חבורה של אסירים עומדת, ואני ביניהם. יש שתיקה, אבל לא שתיקה של רוגע ושלווה אלא שתיקה של "השקט שלפניי הסערה".
כולם יודעים את גורלנו.
לפתע, נשמע השיר "קיץ " וכל האסירים פוצחים בריקוד מזרחי סוער.
אני מתעוררת ושוקלת לנפץ את הפלאפון בקיר כי המוזיקה לא מסכימה להכבות ואני לא מצליחה למשש את הכפתור שמכבה.
לבסוף אני מוצאת אותו, מה שדרש ממני לפתוח עיניים.
אתם יודעים מה אומרים על שעונים מעורים - אי אפשר איתם ואי אפשר בילעדייהם...
[כן, קיץ זה השיר היחיד שיכול להעיר אותי -.-"]
אני לא מסכימה לקום ואני ממשיכה לישון עד שאמא שלי מעירה אותי, ורק אז אני נזכרת שלא אירגנתי בגדים ליומולדת של מיכאלה, טוב חפיף, אני אבקש ממנה פיג'מה או משו ^^
אני לוקחת את המתנה שלה שעטופה בצורה מזעזעת בנייר עטיפה בצבע בז' כזה וסלוטייפ חום. לעזאזל לא הצלחתי למצוא סלוטייפ שקוף, והאפשרות השנייה לעטיפת המתנה הייתה אוסף מדבקות ה'יו-גי-הו' שאחותי פעם אספה.
בכל מקרה זה לא בטוח שאני אוכל בכלל לבוא ליומולדת שלה כי רק יוני יכול להסיע אותי =[
אני מגיעה לאוטובוס.
יוני המזדרג לא בהסעה
אני נכנסת לכיתה, וכעבור חמש דקות יוני מגיעה ואומר שהוא יכול להסיע אותי.
[יופידידו?]
כעבור עשר דקות הוא אומר שהוא לא יכול להסיע אותי
ובשיעור הבא הוא שוב יכול.
פאק, זה מה שנקרא פיצול אישיות -.-"
דני וניקיטה ממשיכים לנסות להציק לי ולמרר לי ת'חיים.
התגובה שלי: חה חה יש לכם עוד מה ללמוד, לכו לנחשונים שמה יראו לכם. ולא, לקרוא לי מחבלת זה לא מעליב =.=
ליזה נזכרת שהיום רצינו לעשות את ה"גמד המגומד" בחבורה שלנו :)
אחרי מבחן מתיש בספרות אני ועוד כמה אנשים שצינזרתי את שמם בתחכום רב ניפגשים [ל*זה, אלכ*, דנ*, ול*, ט*מור, ועוד כמה ^^] ועושים הגרלה לגמד המגומד. [אולי חלקכם מכירים את המשחק בתור "גמדים וענקים" וכשאני אומרת חלקכם אני מתכוונת לפיצול של הבנאדם היחיד שקורא פה]
טוב אתם שואלים למה אנחנו עושים את זה?
לא שאלתם?
טוב בגלל שאני בנאדם חופר נחמד אני אענה לכם בכל זאת ^_________^
הצעתי בכיתה את המשחק אבל לא ממש רצו, ואנחנו אוהבים את המשחק הזה אז מה יכול להיות יותר טוב ממשחק קטן כזה אצלנו בחבורה?
אז היה ממש נחמד והיו הרבה צחוקים =]
עד שפולינה נכנסת לכיתה ואומרת "מיכל, זוכרת את הרעיון שלך לעשות משחק של הגמד המגומד בכיתה? אז אני החלטתי לעשות אותו"
ואז כשהיא שמעה שאנחנו כבר עשינו אותו היא החליטה לפרק לנו את החבורה ולא להרשות לנו.
כל הכיתה התחילה להתערב והיה ממש מעצבן.
השיחה הלכה בערך ככה:
פולינה: אי אפשר לפרק ככה את הכיתה! צריך להיות מגובשים!
ניקיטה: אני שונא אותכם.
דנה ב.: ולי לא קראתם הא??!
אני: אבל בכיתה לא רצו...
ניקיטה: אני שונא אותכם.
פולינה: אתם עברתם ילד ילד ושאלתם?
אני: לא אבל..-
פולינה: אז זהו. סוף סיפור.
ניקיטה: אני שונא אותכם.
דנה ב.: אני לא מאמינה שאתם לא קראתם לי!!
אני: אבל מזה משנה? אנחנו רוצים להשאר כחבורה, אולי אתם תעשו בנפרד ואנחנו בנפרד?
פולינה: לא!אי אפשר ככה!
ניקיטה: אני שונא אותכם.
דנה ב.: למה לא אני?אני לא חלק מהחבורה?!
אני: טוב בסדר נהיה עם הכיתה..
ניקיטה: אני שונא אותכם.
דנה ב.: ואני כן רציתי להשתתף.
וככה זה המשיך...
ואח"כ התחיל לכאוב לי הראש בצורה היסטרית..
הרגשתי ממש רע..
בהגרלה בכיתה אני מגמדת את נטלי...
איך גיליתי שהשם שלי יצא לניקיטה?
אני עדיין לא חשדתי בשלב שהוא התחיל לדפוק את הראש בהיסטרייה בתוך הקיר תוך כדאי צעקות "למה היא?!" אני התחלתי לחשוד דווקא בקטע ש"דווקא הילדה שאני הכי שונא! אה.. מיכל את שמעת את זה..? אני התכוונתי לומר.. ה-י-ל-ד שאני הכי שונא.. פולינה!! אפשר להחליף פתק?!" בסוף אמרתי לפולינה שאני יודעת שהשם שלי יצא לניקיטה אז אין טעם..
והוא החליף עם מישו פתקים..
=\
ואלון ובוב מכיתה ט' החליטו לעשות עליי עינויים סינים ולדקור אותי עם האצבעות עד שאני אשתגע.
ואז הם קראו לחברים שלהם, בסוף יצא שהייתי מוקפת טטניקים שדוקרים אותי מכל פינה.
כן, הניסוי עבד ^^
רק חבל שזה לא עזר לכאב ראש שלי =[
אחרי זה קרו כמה דברים חסרי משמעות.
ויוני לא בא ליומולדת של מיכאלה..
אז לא יכולתי..
ואני נישארתי עכשיו בבית..
בודדה טגלמודה..
במקום להיות במסיבת פיג'מות מאגניבה עם החברות הכי טובות שלי..
עם כאב ראש.
טוב, הלכתי לקחת אקמול או משו..
להת'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זהירות! קיימת סכנה למיכל-פוביה