25.5.08
סליחה על חוסר העידכונים דיי נתקעתי עם העלילה 
"כן,וגם כל התמונות שבסלון ובחדר שעכשיו היינו בו" אמר בגאווה וחיוך ענק
לאחר כמה שניות של שתיקה אלכס אמר "אני רוצה לצלם אותך"
"א..ה..אמ...אני לא כ"כ.." גמגמתי
"את כן,אני אצלם אותך ואז תגידי מה דעתך טוב?" קטע אותי
"טוב" התיישבתי על כיסא גבוה מעץ וסידרתי קצת את השיער
אלכס כיוון את המצלמה אליי וצילם,ואז שוב ושוב,כשסיים קרא לי.
"זה יצא מעולה" חייכתי אליו "גם את התמונה שלי אתה תערוך במחשב?"
"לא...את גם ככה מושלמת" ונישק אותי.
צמרמורת נעימה חלפה בגופי,הרגשתי מאושרת מאיי פעם אלכס חייך והביט בי במבט מוקסם.
הוא החל לנשק אותי בהרבה תשוקה וחושניות
"אפשר? שאל בקול שקט ואחז בקצות חולצתי,הרמתי את ידיי ואישרתי לו להוריד ממני את החולצה.
אלכס הביט בי בחיוך וליטף אותי,הוא הביט בי מכף רגל ועד ראש ליטף את פניי,שערי,ידיי בעדינות וברכות,חיבק אותי בזרועותיו
הגדולות ונישק על השפתיים,כולי התמכרתי למגע ידיו העדינות ולנשיקות.
הוא הוביל אותי אל המיטה ונשכב מעליי,הוא נישק אותי על השפתיים,בצוואר,בחזה,בבטן אך כשהגיע למכנסיים ורצה לפתוח ולהוריד אותם עמרתי אותו "עוד....לא.." אמרתי בלחש
"אה...בסדר" ענה בקצרה "מצטער" הוסיף ונישכב לידי.
שתקנו כמה דקות ואז שאלתי "אתה בסדר?"
"בטח" ענה בחיוך וחיבק אותי וככה נירדמנו מחובקים,מאוחדים.
אלכס התעורר מהר מאוד ולא הצליח להרדם שוב,יותר מידי דברים מילאו את ראשו.
הוא רק בהה בסמרה וחשב עליה
***נקודת מבט של אלכס***
את מדהימה,אני עדיין לא מאמין שאת שלי,כ"כ עדינה ויפה עם לב גדול,וממש חבל שסבלת כ"כ הרבה,סמרה...את המלאך שלי,הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים זה שפגשתי אותך התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך ואני אמות עם יקרה לך משהו,לא אוכל לדמיין את חיי בלעדייך יקרה שלי..אהובה.
סמרה חלמה חלום מאוד מוזר שוב חלמה על היום של התאונה
"מוזר...איפה אני? לפני רגע הייתי עם אלכס...איפה אתה?! מי אלו..? אמא..אבא?? תיזהרו!!!! עוד מעט תיהיה תאונה!!!
הם לא שומעים אותי..." לפתע הכל ניהיה שחור ומעורבב התחלתי ליפול לתוך האפלה שפשוט בלעה אותי,קלות של משטרה,בכי ואמבולנס בקעו מתוך החשכה הכל הסתובב סביבי ומתוך האפלה בקעו זוג עיניים שהיו מלאות רשע ושנאה,הן רדפו אחריי לאן שלא הסתכלתי,לפתע שמעתי את זעקתו של אלכס ודמותו הופיעה פצועה....וגוססת "הזהרי...הוא ימצא אותך" לחש אלכס ועצם את עייניו. העיניים המפלציות המשיכו לרדוף אחריי וכימעט שהשיגו אותי מעדתי ונפלתי ארצה ניצמדת אל הקיר בוכה,נישלף אקדח שכוון אליי "לא! בבקשה ארל תיגע בי!"
התעוררתי בבהלה ומתנשפת מהחלום הנוראי.
"מה קרה סמרה? מה חלמת?" מיהר אלכס לחבק אותי,רק בזרועותיו הרגשתי מוגנת.
"אני מפחדת אל תעזוב אותי" בעדתי ובכיתי,שוב הסיוטים האלה תוקפים אותי.
"אל תדאגי,אני לא אעזוב אותך אף פעם,אני אגן עלייך,על מה חלמת סמרה? חזר על השאלה וניסה להרגיע אותי
"חלמתי שוב על התאונה..ו..מישהו ניסה לרצוח אותי,מישהו בעל זוג עיניים ממש רעות,כזה רשע עוד בחיים שלי לא ראיתי
המשכתי לבכות כמו קטנה ומפוחדת, זה היה החלום הכי מפחיד בתקופה האחרונה.
"דיי דיי..זה עבר נסיכה שלי..אני פה איתך ולא אתן לאף אחד לגעת בך" ונשק לשפתיי.
"שנמשיך לישון? אני אשמור עלייך כל הלילה" חייך אלכס את החיוך המדהים שלו והעיניים הכחולות שלא יכלתי להפסיק להביט בהן אני כ"כ אוהבת אותו.
"טוב.." עניתי מחייכת חזרה ועוצמת את עיניי.
*למחרת בבוקר*
התעוררתי לאור קרני השמש שחדרו דרך החלון הבטתי מסביבי ואלכס לא היה שם "אלכס היכן אתה?"
"פה" הציץ מהסטודיו צילום ובדרך לבש חולצה, לפתע הבחנתי בצלקת על הבטן.
"ממה זה?" שאלתי בתדהמה כשראיתי
"אממ....."
הסוף 
אני ממש מצטערת שלא עידכנתי הרבה זמן..לחץ מבחנים והכל =]
מקווה שאהבתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת