פשוט וקל my blog

 זה היה יום אפל וגשום.

הגשם, מעורב במעט ברד דפק בחלונות במנגינה קבועה.

והרוח שרקה והעיפה כל דבר העומד בדרכה.

בבית שרר שקט.

לפתע היא באה...

היא ביקשה ממני ללכת.

לשם.

למקום ממנו חששתי יותר מכל.

הפחד עטף אותי.

לבשתי חולצה, ועוד חולצה, בתנועות איטיות, כאילו מנסה למשוך את הזמן.

משכתי סוודר מעל הראש, ומעליו עוד ג'קט.

מצאתי את נעלי ההרים שלי, ושרכתי אותם, לאט לאט.

מעיל...

כובע גרב..

כפפות..

אפילו חותלות...

וזהו, לא יכולתי יותר למתוח את הזמן.

פתחתי את הדלת, ומשב רוח חזק שכמאט העיף אותי אחורה.

לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי החוצה, נלחמת באיתני הטבע שמאיימים לגבור עליי.

צעד, ועוד צעד.

נעלי נרטבו, וטיפת גדולות נחתו לי על הכובע עד שבמשך הזמן המים חדרו לקרקפת שלי.

הרוח שרקה לי באוזניים וכבר בקושי הרגשתי את רגליי...

כעבור 10 דקות הליכה ארוכות שנראו לי כשעות ראיתי מרחוק את המקום המיוחל, כמאט יכולתי לראות קרן אור ושירת הללויה ברקע.

התקרבתי.

עוד..

ועוד..

ועוד..

נכנסתי בנשימת הקלה והוצאתי מכיסי פתק קטן ומקומט. פתחתי אותו, מול אינגה, שהתבוננה בי.

בפתק היה כתוב:

"2 חלב

1 חב' ביצים

100 גר' חמאה"