"יש לי כסף שיספיק לכל ימי חיי, אלא אם אחליט לקנות משהו."

מזל-טוב לקוקו התוכון שלי!

הוא בן 125!

זאת אומרת, אנשים חסרי ידע כל-כך חשוב כמו זה, שבעצם שנה אחת שלנו זה 25 שנה של תוכי. 

כן, הוא נמצא אצלי כבר 5 שנים, ולא נשכח את שוקי התוכון הכחול שמת לפני שנה וחצי.

אמנם הם לא כאלה משמעותיים עבורי כי טיפול בתוכונים שכאלה זה לא אותו דבר כמו כלב או חתול למשל אז הנושא שאליו כיוונתי בעצם הוא התקופה.

אם מישהו היה רואה אותי אז והיום אחד מול השני היה מגלה בנאדם ממש שונה.

לא נראה לי שאז היה מישהו שידע ממש מה קורה אבל עדיין גם מי שהיה פה ושם קרוב יכול לראות שינוי.

לא שינוי מהפכני או מידי בקיצוניות.

אבל סוג של שינוי. לא רק התבגרות.

כן, 5 שנים זה המון זמן במיוחד בגיל הזה. אבל עדיין, זה כאילו בחלק מהדברים פשוט נעשה ההפך.

אני נזכרת בכל מיני דרכי התנהגות ודרכי חשיבה שהיו לי ושמה לב שכל זה השתנה מאוד.

ולא, זה לא משהו שניסיתי לעשות, זה פשוט קרה לבד.

אני לא חושבת שזה רע, כי חלק מהדברים השתנו לטובה. אבל אני לא בטוחה שהם השתנו בגלל זה.

אולי זה פשוט התזמון, האנשים... יכול להיות שזה היה קורה גם לפני.

בעצם, אני חושבת שזה טוב מאוד.

בעצם כל ההתבגרות יחד עם השינוי לאורך השנים הביאו אותי להיות בן אדם יותר טוב.

לרוב אני מרגישה טוב עם מה שאני עושה. פה ושם יש דברים שקצת מבאסים ורוצים לשנות, אבל אף אחד לא מושלם.

אין לי כ"כ מה להוסיף לזה כי הפעם נטתי בכוונה לא לפרט אז זהו.

כמה הערות:

חזרתי היום מירושלים (נסעתי ביום ראשון) היה מגניב!

לא יצא לי לעדכן לפני זה למרות שכבר היה לי בראש משהו אבל אל דאגה, עוד כמה ימים יגיע פוסט נוסף.

דבר נוסף- כל הכבוד לשחר צוברי, גולש הניל פרייד (שייט) ונציגנו באולימפיאדה, שסיים את השיוט האחרון שלו במקום ה-2 והגיע בדירוג הכללי למקום ה-3 שזאת אומרת, מדליית ארד!

הרבה כבוד וברכות לבחור האילתי הצעיר, רק בן 22!

אולימפיאדה הראשונה שלו וכבר מביא לנו כזה כבוד. 

ומהיום שננו: "שחר צוברי, מדליסט אולימפי, ישראל".

המשך שבוע נעים,

כרמל.