אל.
פשוט אל תשאלו את זה יותר...
מה אני אמורה לומר?
ברצינות..
כמובן שלכל אחד יש מספר דברים שהוא היה רוצה.
אבל אני לא מסוג האנשים שאבוא ואציג רשימה של דברים שאני רוצה..
מה הטעם?
איפה הריגוש שבציפייה..
והמתח, מי הביא מה...
פתיחה של נייר עטיפה...
וצעקות של "וואו לא ציפיתי!"
אני פשוט לא מדמיינת את המשפט-
"וואו אמא איך ידעת שרציתי חופשת סקי בחרמון? יואו איזה הפתעה! לא ציפיתי"
אגב, זה מה שהולך לקרות... ההורים שלי אירגנו לי חופשה בהפתעה.. אמא שלי אמורה עלק לקחת אותי לקניון שנמצא חצי שעה מהבית ואנחנו פשוט נמשיך לנסוע לחרמון או משו בסגנון.. ואני אוהבת הפתעות מאוד.. חבל שאחותי הקרצייה הרסה לי =.= [וסיפרה לי את זה בטעות, מנוולת]
בכל מקרה יש כמה פרטים שלא מסתדרים לי... אני חושבת שהמשפט המקורי יהיה-
"רגע אמא אבל איפה הקניון? אאהה.. זאת הפתעה?! וואו אמא לא שמתי לב שאירגנתם לי חופשת סקי! לא חשדתי אפילו בכל האתרי סקי וצימרים שהופיעו לי במחשב במפתיע, הכי מפתיע שלא הבחנתי שנעלמו לי בגדי הסקי מהארון. וואו זה היה כל כך מפתיע.. רגע אז בגלל זה נסענו לקניון שלוש שעות ולא חצי שעה? אההה.."
חחח זה יהיה משעשע.^^
טוב הלכתי להתאמן על הפרצוף המופתע שלי מול המראה.
יומגניב=]
נ.ב. יומולדת עוד יומיים!! רק ציינתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זהירות! קיימת סכנה למיכל-פוביה