אתמול חברה מאוד טובה שלי- דפנה - נסעה לגור בניו יורק.... היא אומרת למשך 3 שנים, וזה אומר שאני יהיה בכיתה י'.... וזה ניראה כמו נצח!
אני מקווה שנישמור על קשר אף-על-פי (איך שכותבים את זה...) המרחק...
שבועיים לפני שהיא טסה היא ביקשה ממני שניכתוב שיר ושאני ועוד חבר (ברנוב- שהיה איתי בלהקה כשהשתתפנו ב"מוטומיוזיק")
נלחין אותו.... קיצר ניפגשנו, עבדנו, ויש תוצאות....אני ינסה להכניס את השיר לבלוג, למרות שלא ניראה לי שאני יצליח... =[
ובכל זאת הינה המילים.......:
לא שומע אותי / דפנה שילון
כשביקשתי קצת עזרה,
לא היה לי ממי לבקש.
כשביקשתי נחמה,
הם נתנו רק למי שיש.
ואתה ודאי טועה- איך הצלחתי, איך זכיתי,
לעבור את ההווה מבלי שידעו שבכיתי.
פזמון:
אבל אני שם בארץ לא נודעת,
בזמן שאתה כאן ואני לא יודעת,
שאתה מתגעגע,
ואתה לא שומע,
אותי....
כשרק עברתי לכאן,
לא היה לי את מי להאשים.
ועכשיו כשעובר הזמן,
כשהכרתי הרבה אנשים.
נזכרתי במה שאין, במה שכבר לא יהיה לי שם,
נזכרתי במה שאין, כמו הבית, הבית החם.
פזמון:
אבל אני שם בארץ לא נודעת,
בזמן שאתה כאן ואני לא יודעת,
שאתה מתגעגע,
ואתה לא שומע,
אותי....
בעוד שבועיים היא תשלח לנו את הבית השלישי.. למרות שהשיר כתב מוקלט... אבל זה רק דמו, ככה שתצפו לשמוע את השיר איך שנעבוד עליו קצת!!!=]
שוב- אתם מוזמנים לכתוב מה דעתכם!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
