"דהר מהר יותר, פיליפ!" האדמירל קרא לאישו האחרון. פיליפ התשוש האיץ בסוסו וזה החל להתקרב אל סוסו של האדמירל.
"אין טעם" פיליפ התנשם והביט בבעתה ימינה ושמאלה כתמיד, מחפש אחר נשרי הענק.
"תמיד יש טעם" קרא האדמירל ומשך במושכות סוסו, שנראה נחוש בהרבה מסוסו של פיליפ.
"הנשרים כבר בעקבותינו, הזאבים בקצה של היער ותסתכל, אדמירל, תסתכל מסביבך! אין כאן שמץ חיה! כולם מתו, אדמירל, אנשיך מתו, ועוד זמן קצר גם אנחנו נמות!"
"לא אם תפסיק לקשקש!" צרח האדמירל בזעם נגלה ופיליפ המסכן בלע רוקו בחרטה קלה.
הדקות חלפו והשניים לא חדלו לדהור, מאיצים בסוסיהם התשושים ומביטים אחורנית כל כמה שניות. צווחות הנשרים הקפיצו את ראשם והם יכלו לראות בבירור שלושה נשרים עצומי מימדים עפים מעליהם.
"מהר!!" צווח האדמירל בעיניים פעורות ממאמץ וסוסו דהר אף מהר יותר, משאיר את פיליפ מאחור, "קדימה, פיליפ!"
"אני לא יכול!" נחרד פיליפ ומשך שוב ושוב במושכות סוסו. הסוס נראה תשוש ואומלל, ולא הצליח להאיץ את מהירותו, שדווקא הלכה והאטה. אגלי זיעה החלו להצטבר על מצחו של פיליפ, ובשנייה מהירה הנמיכו הנשרים מעוף היישר על גבו של פיליפ המסכן וסוסו. הם תקעו בו את טלפיהם ושניים מהנשרים הרימו את האדם האומלל אל על. הנשר האחרון נעץ את מקורו בעורפו של הסוס, וכששני הנשרים התרחקו באוויר היה יכול האדמירל לראות את מקוריהם ננעצים בגופו של פיליפ.
לא היה לו זמן להתאבל, והאדמירל דהר היישר אל תוך היערות, מקום אשר הנשרים לא יכלו להיכנס אליו, בשל העצים הצפופים.
הסוס קיפץ ונתקע שוב ושוב בשורשים וענפים סבוכים, האדמירל נאנח ונחת בקפיצה מהירה על הקרקע הגושית, הוא הבין שסוסו לא מהיר במיוחד בסביבת היער, ויהיה מהיר יותר לרוץ בעזרת רגליו.
דקות ארוכות הוא חצה את היער, מתעלם ומרגיע את נפשו כל פעם ששמע את יללת הזאבים. היער הסריח מדם יבש ומבוץ, מה שגרם לאדמירל לרצות לצאת מהאזור במהירות.
מעבר ליערות האדמה הייתה יבשה וסדוקה. לא נראה זכר לטבע או לטכנולוגיה כלשהי, הכול הושמד, מעלה עשן או עולה בלהבות קטנות וצורבות.
צפצופים צורמים החרישו את אוזניו מלמעלה, כלי המתכת המעופפים צפרו בצליל צורם וירו לעברו דבר מה שנראה כמו קרן אור כחולה. האדמה התפוצצה כל פעם שקרן קטנה פגעה בה, והאדמירל פער עיניו בחרדה. כלי המתכת הבחינו בו ועפו לעברו, שולחים אליו קרניים מהירות.
האדמירל החל לרוץ בעגמומיות, עוד תשוש מההליכה הממושכת ביער.
נראה שכל פעם מחדש הצליח לברוח בשנייה האחרונה, עקב העובדה שכל איזור שדרך עליו התנפץ לחלקיקים שנייה אחר כך, וכשהקרן הצליחה לפגוע ברגלו הוא מעד ונפל בחוזקה על הקרקע.
בשלב הזה, כל תזוזה קטנה, כמו הזזת הראש, יכלה לשאוב לו את כל האנרגיה הנחוצה בשביל להישאר בחיים.
האדמה שסביב האדמירל המשיכה להתנפץ במהירות, מידי פעם היו חלקיקי אדמה יבשה פוגעים בגופו, מה שגרם לו לפצעים נוספים ומדממים.
רק עכשיו הצליח האדמירל להבחין בשמיים שהיו שחורים וזרועי כוכבים מתמיד, על אף שהייתה זו שעת צהריים קלה. הרוח החלה לנשוב, והעננים השחורים והכוכבים נראו מסתובבים זה סביב זה, מתערבלים למראה עוצר נשימה.
חבל שלא הייתה בעולם אף נפש חיה בשביל לראות את המחזה, חוץ מאדם אחד, שלוודאי גם הוא יתפוצץ בקרוב.
"הסיפור משתתף בתחרות סיפורי סוף העולם"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=11412068
נכתב במקור בשביל התחרות הקודמת, תחרות מדע בידיוני, אבל החלטתי לא להעלות את הסיפור הזה בסוף.
כשראיתי את התחרות הפעם חשבתי שזה יכול להתאים. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ApplePower
