30.1.08
החלפנו עם ויקי מבטים כלא מאמינות "סמים!?"
"כן" ענה הרופא
"לא יכול להיות ג'יין בחיים לא תיגע בזה,יכול להיות שיש לך טעות" טענה ויקי.
"אני מיצטער,ניראה לי שהיא תיצטרך לתת לכן הסברים"
"אפשר לראות אותה?" שאלתי אותו
"בוודאי בואו אחריי" הלכנו במיסדרון ונעצרנו ליד דלת לבנה עם מספר 25,ניכנסו וג'יין הייתה ערה.
"ג'יין! איך את מרגישה?" שאלה ויקי ואחזה בידה... הלא שבורה
"בסדר" ענתה בקול שקט.
הכו אותה טוב העין שלה הייתה נפוכה ,שברו לה צלע ויד פשוט נורא איזה אנשים יש בעולם.
"ג'יין את לוקחת סמים?" שאלה ויקי ברצינות
ג'יין השפילה את מבטה ושתקה,לא רצתה לענות.
"כן או לא?"
"כן.." ענתה.
"איך יכולת? מתי התחלת?" שאלה ויקי מאוכזבת
"לפני כמה שבועות הייתי עם חברים ונתנו לי לנסות...זה היה כיף ומאז לקחתי רק עוד פעמיים!"
"את הולכת לגמילה ולא,את לא חוזרת הביתה"
ג'יין היתה המומה "לא! את לא זורקת אותי מהבית"
"את תיגמלי?"
"כן" ענתה
לאחר מכן ביקשו מאיתנו לצאת כי היא צריכה לנוח והודיעו לנו שמצאו את האנשים שהכו את ג'יין.
*לאחר 3 ימים*
החזירו את ג'יין הביתה שהתחילה קורסי גמילה.
אני חזרתי ללמוד,ניכנסתי לבית ספר הרגשתי כמו בכיתה א' פעם ראשונה לבית ספר,כשלפע מישהו חיבק אותי מאחורה
לרגע ניבהלתי אך כשהיסתובתי ראיתי שזה הנרי כ"כ שמחתי שיש מישהו מוכר בסביבה.
"מה את עושה פה?" שאל בפליאה
"חוזרת ללמוד" עניתי
"באיזה כיתה את?" שאל הנרי
"י"א 4"
"מצויין! את איתי בכיתה" קרא בשימחה וחיבק אותי
היתיישבתי שולחן מלפניו,קצת מוזר שתלמידה חדשה באמצע ינואר.
"בוקר טוב י"א 4 אני רוצה להכיר לכם את סמרה ג'יימס היא תלמידה חדשה אצלנו ואני רוצה שתעזרו לה עם החומר" אמרה המחנכת
שהייתה ממושקפת עם שיער בלונדיני עד הכתפיים ועיניים חומות,חזרתי למקומי והיא התחילה להודיע כל מיני הודעות.
הרגשתי כאילו מישהו נועץ בי מבטים,כשהפנטי את מבטי לאחור ראיתי את הנרי בוהה בי עם חיוך מטופש מרוח על פניו,חייכתי חזרה.
בהפסקה הוא הראה לי את הבית ספר והכיר לי את חבריו.
את האמת,בהתחלה חשבתי שהנרי נורא מעצבן אך היתברר לי שהוא ממש חמוד ותמיד ניסה לעזור לי,הוא ידע מה קרה לי ולכן דאג לי כ"כ.
הוא תמיד היה בסביבתי,הרגשתי נוח איתו למרות שהכרתי אותו ממש קצת.
בסוף היום הוא היתעקש ללוות אותי הביתה וקנה לנו שוקו חם,טיילנו מעט ושוחחנו לבסוף ניפרדתי ממנו ועליתי הביתה.
"איך היה?" שאלה ויקי
"מצויין! הנרי איתי בכיתה" עניתי בחיוך
"אוו זה טוב,הבחור הזה מת עלייך" אמרה ויקי בביטחון
"לא הוא לא"
מאוחר בערב כשכולם ישנו לא הצלחתי להירדם כשלפתע הטלפון צילצל
"הלו?"...
הסוף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת
