אני באמת לא יודעת מה קרה לי פתאום.
אין לי מצב רוח, לא לצחוק,לא לדבר ובטח שלדבר עם חברות, או הבנים
שאני מתחילה שיחה זה ''היי ...''
ואז זה מתחיל:''תשמעי מה קרה לי '' '' את לא מאמינה'' ''נו את שומעת''?
כאילו שאני איזה מחברת או יומן אישי שאפשר לספר לו דברים, שאין לו רגשות
לספר ואז ביי...כאילו אני איזה בנאדם שאפשר להניח עליו דברים וללכת .
אני באמת שלא יכולה יותר עם הרגשות האלה. אני מרגישה שאני אשכרה עומדת להתפוצץ וכן אני יכולה לדבר עם חברות ואני יכולה לפתור איתם את הדברים האלה ולא לשמור אותם בבטן.
או לדבר עם אדיר.
אבל איכשהוא אני מבליגה מזה , ואין לי מצברוח יותר.
אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסבול, פשוט אין בי את הכוחות האלה , וגם מה שטוב עכשיו ברגע שיש מצברוח רע ואנשים פוגעים בך והורסים לך בשנייה את היום. גם הטוב הזה הופך למשהו רע,באלי לצרווח לעולם ולבקש שזה ייפסק, פיזית ונפשית אין בי את הכוחות להתמודד עם הדברים האלה יותר, אני מרגישה שבאמת אזלו לי כל הכוחות
כמה שאני צוחקת ומחייכת והכל רגיל.
בלב אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ פשוט ככה.
באלי לבכות בלי הפסקה,לצרוח לשמיים שהסבל הזה ייגמר ,שהוא ייפסק.
קרו דברים טובים בזמן האחרון, אבל הרע מכפה על הטוב וגם את הטוב אי אפשר לראות כשיש יותר מדי רע.
שיש יותר מדי עננים שחורים ושלושה לבנים, אז השחור מתערבב עם הלבן וזה הופך לאפור ושוב אי אפשר לראות את הטוב שקורה לי כרגע.
הרבה אמרו לי שהם לא יודעים מה יש לי בזמן האחרון?
מה אני מרגישה, שאני מתנהגת מוזר, יותר בתוך עצמי....
שאני השתנתי נורא בשבועיים בודדים.
שאני באמת מתנהגת שונה לאחרים ואולי זה באמת ככה. זה פשוט ככה....
יכול להיות שזה בגלל שאני מתאכזבת מאחרים, אבל גם מעצמי...
אני מרגישה שיש לי המון חברות מדהימות ויאמר לזכותם שהם באמת נשמות אחת אחת .
אבל אף אחת מהן לא באמת שם.
אף אחת מהן לא יכולה לדעת שהחיוך הזה מזויף ובאמת עוברים עליי דברים.
שבאמת כואב לי.
אף אחת לא מצליחה להבין שזה יותר מורכב ממה שזה נראה.
הכאב הזה שאני מרגישה הורס אותי מבפנים
אני מנסה להיות חזקה באמת שאני מנסה
לא לבוא ולבכות לכל העולם כי אני יודעת שזה לא פתרון
אבל אני לא מצליחה אני נשברת לחלקים חלקים.
ואני לא מצליחה לקום ולהמשיך הלאה ..
אני רק נופלת ואף אחד לא שם לב לזה...
אני לא מצליחה להתגבר על כלום ושוב פעם קורה משהו חדש
משהו חדש שפוגע בי מחדש .. ואני מבליגה ואני שוב בוכה. אבל אני עוצרת את הדמעות .
ומנסה להישאר חזקה ולהמשיך כאילו כלום לא קרה
כאילו שמחר יהיה יום יותר טוב שבאמת הכל קורה לטובה
אבל הזמן עובר והדברים ממשיכים להיות כמו שהם
ואני לא מצליחה להבין למה זה קורה.
אבל אני מרגישה כלכך למטה ואפחד לא יכול להבין
אולי שאני עם המון אנשים אני מחייכת והכל ואני מתנהגת רגייל
אבל כל המצב הזה שובר אותי מבפנים ,
אין בן אדם בתקופה האחרונה שלא איכזב אותי
האמנתי בכלכך הרבה אנשים ושהתחלתי להתרחק מהם לאט לאט
הם גם התרחקו ולא הבינו למה עשיתי את זה ..........
אבל אני יודעת טוב מאוד למה כי אף אחד לא יוכל להבין מה אני מרגישה
כי כמה שיוכלו לנסות להבין אותי הם לא יצליחו כי אני נשארת עם הבעיות שלי
כי אני זאתי שיושבת בחדר וחושבת על הכל ובוכה
שוב אני יודעת שאני יכולה לשתף, את אדיר , את הבנות , את הבנים שלנו... ובכל זאת
אני מרגישה שאף אחד פשוט לא יוכל לעזור לי עם מה שאני מרגישה מבפנים
אני כלכך חסרת ביטחון , קשה לי להאמין באנשים כבר
כל מי שאהבתי אי פעם איכזב אותי ופגע בי .........
ועוד יש את הבודדים שאני יודעת ובטוחה שהם מדברים עלי מאחורי הגב.
אני יודעת שנפגעתי וזו לא פעם ראשונה אבל הפעם הכל שונה פתאום
הפעם הכאב הזה הוא משהו שאני מרגישה בפנים ואני מרגישה לבד כלכך לבד .
כל המצב האחרון פוגע בי כל מילה קטנה שאומרים לי אפילו כדי לעזור
פוגעות בי ימים עוברים ואני מרגישה אבודה ללא מוצא בים גדול של אכזבה .
הלוואי שהכל יחזור ויהיה כמו שהיה פעם. אני פשוט מחכה לתקופה הזו שהכל היה כ''כ וורוד.
נמאס לי מכולם נמאס לי מהם ..
הם רק פוגעים בי והם לא שמים לב =\
זה התקופה הכי מגעילה שעברה עליי אי פעם ..
הם ?! לא מבינים כלום |:
והם גם לעולם לא יבינו , זה נראה שלא אכפת להם בכלל ..
למרות שאומרים שכן :(
אני כ"כ לא יודעת מה לעשות בחיים שלי לא הייתי ככה מבולבלת [!!!!!]
וחשבתי שיהיה להם לפחות שיהיה אכפת , אבל אפילו להם לא אכפת.
כמה אנשים יודעים לאכזב \\\\=
אני יודעעת שלעשות את מה שאני רוצה זה לא פתרון ..
זה נקרא להרים ידיים אבל לא הגיע הזמן !?
לפעמים נמאס ואין כוח להילחם בכולם ..בייחוד שהכל נראה רע
פשוט הבנתי כבר שלא יהיה טווב =\
אני רק מאחלת לעצמי תקופה טובה יותר ...
תקופה שהכל ילבלב ויהיה שמח.
שאני אשלים איתה
שאני ארגיש יותר עם ביטחון
שאני אצחק ואחייך והחיוך יהיה אמיתי.
כי עכשיו אני מתמוטטת.
בסוף כל יום שאני שוכבת במיטה וחושבת מה עשיתי ומה עברתי , מה היה טוב ומה רע
אני מגיעה למסקנה שהכל בולשיט וכל אלה שאיתי .
הם לא באמת איתי. אולי פיזית כן אבל נפשית ממש לא!
מצטערת אם זה פגע במישהו אבל ככה אני מרגישה ואת זה אני לא יכולה להסתיר יותר בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
