שלום כולם
בחרתי לאחר כ-5 שנים לשתף אתכם בסיפור אישי, זו לא היתה החלטה קלה
כי זה מקרה שסביבו כל פעם עולים הרבה רגשות והרבה חששות ואני חושב שהגיע הזמן
גם בשבילי לספר קצת מה קרה.
זה היה עוד בוקר רגיל, קמתי בשעה 05:00 להתארגן ולצאת לעבודה באזור קרית ספר
עבדתי בתחום האבטחה שכלל הגנה סביבתית על כמה מהישובים באזור.
בשעה 07:30 באחד מהסיורים באזור המתינו בסבלנות 3 מחבלים, וברגע שעברנו לידם החלו
המחבלים לירות לעבר הרכב ממרחק של כ-7 מטרים.
כתוצאה מהירי נהרג אדם ששמו אייל ליברמן ז"ל ואני נפצעתי ממספר קליעים בראש.
באותו רגע כל החיים עוברים לפניך ועולות שאלות רבות.
הרגשתי כאב חד בעין ימין והבנתי שלא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות, החלטתי תוך כדי הארוע להתקשר למשפחתי
ולהפרד מהם.
התקשרתי לאבי אך לא היה מענה והשארתי הודעה במענה הקולי"אבא יקר נתקלתי במחבלים קיבלתי כדור בראש ואני
הולך למות אוהב אותך".
התקשרתי לאמי וכנ"ל לא היה מענה.
לאחר מספר רגעים כשהבנתי שאני עדיין בחיים, שאלתי את עצמי, מה עלי לעשות? אני לבד בשטח, ובאותו זמן
חשבתי שהבחור שהיה איתי איבד את הכרתו, האם עלי להשאר ברכב שהיה על צדו "ולשחק אותה מת"? או שעלי לצאת ולהלחם?
מה שהניע אותי לצאת ולהלחם היה זה שבדר"כ המחבלים מגיעים לנפגעים, ומוודאים שהפצוע או ההרוג מת.
החלטתי לצאת ולהלחם מהסיבה הפשוטה שאני בכל מקרה עומד למות.
קשה לי לכתוב והידיים רועדות את המשך הסיפור אכתוב בהמשך.
תודה