חשתי שתרדמת אלולה ליפול על גופי העייף עד מאוד.

בערב,  בסביבות 18:30 ככה התחלקנו לשיכבות והתחלנו לעבוד על המטרה שלנו לשנת 2006 / תשס"ו, אני לא יכולה להגיד מהי המטרה אבל היא בהחלט חשובה וחיונית לשורות הנוער בבית סיפרנו השולט!

אז ישבנו ודיברנו.. ולאט לאט חברי למועצה החלו לקום וללכת.. חלקם לשירותים, חלק "לצלצל להורים" אך לא מצאו את הפלא אשר "אבד" והיו צריכים עזרה מחבריהם .. ככה שעוד 3 חברים קמו ועזבו את השיחה המאוד מעניינת... 3 ילדים אשר 2 מהם מנסים לגרום לי לא לקום וללכת לקרוא לכולם חזרה.. (מאחורינו מסתבר שחברתי הטובה פיפ חצתה את כל הקיבוץ בשביללהביא את העוגה שהייתה בחדר שלנו...

ת'אמת שעמית ואישך עשו עבודה טובה והמשיכו לדבר איתי מבלי להראות סימן פעוט בנוגע למתרחש באולם...

לפתע הרכזת החברתית שלנו - רותי באה ל"שמוע את השיחה" ולקרוא לנו באותו זמן.. היא החלה לדחוף את אישך ועמית קדימה ולדבר איתי מאחור אני לא הבנתי מה עלי לעשות, אז הפנתי את ראשי לכיון האולם וראיתי חושך מוחלט ונרות בקצה האולם...

התחלתי לצרוח בטונים כל כך גבוהים שאם מישהו היה עומד קרוב אלי סביר להניח שהיה מחריש....

הם התחילו לשיר לי "יום הולדת שמח" ולחבק... גם כאלה שלא הכי הכרתי חיבקו.. האמת שלא היה איכפת לי לחבק אותם.. הרגשתי חיבה וקרבה לכל אחד מהם..

הרגשתי כל כך בהאיי ומה שרציתי לעשות זה לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

ריחמתי על המסכנים ופשוט כיביתי את הנרות בנשיפה אחת לפני שהיו מזילים את שעוותם על העוגות המדהימות שאחת המורות הכינה והשאר קיבלתי מהחברים עוד בבית הספר

עברו עוד כמה שעות של שיחות, משחקים והרצאות.. ואחריהן חזרנו לחדרים והיה לנ זמן חופשי של כשעתים- שלוש עד שהיינו צריכים להיכנס לחדרים.. לא בהכרח לישון..

שוב היה מצחיק וכיף. מאוד.

כשהגיעה השעה להיכנס לחדרים כמובן שלא ממש ביצענו את המשימה אבל השדתלנו...

עברתי ליד החדר של הזייניקים ושמעתי רעש.. ברמות של בית זונות בפעולה עוצמתית...

נכנסתי וראיתי את הבנים והבנות באותו חדר... בערך שניים במיטה, חלק על הריצפה וחלק כבר ישנים ממזמן...

הם רבו כי מישהו ניכנס מתחת למיטה עם מסכה והפחיד את הבנות.. משכתי אותו מהרגלים והתחלתי להרצות לו.. לא רק לו.. לכל הזייניקים הפושטקים הללו...

ממש "סיפור של לפני שינה"..

ביום אחרי היה כיף בערך באותה רמה.. רק שזה כבר לא היה  יום ההולדת שלי.. אבל הרגיש אותו הדבר.. האיי עצום!!!!!

היום כבר יום שבת... והסיבה שלא עידכנתי בשניה שחזרתי היא כי יש לי בעיה במחשב... באסהההההההה

בערב אני יספר על מה שקרה מיום חמישי עד היום.. שיהיה לכם יום חורפי וגשום קסום כפי שהוא בשבילי!!=][=

לפעמים אני לא יודעת איך לסבול אותם... לא, זאת לא הגדרה נכונה - אני לא יודעת איך להבליג את מה שהם אומרים.. יותר נכון מתיפים, נוזפים.

אני שונאת כשלוקחים אותי כמובן מאליו.. אולי כי אף פעם לא הייתי מובן מאליו.. לפחות לא עד עכשיו. תמיד מיוחדת, אולי יותר מידי...

כניראה שבגלל זה אני כל כך מפונקת.. וואלה נכון...

בדיוק בגיל שבו הם אמורים "טו לט גוו" קיבלתי את ה"מתנה".. אני שונהאת אותה... מאוד! יותר מידי...

אבל אני חייבת לחיות איתה בשלום למשך כל ימי חיי, אין ברירה אחרת!

בעצם יש, למות. אף פעם לא חשבתי על זה כאופציה.. אפילו לא עכשיו.

מעבר ל"מתנה" יש עוד הרבה פצעים, אבל תמיד ניראה כאילו שהיא נצבת מלפני, ניצבת ומעצבת את דמותי...

זה מדהים מה שהיא עושה לבן אדם... יותר נכון - מה שהיא עושה לי.

שלא תבינו לא נכון, יש לי חיים דיי סבבה.. רק שלפעמים יש צרים שאני מרגישה צורך להעצים אותם.. אולי כי בתכלס הם קטנים וחסרי משמעות, אבל אצלי הם משחקים תפקיד חשוב.

משום מה הם תמיד דברים טובים....

תאמינו לי הייתי מעדיפה לבוא ולדבר על דברים יותר אופטמיים.. אבל אני גם חושבת שבריא להוציא את כל הרעל עד ליום הולדת.. שהוא במקרה ביום רביעייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

אוהבת אתכם המון ו... תכתבו תגובות רבות משתוכולו לכתוב!!!! (מי שהבין את מה שאמרתי לפני כשניה וחצי מקבל שקל אם הוא מפרש נכון!)

על פני כל מורה מרוך החיוך האופיני לה, אחד מאולץ ושגורם לעיניים שלה להתרחב לגודל מפחיד.. כמו זה שיש כשממש מתאמצים בשירותים...

היא פותחת איזשהם דפים עם הציון.. כמובן שהיא לא תזכור את הציונים של כל תלמיד ותלמיד, מה שכן- היא משתדלת לדבר על דברים שלא קשורים לי במקרה שהיא שוכחת את השם שלי... ומחכה שאחד ההורים יפלוט את שמי.. מצב מצחיק..

היא מתחילה עם הדברים הטובים שבי.. בלי שום קשר לשיעור.. קצת מזיינת את השכל אבל,לא נורא.

לאחר מכן היא מוצאת לפחות דבר אחת רע להגיד עלי.. לא משנה אם הוא ממש נוראי או פעוט.. היא תהיה חייבת להגיד משהוא רע..

לאחר מכן היא נותנת את הציונים (עד עכשיו היא ניסתה לגלות את השם), (יש להם קטע שהן זוכרות פנים, אבל תשם לא.. אחרי כמה שנות שינון שמות הן צריכות להיות מיומנות...)

בכל אופן, כאן בערך נגמרת השיחה.. סליחה- הדיבורים.. (שלא תבינו נכון- הדיבורים של המורה)

בס"כ אני תלמידה טובה, אבל בגלל מועצת תלמידים אני יוצאת קצת משיעורים.. בגלל שאין לנו הרבה שעות לימוד מכל מקצוע אז הם חושבים שכל הזמן אני לא נימצאת.... ביצ'ים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

טוב אני צריכה לזוז אז- הוו איי נייס דיי!

"הילדה שלכם מדהימה, כשרונית מנהיגה- אין מילים עליה!!!!"

וככה שמעתי במשך שעתיים את אותן מילים מ10 מורות לפחות, היו תוספות מיוחדות לכל שיעור כמובן אבל זה היה הבסיס..

תגידו לי: למה חייבים לעשות שיחות הורים כשההורים יודעים כבר שהילד שלהם כל כך חמוד, מקסים ומוכשר?!?!

לדעתי גם השם לא נכון.. זאת לא שיחה- רק המורה מדברת.. ואני מוצאת את אבי, אימי (שהיא דברנית לא קטנה) ואותי יושבים ומהנהנים בראש כשעל פנינו מודבק חיוך מטופש של "כן, כן.." שאימי לימדה אותנו לפני שנכנסנו לבית הספר (הוא בשביל לצור רושם של הקשבה מלאה, ונכונות מצד ההורים והילד.. היא מורה ולמדה גם שפת גוף כך שהיא יודעת מה מורים רוצים לקלוט ומה ההורים אמורים לשדר)..

כשמחכים בתור לשיחה עם מורה היא שואלת: " איך המורה הזאת?" ואני אומרת לה את כל הפגמים האפשריים שבה, כמה שאני שונאת את השיעורים שלה ושיש מצב שהיא תגיד דברי סלידה.. (לאחר דבר כזה אמא עושה לי שטיפת מוח ואומרת לי שאני מאוד אוהבת את השיעור של אותה מורה, וחוזרת שוב על תדרוך החיוך המרצה...

נכנסים לכיתה, המורה יושבת בידים שלובות מעל לשמונים דפים, מחברות, יומני וכל פיסת דף שהיא מצאה בארון שלה בחדר המורים.

אני חייבת לעוף אז..... "המשך יבוא"

לפעמים אני לא מבינה איך אנשים יכולים להיות כל כך אכזריים..

תמיד ידעתי שיש אנשים עם נטיות להיות מרשעים.. אבל לא עד כדי כך שכמה ילדים התחזו במחשב לידיד שלי  שנפגע לא מזמן ויתחילו להגיד לי דברים.. בוא נאמר לא סמפטיים במיוחד.. היה לי ברור שזה לא הוא.. אבל- אין להם לב?!?!?!

בכל אופן זה לא פעם ראשונה שעושים לי את המשחקים האלו.. אבל מה שקרה אתמול עצבן אותי במיוחד..

היה להם אומץ להגיד המון דברים אבל כשזה נגע ב"אשיות" שלהם הם לא פתחו תפה במילימטר..

הם אמרו שהם חברים שלי.. אחרי שהבנתי שזה לא הילד ההוא.. ו.. מסתבר שזה לא הם.. אבל הם ידעו איפה אני גרה.. שיש לי סוכרת ו.. יש להם את הפלא שלי..=/

מה לעשות?!?!?!?!?!?!

(דני ואופי- דברו איתי בדחיפות אחרי שאתן רואות את זה!!!!!)

יום טוב, שיפיט

החיים (מסתבר) יכולים להשתנות משניה לשניה... בצורה מוזרה, לא ברורה וחסרת הגיוניות..

היום מצאתי את עצמי מנסה לספר למישהו שאני רוצה לפרוש מההרכב איתו.. ואחרי כמה דקות המצאנו שיר והופענו איתו.. הוא היה ממש יפה אבל בוא נגיד שלא הלך לי טוב בסיפור ה"חדשות"..

חוץ מזה גיליתי שאני שונאת בצורה חריגה את אחת המורות שלי.. שיהיה ברור שאני שונאת הרבה.. אבל את זאת במיוחד.. היא גורמת לי צורך לקום מהכיסא בכיתה ולברוח!!!

יש לה קול מעצבן ואיטי, ובליעות רוק מטריפות שכל ו... היא מורה נוראית.. (שנתנה לי 78 במבחן.. בעע)

קיצר- הכיתה שלי קצת עיצבנה אותה אז היא משאירה את כולנו עוד שעה אחרי בית הספר... מה היא חושבת שהיא?!?!?!

למי שלא בבית הספר שלי ואינו מכיר מושגים כמו "יום יחד", "סמינר" וכו'- יום יחד הוא יום שבו השיכבה כולה נשארת אחרי בית הספר עד שמונה ככה והם עושים "פעילויות", ואוכלים ארוחת צהרים בכיתה ויש ריקודים והרבה הרבה אוכלללללל

סמינר זה כשהמועצות של החטיבה נוסעות ליומיים (על ימי לימודים) לכפר נופש ועושים שם פעילויות של מנהיגות צעירה וכאלה.. זה נישמע משעמם אבל זה אחד הדברים הכי שווים שקרו לי שנה שעברה.. וכמובן זה שהופעתי בטלויזיה... דא (לייק שזה הכי שווה!! אני לי מושג מאיפה זה בא... אולי מהצד הפקצי שבי.. אין כמעט צד כזה..)

בכל מקרה - אני יהיה בסמינר ביום הולדתי ה-14.. ואני עוד לא החלטתי- האם זה טוב או רע?!?!?!?!?!?! (אשמח לתגובות על כך!)

ולסיום... ברצוני לכתוב לכם שיר... על ה"בויי" בו אני חושקת... גררר:

במבטי החד/ שיר שפרינג

אני צריכה אותךך, כאן איתי,

צריכה לדעת שאתה אמיתי.

לחוש באצבעותך עוטפות את ליבי,

נוגעות וחודרות לעמקי נשמתי.

פזמון:

צריכה להריח את ריח גופך,

לטעום את הטעם שיש רק לך.

לשמוע את קולך הענוג בשעת שמחה,

לדעת שאתה יודע שאני רק שלך...

אילו רק ידעתי שאתה האחד,

או מי אתה ואם תהיה שלי לעד.

היה ני רגע ליבי הכה מפוחד,

כשאני צופה בגופך במבטי החד...

כמובן שזה חוזר על עצמו מספר פעמים ושטויות כאלו- אבל הלחן שלו מדהים...

ידיד היום שאל אותי על מי אני חושבת כשאני שרה את זה... אז זהו- שאני לא חושבת על כלום כשאני שרה.. כאילו הגוף שלי ריק מדאגות... שום דבר לו משנה, (ואני חייבת להגיד שיש לי תנועות פנים מוזרות... ותמיד מצלמים דווקא אותן..) אבל לא איכפת לי איך אני ניראת..

ת'אמת שזה לא הכי נכון.. אני דיי דואגת להקשיב לעצמי..הכוונה היא שאני שומעת איך אני שרה.. (זה מובן מעליו שאני שומעת..)

אולי זה לא נשמע סביר אבל.. אני מקשיבה לעצמי.. כאילו מישהו מבחוץ שומע.. אולי זה קורה כי אני ביקורתית או כי אני נהנת מהמוזיקה...

וזהו להיום.. אני קרוע לגמרי אחרי כמה שעות ריקוד,

אני פשוט יאחל לכם- לילה טוב והרבה נשיקות...

נ.ב.

מצאתם את הכותרת בתוך הקטע?? חיחיחיחי