6.2.08
בדרכי הביתה עברתי ליד בחור צעיר כשלפתע הרגשתי צמרמורת מוזרה ונעימה עוברת בגופי,כשהבחור היסתכל עליי הוא היה המום ולפתע החוויר וכימעט היתנגש בעמוד.
הוא ניראה לי מוכר אך לא יחסתי לכך חשיבות והמשכתי בדרכי.
חזרתי הביתה והלכתי לחדרי,שמחתי שהעניין עם הנרי עבר בשלום.
אחר כך ניזכרתי בבחור ההוא ולרגע חשבתי שזה אלכס!
מה הסיכוי שזה הוא? ניראה לי שהוא לא זוכר אותי...או שזה בכלל לא הוא.
"סמרה!!! יוצאים לקניות!" ויקי וג'יין פרצו לחדר בצעקות
"אה? מה?" לא הבנתי מה הן רוצות ממני.
"הדבר הכי טוב בעולם! קניות!" תפסו אותי ולקחו אחריהן.
הגענו לקניון הגדול בעל 3 קומות שמלא בחניות בגדים,קוסמטיקה,אוכל וצעצועים.
"קדימה!" קראו ויקי וג'יין
מי כ"כ מיתרגש מקניות? זה כולה קניות! חשבתי לעצמי.
הן הכניסו אותי לחנות בגדים גדולה.
ג'יין מצאה חולצה לבנה יפה עם אבנים נוצצות וויקי מצאה חצאית ג'ינס שחורה וג'קט שחור הכניסו אותי למלתחה וביקשו שאמדוד.
יצאתי החוצה והבטתי במראה ויקי וג'יין היתהבו מאוד ואמרו שנורא מתאים לי אך אני אמרתי בספק "לא יודעת....זה דיי מגונדר..."
"תתחילי להיתלבש יפה,תיראי איך את ניראת! זה מהמם" חייכה ויקי
האמת גם אני אהבתי את זה...אבל פשוט הייתי צריכה להיתרגל.
עברנו על כל החנות ועל עוד כמה חניות של בגדים וקוסמטיקה,יצאנו משם ולכל אחת 3 שקיות בכל יד מלאות בבגדים,איפור וכל מיני שטויות.
"אוך אני עייפה" אמרה ויקי ונפלה על הספה כמו שק.
"נהנת?" שאלה ג'יין
"כן מאוד" עניתי בחיוך...למרות שאיני אוהבת כ"כ קניות זה היה יום מאגניב
"שתדעי לך עשינו את זה בשבילך"
"מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבלת
"הוצאנו אותך החוצה כיוון שאת תימיד מופנמת ועם עצמך וחוץ מזה היית חייבת משהו חדש" צחקה ויקי וחיבקה אותי
"תודה" עניתי
לקחתי את השקיות וסידרתי את הבגדים החדשים כשלפתע צילצל הטלפון:
"היי מה קורה?" זה היה הנרי
"מצויין" עניתי וחיוך עלה על פניי
"תגידי...רוצה לבוא אליי? אני לבד בבית וממש אין לי מה לעשות"
"אממ....אוקיי אני עוד 10 ד"ק אצלך""יש! ביי ביי"
"ביי" וניתקתי.
לבשתי את החולצה החדשה וג'ינס כחול ושמתי טיפה צללית ושפטון.
יצאתי,כשהלכתי ראשי היה במקום אחר עברתי את הכביש כשלפתע שמעתי צפירה של מכונית ומישהו צעק "תיזהי!"
נפלתי על המידרכה ובחור אחד מעליי...זה היה אותו בחור..שחשבתי שהוא אלכס.
"את בסדר?" שאל הבחור והביט בי בדאגה
שוב הרגשתי מן צמרמורת נעימה..
"אמ...כן...תודה..אה..." הבטתי בו..
"כן,כמובן" מהר לקום ממני
"את באמת בסדר?" שאל בדאגה
"כן תודה רבה לך..הצלת אותי"
כל אחד פנה לדרכו המשכנו ללכת ועדיין הבטנו אחורה אחד על השני
שיט! איך לא עלה במוחי לשאול איך קוראים לו למרות ש....זה בטח לא הוא...או שבכלל לא זוכר אותי ושישאר כך.
הגעתי לביתו של הנרי ודפקתי בדלת,שמעתי רעש חזק מישהו נפל.
"סמרה!" אמר הנרי בשימחה ואחז בראשו.
"אתה בסדר?"
"כן...מיהרתי לפתוח את הדלת ונפלתי קצת" גיחח
"וואו סמרה את ניראת ניפלא! את כ"כ יפה..." עינייו נצצו
"תודה" הסמקתי
ניכנסו לחדרו כשלפתע שמענו צעקה מלמטה
"אני בבית!"
"אויי שיט...!!" אמר הנרי בביאוס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת