איך הכרתי אותו?
זאת בחיים לא אשכח.
יצא לי להצטרף השנה לתנועת נוער ממש מגניבה, שאת שמה לא אחשוף כאן.
היו לנו אירועים משותפים של הסניף ביחד עם כל הארץ.
אני לא אשכח את הפעם הזו, של המפגש הראשון.
הסתכלתי עליו.
אמרתי לעצמי "פאק איזה חמוד. בנאדם כמוהו בחיים לא ישים עליי".
באותו היום יצא לנו לדבר, במשך.. חמש דקות לפחות.
הודהמתי מדמותו הציונית והמוקסמת,
הרושם הראשוני שהעלה בי היה חיובי.
הוא ביקש ממני את המסנג'ר שלי, כמובן שנתתי לו.
הלכתי בהרגשה של הידלקות, ולא חשבתי על היום הזה יותר מידי.
יצא לי לשמוע מחברה טובה, ומידיד קרוב שהוא דיבר איתם עליי,
שהוא שאל אותם עלי, והוא אפילו טען שאני יפה (אפילו שאני לא).
דבר זה העלה בי אושר.
...
בחלוף שבועיים תמימים, נתקלתי בו שוב במפגש של התנועה.
הוא שאל לשלומי והדביק לי חיבוק ענק. הייתי ממש בהלם.
הוא הבטיח שהוא יתחבר למסנג'ר ושידבר איתי.
...
יום למחרת, הוא התחבר.
קשקשנו לא מעט. למדתי יותר עליו.
בכל דקה, רמת הרושם שלי ממנו עלתה.
הוא היה מוצא חן בעיניי, מאוד.
"למה אתה גר כל כך רחוק?" שאלתי
"מה רחוק? תגידי לי בוא ואני בא"
"אוקיי. בוא"
"סבבה. מתי? מה הכתובת שלך?"
"יום רביעי, מתאים?"
"אוקיי, אני אבוא".
...
זה מה שבאמת קרה.
הוא באמת באמת הגיע.
לא האמנתי.
המשך יבוא בקרוב [: