פתאום הכל ברור לי

ברקע השיר : Look What You've Done.....

על השולחן הזכוכית המגניב שלי שאפשר לכתוב ולמחוק כתב: רשימה של דברים שאני חייבת לעשות עד סוף היום.

החדר: במצב קטסטרופאלי.. נוראי- מבולגן כל כך שקשה להגיע מהדלת למחשב!!

על המיטה: כל דבר אפשרי שנגעתי בו ביומיים האחרונים.. בגדים, צמר ומסרגה, בגדי ריקוד, מגבת, ספרים... חבל להמשיך זה ימשך שנים

לפי המסופר אני צריכה: להתארגן על עצמי ולסדר את החדר בדחיפות, לבצעה את הרשימה שלי ולהפסיק להתעלם מהבלגן בו אני חיה

מה שאני חושבת עליו: כמה מילות השיר הנ"ל נכונות לגבי.....

כל החפרנות הזאת הייתה הקדמה לסיפור הבא:

לפני שנה הכרתי את אחד מבני האדם שאני הכי אוהבת על פני האדמה הזאת... בן אדם מדהים שאני לא חושבת שהייתי יכולה לעבור את השנה שעברה בלעדיו..

השתתפנו ביחד בהרכב של נגינה... ואז הגיעה לבית הספר שלי התחרות "מוטומיוזיק" ועלתה ההצעה שנלך שלם ביחד עם עוד בסיסטית ומתופף...

השתתפנו, ניצחנו ועלינו לתחרות הארצית... התחלנו לקלוט למה נכנסנו כשהיינו צריכים להכין שיר מקורי ולהופיעה איתו בברבי מול ירמי קפלן, אדוש מהאלמנה השחורה ועוד כמה ספונסרים של מוטורולה ועוד חברות שהיו קשורות בזה... זה היה החצי גמר.. ומתוך משהו כמו 20 להקות עלינו לגמר... שתבינו- היינו כיתה ז' וכולם היו בכיתה י' ומעלה... לחץ מטורף!!!

כל החברים תמכו וזה אבל אם לא היה לנו אחד את השני לא היינו יכולים להמשיך... כמובן שהיו ריבים.. המון אבל זה חלק מהעניין..

לקראת הגמר היו לנו עוד כמה פגישות עם ירמי, אדוש וזולטא המלך (חהחהחהחהחה לין- לדעתי הוא התאהב בך!)

חוויה מדהימה שהייתי מוכנה לעבור שוב! זה פשוט מדהים להיות חלק מהעולם שלהם ולראות אותם בחיים הרגילים מעבר לאיפור....

הגענו לגמר בדיזינגוף... נכנסנו ללחץ אטומי... השיר שלנו היה חלש... לא טוב מספיק בשביל מקום ראשון וידענו את זה.. לפחות אני... (אחותי כתבה את השיר.. ובמקורו הוא היה שיר רגוע ויפה... אבל לאור העובדה שזאת הייתה תחרות של צעירים העדפנו לשנות טיפה...)

ישבנו בבית קפה בדיזינגוף ושיחקנו קלפים.. זאת לא היה לחץ כמו התרגשות של סיום.. כאילו- זה לקח לנו חצי שנה כל הסיפור הזה... והפסדנו שיעורים ועל שעות של בית הספר ניגנו... היה פשוט כיף אמיתי!

נגמרה התחרות.. לא ניצחנו... המנחצים הם זוג ראפרים ואיזה "זמר" מזרחי... בעייני היו הרבה יותר טובים... ההההההרבה יותר טובים.... אפילו אני יכולה לעשות תנועות של ראפ יותר טובות משלהם... פשוט זווווועה...

זאת לא הפוענטה... העניין הוא שהייתה לנו חברות מאוד טובה... בגלל שבילינו שעות ביחד...

לאחר חודשיים מסיום התחרות.. או יותר- היינו חברים והחברות לא הייתה במצב טוב כי זה היה חופש גדול ולא היה לנו הכי איך להיפגש.. ניפרדנו וחזרנו להיות ידידים למשך 7 חודשים... ואז הוא אמרה לי שהוא אוהב אותי שוב..

גם אני אוהבת אותו... מאוד אבל אני לא יכולה להיות איתו...

הוא נתן לי את כל הזמן שהייתי צריכה כדי לחשוב... ולא מדובר בשעה שעתיים... אלא בחודש פלוס..

יש לנו שיר משותף אפילו... ששניינו מאוד אוהבים.. ואני לא יכולה לשמוע אותו כבר כמה ימים כי הוא מרגש אותי...

עניתי בשלילה והוא ביקש שניתרחק לזמן מה... היה לי מאוד קשה עם זה אבל אני מקבלת את ההחלטה שלו... אני גם ממש מבינה את זה. רק קשה לי לבצע^^.

אני מדברת איתו בכל הזדמנות שניה שאני יכולה ומציקה לו באייסי ובמסן ו..... אני בן אדם רע נכון?!?!?!?!?!?!?

כל המצב הזה ממש מתאים לשיר Look What You've Done... למילים שלו כאילו... ממש מממש ממממממממממש

אני ננטשת בידי הדג... הוא נוסע לטיול שנתי... בעבעבעבעבבעע

אבל אחיו החזיר של הדג (כן כן... הרבולוציה המתקדמת....) נישאר ואני אבללללללה איתו הלוט אוף טיים! איי הופ.....

אני נאלצת לסיים בכדי ללכת לנגן בפפפפפפפפפפסנתר... (אהבת חיי)

אני אוהבת את כולכם ומבטיחה שאעדכן לעיתים קרובות יותר!!=)(=

אוהבת המון,

ככל שעובר עוד יום ככה אני מבינה יותר ויותר את החיים...זה נשמע פלצני ברמות.. (גם המשפט הזה.... אוייש מה קרה לי בלילה?!?!)

קמתי בשש בבוקר.. מאיזו סיבה??? מהסיבה שאמא שלי דוחפת לי מים במשך כל היום ואז כל הלילה אני צריכה להתאפק כי למי יש כוח לקום???

בעבר (גיל 5) הייתי פשוט עושה במיטה.. הייתה לי שליטה מלאה על זה.. פשוט לא היה לי כוח לקום.. אז הייתי משחררת.. (מתוחכם לא?!?!?!)

טוב בכל אופן.. קמתי לשירותים וגיליתי שהורי ערים במיטתם ומדברים, שותים קפה ורואים טלויזיה.. התחלתי לדאוג שמה יתחילו להציק לי.. וזה אכן קרה!

כל הבוקר הם חרשו לי.. למה אני לא מתלבשת ולמה אני לא אוכלת ארוחת בוקר.. למה אני לא מסדרת את החדר או מנגנת.. ואני בנינוחות מסבירה להם שאני עוד נחשבת ישנה...

הם שאלו:"באיזה שעה את קמה?" אני חשבתי כמה דקות וחלטתי:"בשעה 10 אני אקום.. אני מאוד עייפה היום משום מה..." וממשיכה לראות איזו תוכנית אמריקאית מוזרה. הם לא הבינו את המסר של "אין לי כוח לדבר.. אני רוצה שתלכו לעבודה ותעזבו אותי בשקט, לא התכוונתי לקום מוקדם.. אבל זה קרה- אז פשוט תתעלמו ממני!!!!!" וביקשו שאני אלך לקנות איזשהו ירק שקשה לבטא את שמו.. שלא לדבר על להבדיל בינו לבין סוגי הירקות הירוקים האחרים.. בעבעבעבעבע

פה הבקשה לא נגמרה... "תקלפי ותשתפי את הירקות ותכיני מרק...." למה??????????????. עשיתי משהוא רע למישהו לאחונה?!?!?!?!

טוב.. אולי יתחשק לי אחרי זה להכין ת'מרק...  (טחחחח לא)

דרך אגב: מה אתם חושבים על העיצוב המשגע?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!

לול הכינה אותו.. ואני הצקתי לה בלי סוף..... מסכנה.. טחחח=)(=

טוב היא זכתה ללינקוק....

 תודה לול נשמה יא כפרה עליך עין גב קליה!!!!! (אני לייק.. לא סנובית.. רק יצאת חרום של בוקר לאחר לילה בלי שינה..)

אם כבר מדברים על זה- אתמול "עברתי" באיזשהו בלוג של מישהיא.. והיא אומרת ככה "לקקו אותי ואני אלקק אתכם!"    לכי מפה!!! לא רוצה שתלקקי אותי!

ברור שאין לה את מילון הסלנג "2005" שנכתב על ידי "פושטקים בזולה" ו"אחי הסחבק" (או איך שלא כותבים...) (אין מילון כזה למוגבלים שקוראים פה.. חיחיחי)

בכל אופן... גיליתי משהו:

אני מדברת בשפה מוזרה שמעטים מבינים... זאת אפילו לא שפת סלנג.. כי אז הייתי מאוד מאגניבה.. אבל אני לא מאגניבה.. אני מתוחכמת בדרכי שלי.. ככה הדג שלי אומר.. ואני מסכימה איתו..

אתם שואלים למה שהדג שלי יגיד דבר כזה?? כי אני מדבר המון עם הדג.. וחצי מהדברים שאני אומרת הוא לא מבין.. (היי דגס... את רואה כמה שאני מזכירה אותך?!?!?!)

אתמול רבתי עם האח של הדג.. שאותו אני אוהבת מאוד.. וכל דבר שנאמר נאמר בגלל עצבנות של רגע.. וחבל לי שהוא לא יודע שאני אוהבת אותו.. חבל שהוא לא חושב טיפה בהיגיון ומנסה לדבר איתי.. כי אז הוא היה רואה שאני כבש מאוד נחמד..כבש שלא אוכל דגים זה בטוח!

"טולולולולול"... טולולולולולול".... הטלפון מצלצל ואני רצה בכל הבית ומחפשת את האלחוטי.(למי יש כוח לטלפון קיר אינעל רבק?!?!)

"שלום.. אבא נמצא?" אמר הקול הכי נמוך ששמעתי בחיי.. באמת

"אמ.. לא הוא לא נמצא"....."מתי הוא חוזר?" מאיפה לי מתי הוא חוזר!?!?!??!?!?!?! הרי הבהרנו שהוא אבא שלי ולא ההפך!! אני לא אמורה לדעת איפה אבי מבלה את חייו כשהוא לא בבית!! ובטח שלא מתי הוא חוזר.. ברור שהילדים של "קול נמוך" הם ילדים משונים מאוד.. מסכנים... (סתם צוחקת.. אין לי מושג אם יש לו ילדים.. או אפילו אם הוא קיים יחסים בכלל.. ואני חייבת לציין שזה לא מעניין אותי במיוחד...

"אני לא יודעת מתי הוא חוזר.." אמרתי בקול משועמם וצרוד.. אני תמיד צרודה בבוקר.. בעיקר שלךא יוצא לי לדבר ואני לבד..

"תני לי את הפלאפון שלו בבקשה.." טוב נו... " אתה רושם?? @$^$*%-0505.." תוך כדי אני מבינה שנתתי לו את הפלא שלי.. טחח מפגרת!! מתוך אינסטינגט.. (כן בטח... מתוך פיגור אולי)

הפלא' שלי מצלצל ואני רצה לענות.. "הלו????"- "זאת שוב את!" שוב??!?!?!?! חוצפה כזאת לא הייתה הרבה זמן.. ועוד ממבוגר בעל קול נמוך?!

"הוא השאיר את הפלאפון הזה בבית.. תתקשר לשני שלו.. רושם?? - ^!&^!$^$@-0505"

אוי.. אני כל כך מתוחכמת.. לא יאומן!

פתאום בא לי להכין מרק... אוי...

טוב אני אפרד בחינניות ואומר-  אוהבת אתכם מאוד.. את הקופים, אחיותי הכבשים, בני דודי החזירים ויותר מכל- הדגים שבעולם הזה!!!

אסיים (סוף סוף) בחתימה הרשמית החדשה שלי: 

חבריי... מה טוב הוא העולם?? טוב וטוב הוא.. אך כאשר ישנו מדבר טוב בהגזמה הוא צופן בתוכו גועל, סלידה, תחושת מחנק מדבר כה נעים... תחושה שאנו כבני אדם חווים בחיינו פעמים מספר....והרי שהחיים משטים בנו... וכאשר השוקולד טעים אוכלים ממנו עוד ועוד עד שטעמו כבר מר בפה, ומרקמו קמחי ולא מסביר פנים...

בימים האחרונים למדתי מספר דברים.. דברים שהוחדרו לראשי מאז לידתי.. אך לא שיחקו בתפקיד חשוב בחיי.. לא כמו עכשיו- כשמצפים ממני לבגרות... כאשר אני אייני בשלה עוד לבגרות שכזאת.. מה בכך שישנם שלבים נוספים שאני עוברת.. שהם אינם קשורים להיותי בוגרת נפשית.. התחקחות עם בנים, חשיפה למרד נעורים.. שכמובן יש בו מן האיסורים עלידי המבוגרים.. חלקם בעד חלקם נגד- אך כולם חשים נוחות להשמיע דעה, דבר שיכול לשגע ולבלבל.

בתור הילדה הקטנה למשפחה של 3 ילדים.. בהיותם של אחי גדולים ממני ב-10 שנים- תמיד נכפה עלי להיות בוגרת יותר ממה שגילי היה.. תמיד סובבת במבוגרים.. תמיד שומעת ריכולי זקנים, דיבורים על סקס בצורה פתוחה (עם גבולות כמובן), הבנת העולם הבוגר.

כאשר חברי עוד לא עברו שלב אחד אני הייתי בשלושה קדימה, מקדימה אותם וצוברת פער שלעולם לא יסגר. כי הילדות שלי היא לא ילדות ממשית.. אין שטויות.. אין ריבים בין אחים... בגיל שבו הייתי זקוקה לכל אלה לא היה לי שותף למעשי קונדס, לא היה שותף לפשע...

ואז ההורים החליטו על מעבר.. ופה נגמרה לי הילדות.. פה... בגיל חצי תריסר, נפסקה הילדות ולא היה לי החופש ההוא.. היה געגוע לישן, הטוב והמוכר.. כשהיה ברור שנחזור ישבתי בבית... בוכה כי אין אדם בבית.. ואף אחד לא רואה כי אני בוגרת.. ילדה בת 6 שלא בוכה ליד אנשים...

חזרנו והכל חזר לעצמו. וזה שקר.

אני לעולם לא חזרתי לעצמי... לעולם לא חזר הזמן המבוזבז ולעולם לא יחזרו זמנים כאילו.

גדלתי קצת.. פחח קצת.. 5 שנים, ואז בבום ירדה עלי משמים מכה.. הייתה נפילה קשה.. אבל בתור ילדה בוגרת זה רק חישל לי את האישיות.. רק ביגר אותי... ואז התחלתי לבכות בפניהם... להיות רגשנית.. בוגרת ורגשנית...

עכשיו.. אחרי 3 שנים אני אומרת לכם שהכל לטובה.. מכל דבר לומדים.. מכל דבר לוקחים משהוא טוב... מתבגרים מכל תקרית.. אבל הכל בתנאי שתמשיכו.. ואני אומרת את זה בשביל לתמוך בכל אלה שבוכים על מר גורלם.. וזאת לא דרך- אבל תחשבו על אנשים שמצבם קשה יותר משלכם.. ויש כאלה... תמיד.

ואז כשאתם במצב רוח טוב.. והכל הולך סבבה.. ויש לכם משהו טוב.. אז תאכלו ממנו הרבה.. שלא יהפך למר וקמחי.. ויצור גועל, סלידה, תחושת מחנק ממשהו נעים...

ישלי הפתעה... עיצוב חדש בשבוע הבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

יאיייייי איזה התרגשות! פור גאד סטיייייייייייייק מדיום!

כשאני חושבת על זה.. כל הקטע של החיוביות.... ועל החיים... אז יש שיר שהוא אחד הטובים בעייני.. קצת סטלני.. אבל חזק..

Is this the real life? Is this just fantasy? Caught in a landslide, no escape from reality. Open your eyes, look into the skies and see. I'm just a poor boy, earning no sympathy Because I'm easy come, easy go, little high, little low. Any way the wind blows doesn?t really matter to me?to me.

אני בטוחה שהרבה מכירים.. מי יודע מוזמן להגיד...=)(= (אוייש אני רע!!)

שיר יפה לא?????

טוב.. אז בפעם האחרונה... לעת עתה:

אוהבת עד מאוד -

נ.ב.

הפעם יהיה לכם על הרבה מה להגיד אה???? אויי.. החפרנות מציפה אותי!!!