טוב.. אז אומנם אני דיי בדיכאון, אבל היי! חופש גדול!!

אז בינתיים לא ממש עשיתי הרבה, אבל כן הצלחתי לבזבז להורים שלי את הכסף. פאק, ביומיים הראשונים כבר הצלחתי לבזבז 150 שקל. זה לא שיא?!

אז ככה. יום שישי, 20 ביוני. אחד התאריכים היותר מרגשים בשנת הלימודים שהייתה. איתי, נועה ו.. אני לקחנו כספנו [או יותר נכון את כספם של הורינו], ארזנו פלאפונינו [או איך שלא כותבים את זה =\] ומפתחותינו, לקחנו רגלינו ויצאנו ל"קופי טיים", בית קפה בסמוך לקניון הגדול. התיישבנו לנו בנוח על הכורסאות הנוכות להפליא, התרווחנו, בחנו את התפריט מספר פעמים, ובחרנו.

אני ואיתי, שניינו לקחנו יחדיו וופל אמריקאי מדהים להפליא. 3 כדורי שוקולד בטעמים שונים, 4 כדורי קצפת גדושים, פאקנים סינים מתחת לוופל, אננסים בצד, וכמובן הוופל. אבל הקטע הכי מצחיק היה כשבאתי לשאול את המלצרית כמה עולה הוופל [כי התפריט לא היה ברור, ולא כי אני לא יודעת לקרוא!!] בטעות שאלתי אותה: "כמה עולה מלצרית?" אוףף!! אני כזו מטומטמת. עד שהבנתי מה שאלתי אותה, למה איתי ונועה כ"כ צחקו, ולמה המצלרית הסתכלה עליי כאילו אני איזה עב"ם, עברו כמה שניות..

ויותר מזה.  כל הערב נועה דיברה על דברים נורא נורא מביכים. לדוגמא, היא דיברה על החריץ המבצבץ של המלצרית, ונחשו מה? בדיוק כמו בסרטים. המלצרית עומדת מאחוריה. אני ואיתי מתאפקים שלא להתפוצץ מצחוק, עד שלבסוף לא יכולנו יותר.. בסוף גם נועה הצטרפה, וכולם הסתכלו עלינו כאילו לקחנו איזה משהו לפני שבאנו.. וואו, אבל היה כ"כ מצחיק!!

אחרי שאני ואיתי גמרנו לאכול, נועה נזכרה שהיא גם רוצה לאכול. בלי הגזמה, לקח לה בערך 20 דקות לבחור. העניין הוא שהיא לא עשתה זאת בכוחות עצמה. היא התייעצה לפני עם כל צוות הניהול שם, כולל המנהל.

אחרי שכולנו גמרנו לאכול, לצחוק, ולגרום לכל אורחי בית הקפה, וצוות הניהול לשנוא אותנו, גילינו שלא היה לנו מספיק כסף לטיפ. הששארנו 5 שקלים, שזה מה שהיה לכולנו ביחד. [איזה עניים אנחנו].. בהתחלה השארנו מטבע של 5 שקלים, אבל החלטנו שעדיף להשאיר בשקלים בכדי שעד שמישהו יספור את זה, אנחנו כבר נברח מן המקום. סידרנו את השקלים בצורה שבערך 2 שניות ייקחו בשביל לספור אותם. אמרנו "שלוש, ארבע. ו.." וברחנו מן המקום.

בערך ב- 1:00 חזרנו הביתה. מרוששים, מותשים אך בעיקר בעלי כאבי בטן מהצחוק..

ואוו.. היה כ"כ כיף..

למחרת היום. 21 ביוני. 21:30, יצאתי לכיוון כיכר היבנר. עידו כבר חיכה לי שם. [שאגב הלמנו באותו יום אחרי חודש וחצי ששנאתי אותו בליבי, אבל לא ממש טרחתי להסתיר זאת..] הלכנו לכיוון הבית של איתי, בידיעה שאנחנו כבר מאחרים לסרט. [אל תתעסקו עם הזוהן". אחלה סרט אגב.] נועה כבר חיכתה לנו שם, קנינו כרטיסים מהר, ולמרות איחור של עשרים דקות, נחשו, עדיין פרסומות!! נו טוב. פעם ראשונה שאני שמחה שיש פרסומות.. בקיצור, ראינו את הסרט, הסתובבנו עוד קצת בקניון, בזבזנו עוד קצת כסף על מים בטעם, ומן הסתם הלכנו הבייתה.. היה כ"כ כיף..

מחשש שאחד החברים שלי שלא הוזמן קורא פה, אני לא אגיד מה אני עושה עוד מספר ימים.

בכל אופן, למרות כל זה, אני דיי מבואסת. לין כועסת עליי, אני פשוט ידועת את זה. ואין לי מושג למה. באמת שאני לי מושג. ניסיתי להתקשר אליה, היא לא עונה, שלחתי לה S.m.S והיא לא מחזירה. מסנג'ר, איי סי קיו, שום דבר. היא פשוט לא עונה.

היא כתבה בהודעה אישית של המסן "ילדה, אני כל כך מאוכזבת ממך". אני כמעט בטוחה שזה קשור אליי...

טוב לא משנה. לילה טוב לכולם.

טל