אררררררר ,
טוב לי ורע לי ושמח לי ועצוב לי ואני חולה ובא לי לקפוץ לשמיים ואין לי כוח לחיות .
אני שונאת את המצבי רוח האלה שלי .
למה אני לא יכולה להיות סגורה על עצמי ? אני כ"כ מבולבלת .
ועם כמה שאני מנסה להתחיל לאכול פחות , ככה יש לי תאבון יותר .
וככל שאני מנסה לאכול נורמלי , אין לי תאבון בכלל ואני יכולה לא לאכול יממות .
וזה מחרפן אותי .
ממחר בבוקר , לא מעניין אותי כלום .
רעבה / לא רעבה . אני אוכלת לפי התפריט , עושה את הכושר הזה למרות שזה קשה , לא אוכלת יותר מהתפריט שעשיתי לעצמי .
ולא משנה מה יקרה , אני לא אקיא . זה לא . יש גבול .
הרעבות אני עושה פעם בשבוע , ואני גם עומדת בהן .
כמה שיותר זמן בלי לאכול זה יותר טוב , אייכס להוריד את הבטן הזאת ומיד .
ומהיום והאלה , הבלוג הזה נהייה גם בלוג אישי שלי .
זהו בעצם נראלי . = /
דריה .