את מיואשת ואת בוכה וצועקת עליה והיא לא מבינה למה כי היא לא עשתה לך כלום ובסך הכול לא היה לה באותו רגע להביא לך מה שהיית צריכה אבל התחלת לצעוק עליה והיא שואלת אותך למה ואת רק ממשיכה לצעוק ומתחילה לבכות בגלל הדבר השטותי הזה שבעצם הוא באמת כלום כי חצי שעה אחר כך יכולת להשיג את זה אבל את בכית וצעקת ואמרת שזה בגלל זה אבל בעצם את יודעת שזה לא באמת בגלל זה.. זה סתם עוד תירוץ בשבילך כדי לא להראות למה באמת את בוכה ולמה באמת כולכך קשה לך.. בכל דבר שאת עושה,.
והיא.. מסכנה בכלל לא אשמתה היא לא עשתה לך כלום אבל היא הייתה שם בזמן הלא נכון וברגע הלא נכון שהתפרצת ובכית וחיפשת מיליון ואחת סיבות לבכי הזה כשבעצם... ידעת טוב מאוד מה הסיבה האמיתית, אבל היה יותר נוח לתלות את זה בעומס ובלחץ ואלף ואחת בחינות במקום במה שבאמת את מרגישה וביאוש האמיתי שיש בתוכך מעצמך ומהאכזבה העצמית הזו אז את ממשיכה לחפש את הסיבות השטותיות האלו לתלות את הבכי שלך ואת משקרת לכולם ואפילו לעצמך אם כל התירוצים האלו כי כולכך קשה עוד פעם להיחשף ולהראות רגשות אז מחפשים סיבות ומשקרים והכי גרוע זה מגיע למצב שמתחילים לשקר לעצמך
..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
