שלום לכם,
וברוכים הבאים לבלוג הסיפורים שלי:
' הנקודה השחורה. '
אני יהלי - המספרת.
בקרוב בת 14 מרעננה,
או שפשוט תקראו ברשימות על עצמי.
האמת, אני עוד לא יודעת בדיוק על מה אספר
אני פשוט כותבת מה שבא לי לכתוב באותו רגע,
כרגע יש כבר 3 פרקים מוכנים בטיוטות ומקווה שתאהבו אותם,
מי שרוצה להיות בקוראים קבועים שיכתוב לי בתגובות
ואני אוסיף אותו - מי שלא יגיב לכמה פרקים ברצף
אני מפסיקה להודיע לו כאשר יש פרק חדש !
אוהבת אתכם,
קריאה מהנה (:
•••••••••••••••••••••••
"היא הביטה במראה,
רק עוד רגע רק עוד רגע אחד אמרה לעצמה,
דמעה זולגת על לחייה
ידעה היא שאין לה לאין ללכת,
היא טעתה טעות שאי אפשר לתקן
ולא הייתה לה אפשרות אחרת היא פחדה
ובכתה, אבל עכשיו היא הרוסה נפשית ופיזית.
היא מביטה על המקום שעד כלפני חצי שנה
נראה לה מקום קסום אבל עכשיו הוא נהרס,
כל הזיכרונות מכאן צפים לה בראש והיא מנסה אבל לא מצליחה לשכוח
היא כועסת על עצמה, אבל אי איפשר לתקן,
היא ידעה זאת אך למרות הכל ניסתה להילחם.
"דיי!" היא צעקה אך אין מי שישמע אותה,
רק ירייה אחת והכל ייגמר רק ירייה אחת.
איזה גשם כמה טיפות חשבה שירה לעצמה,
מביטה דרך החלון הגבוה שנמצא בחדרה
מביטה החוצה ורוצה לרוץ החוצה לקפץ בין
השלוליות כמו ילדה קטנה,
*טררר...טררר..טרר*
צילצול הטלפון קטע את מחשבותיה,
שירה: " הלו ? "
"שלום"
שירה: " מי זה? "
"שלום, הגעתי לנדב?"
שירה: "לא, אין פה שום נדב,
מי זה בבקשה?"
"שלום, אני רון בטוח שאין אצלך מישהו בשם נדב לוי?"
שירה:"כן אני בטוחה!"
רון: "מה זאת אומרתת?? את משקרת לי?"
*איזה זבל מניאק בנזונהה,
שמעה שירה מהצד השני של הטלפון*
שירה:"טוב, להתראות"
רון:"שום להתראות ! תזהרי אם נדב באמת נמצא
אצלך זה לא ייגמר טוב!"
שירה: "ביי!"
וניתקה.
דביל! איזה אנשים סתומים יש בעולמינו הקט.
שירה חזרה לחדרה,
הפעילה את מערכת הסטאריו שלה ושמעה
את הדיסק אהוב עליה.
פתחה את המגירה שלה, המגירה הפרטית
שפעם כמעט נעלה אותה עם מנעול מכיוון שהמנקה ניקתה
שם והזיזה כמה חפצים ממקומם.
פתחה את אלבום התמונות הקטן שלה,
עם כריכת הפרפרים הסגולים שאהבה,
והביטה בתמונות שלה ושל אמה המנוחה.
"רק עוד שבוע אמא,
רק עוד שבוע אחד - אמרה לעצמה".
•••••••••••••••••••••••
טוב עד כאן להיום,
מקווה שאהבתם בבקשה תגיבו
חשוב לי לדעת את דעתכם !
אוהבת אתכם 3>
יהלי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יהלי .