dorgon
בבלוג זה אני כותב סיפור ששמו dorgon |
| 1/2008
פרק 1
סיימתי לארגן את חפצי אבל ליפני שאעזוב את הכפר אני רוצה להגיד להתראות לאחיי(אחרי שיצאתי מן המערה דאגתי שייקחו את גופות אחיי ויקברו אותם, המצבה של כל אחד היא נשקו).
כשבחנתי את נשקו של ראוקו בפעם האחרונה שמתי לב שכתוב עליו "לג'יו" ושזה ניתן לפתיחה, בתוך השרביט היה מכתב:
"לג'יו,
בבקשה ממך על תנסה לנצח את דורגון אני ניסיתי להגיע לרמתו אבל ללא הצלחה.
אני כותב מכתב זה מכיוון שאני יודע את עתידך, עתיד קשה.
בבקשה תמנע זאת ממך ופשוט על תנסה להחזיר אותנו.
אוהב מאד ראוקו."
בהתחלה לא האמנתי, אבל אז החלטתי שעם זה יהיה כל כך קשה אני צריך לעשות זאת!
עם ראוקו חושב שהעתיד שלי יהיה קשה אני אגרום לו להשתנות! החלק הראשון של חיי היה קשה וככה גם יהיה החלק השני,
אבל אחרי שאנצח את דורגון חיי ישתנו לטובה! ואני אחיה חיים טובים.
עכשיו אחרי שביקרתי את אחיי בפעם האחרונה אני יוצא לעבר הכפר ז'יצו, שמעתי שיש שם קוסם שיודע את הדרך לעבר דורגון,
אני מתכנן למצוא אותו ולגלות את הכיוון לעבר יעודי!
אומרים שהדרך לז'יצו קשה אבל אני לא מבין למה? עד עכשיו זו פשוט דרך ישרה בלי שום דבר מעניין.
המשכתי ללכת עוד כמה קילומטרים עד שראיתי את זה "יער המוקיים".
המוקיים הינם יצורים קסומים בעלי רגליים זריזות ביותר, הם אוהבים מאד לשדוד בני אדם. הם ידועים בתור חיות הגנבים, לרב הגנבים יש אחד שעושה את העבודה פי 10 יותר טוב מכל בן אנוש.
הם גם ידועים בתור יצורים חלשים, אבל יש להם יכולת לבצע קסם שיתוק שיכול לשתק כל יריב.
בהתחלה חששתי עם אולי לנסות לעקוף את היער, אבל בסוף החלטתי פשוט להיכנס(הרי נולדתי לתוך הסכנה, חשבתי שזה יהיה יותר קל מכל יום במערה).
לאחר כמה שניות חבורה של מאות מוקים תקפה אותי, כמובן שהייתי מוכן להילחם, מיד שלפתי את חרבי והתחלתי להוריד אותם אחד אחרי השני.
לאחר שעה של לחימה הרגתי את כולם, המשכתי בדרכי ביער.
אחרי הליכה דיי ערוכה הייתי בערך במרכז היער ששם ראיתי אותו, מלך המוקים, הוא ניראה כמו מוק אבל הרבה יותר גדול, אפשר להגיד ענקי, וניראה כמו גוש שרירים.
הוא מייד הבחין בי ועלה לו חיוך על הפנים, לא הספקתי למצמץ והוא תקף אותי. הצלחתי לחמוק ממכה קשה מידי אבל בכל זאת ניפגעתי, הוצאתי את חרבי והשתמשתי בכיפוף "פותרארונה"(כישוף זה נתן לי אפשרות לשלוט באורך חרבי ובחוזק המכה).
בהתחלה הוא נירתע אבל אז הוא הבין שזו רק חרב והשתמש בקלף החזק שלו, שיתוק.
בדרך כלל הייתי יכול להתחמק מכשף שיתוק אבל כוח הקסם שלו היה גדול יותר משל כל מוק אחר, הוא שיתק לי את היד השמאלית, לפחות הוא לא פגע ביד עם החרב אחרת הייתי אבוד.
כשהבנתי שאין לי סיכוי מול הקסם שלו השתמשתי בקסם "פוטאנו"(קסם המוות, ברגע שהלהב שלי יגע במוק הוא מייד ימות).
מהר הערכתי את חרבי וחתכתי אותו אבל אז קרה דבר מדהים, הוא לא מת!!
הוא ניפגע קשה אבל לא מת, כניראה שכוח הקסם שלי לא יכול להרוג יצורים ברמה כזו גבוה.
בהתחלה חששתי אבל אז הבנתי, עם מכה אחת גרמה לו לגסוס השנייה תהרוג.אבל אז ראיתי אותו בורח, חשבתי לרוץ אחריו אבל למה? אני לא חייב להרוג אותו, אני יכול להשאיר אותו בחיים ואז זה יעזור לי מאוחר יותר(המוקיים ידועיים בתור יצורים אציליים, עם הם הובסו ע"י מישהו אבל נישארו בחיים בפעם הבאה ששניהם יפגשו המוק לא יפגע באדם, ואף לא יתן למוקיים האחרים לפגוע בו).
המשכתי עד שיצאתי מהיער, שאר המוקיים כבר לא ניגשו אליי מכיוון שחסתי על מלכם.
לבסוף הגעתי לעיר ז'יצו, מכאן המסע האמתי מתחיל!
| |
| כינוי:
dorgon
בן: 31
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
