2.2.08
"אוו זה טוב,הבחור הזה מת עלייך" אמרה ויקי בביטחון
"לא הוא לא"
מאוחר בערב כשכולם ישנו לא הצלחתי להירדם כשלפתע הטלפון צילצל
"הלו?"...
"סמרה?" שמעתי קול מוכר
"כן,היי הנרי" חייכתי לעצמי
"לא הערתי אותך נכון?" שאל
"לא,את האמת אני לא הצלחתי להירדם,אני שמחה שהיתקשרת".
דיברנו וצחקנו המון,שעות! ולאט לאט גלשנו לנושא של אהבה.
הוא שאל אותי "יש לך מישהו?"
"לא...ולך?"
"גם לא..,אבל את הריי כ"כ יפה,את מדהימה....מושלמת" הוא נתן הרבה מחמאות ואני הסמקתי,שמחתי שאני מדברת איתו,שומעת את הקול שלו כאילו שהוא לידי היה לו קול כזה מגרה,נעים...
"גם אתה" עניתי לו.
שמעתי קולות משונים מעבר לקו..
"מה אתה עושה?" שאלתי בחשדנות
"מפנטז עלייך סמרה,מדמיין שאת פה איתי....את הבחורה הכי מדהימה שהכרתי"
הבנתי מה הוא עושה שם....מצד אחד זה היה מוזר,מצד שני זה היה נחמד,שאני מושכת בעינייו.
הוא המשיך עם זה ואני זרמתי יחד איתו,הגשנו כאילו אנחנו ביחד עכשיו.
לקראת 3 בלילה כבר עמדנו לסיים ת'שיחה כ"כ לא רציתי שהלילה הזה יסתיים
"טוב אז....ניפגש מחר?" שאלתי אותו
"כן...אני אבוא לפגוש אותך שנלך ביחד טוב?"
"בשימחה...אז....להתראות?"
"כן...ביי ביי" ענה ועדיין לא יכלנו להניח את השפורפרת חזרה
"אני ממש לא רוצה שהלילה הזה יגמר" הוא אמר
"גם אני לא".
לבסוף המשכנו לדבר עוד שעה אך אני נירדמתי עם הטפון ביד.
בשעה 6:30 השעון המעורר צילצל,היתעוררתי וראיתי שאני מחזיקה את הטלפון בידי,ניזכרתי בשיחה של אתמול וחייכתי,הרגשתי שאני מכירה אותו הרבה יותר מקודם וניקשרתי אליו עוד יותר.
מיהרתי לקום ולהיתארגן,לבשתי חולצת בית ספר כחולה וארוכה,ג'ינס וסווצ'ר שחור,לקחתי את התיק
ויצאתי, ויקי וג'יין היו בעבודה.
הנרי חיכה לי למטה "בוקר טוב" אמר בחיוך כשראה אותי
"בוקר טוב" עניתי והרגשתי שאני מסמיקה.
בדרך בקושי דיברנו שנינו היינו דיי נבוכים מאתמול.
השתיקה הזאת הרגה אותי ו...פשוט נישקתי אותו! השפתיים שלו כ"כ רכות ונעימות...
הוא ניראה מופתע ומוקסם בו זמנית.
בהפסקה ניגשתי אליו ואמרתי "אני מיצטערת שנישקתי אותך,לא יודעת מה נפל עליי"
"אני ממש לא מיצטער להפך,אני חיכיתי לרגע הזה מאז שהכרתי אותך"
"ו....את ממש מוצאת חן בעיניי...ו...אמ...רציתי לשאול אותך...אולי...את..רוצה ש...ננסה להיות ביחד?" הוא שאל בביישנות
לא ידעתי מה לענות..ואמרתי שאחשוב על כך.
במהלך היום לא הייתי מרוכזת בשיעור והירהרתי על הצעתו.
הנרי ממש בחור טוב ודואג רק ש...אנחנו יותר מידי דומים ומה שאני מרגישה כלפיו זה לא אהבה..כלומר אהבה אבל לא אותה אהבה שאמורה להיות.
"יש לי תשובה בשבילך" אמרתי להנרי בסוף היום
"מהי?" שאל בתקווה
"תיראה...אתה באמת מקסים ומאוד כיף לי איתך אבל אני נאלצת לסרב,כי אנחנו יותר מידי דומים ואתה הנפש התאומה שלי ולא בדיוק החצי המשלים שלי...אני מיצטערת"
הוא ניראה מופתע ומאוכזב בהתחלה שתק ואז אמר..
"אוקיי...אוקיי אני מבין" ראיתי שזה ביאס אותו והוא ציפה לתשובה אחרת.
"אבל אני נורא שמחה שאני הכרתי אותך,ואני בחיים לא אוותר עלייך" ניסיתי לעודד אותו
"אני תמיד אהיה לצידך" חייך את החיוך המקסים שלו וחיבק אותי.
"רק אתה מבין אותי ותומך בי,ידעתי שתבין אתה האדם היחיד שקרוב אליי כ"כ" אמרתי מיתאפקת שלא לבכות
"אם תשני את דעתך...אז...אני תמיד אשמח"
"כמובן"
ניפרדו וכל אחד פנה לדרכו.
בדרכי הביתה עברתי ליד בחור צעיר כשלפתע הרגשתי צמרמורת מוזרה ונעימה עוברת בגופי,כשהבחור היסתכל עליי הוא היה המום ולפתע החוויר וכימעט היתנגש בעמוד.
הוא ניראה לי מוכר אך לא יחסתי לכך חשיבות והמשכתי בדרכי.
הסוף 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת