עבודה של יומיים בפוטושופ, אני מצפה למחמאות
אני כ"כ עייפה. השבוע הוא שבוע עמוס, שני מבחנים גדולים.
אתמול העיניים גלשו לי לסנטר מרוב חרישה והמוח החל לשנות מצב צבירה. ובאופן כללי התחלתי להאמין כבר באידיאולוגיה הנאצית.
חזרתי לפני פחות משעה הביתה ואני בהפסקה לפני המשך החרישה.
היום הייתה פעילות עם יואל, לשעבר יו"ר עתידים ושקר כלשהו בתוכנית מופ"ת.
הוא סיפר לנו על התכונות שיש לנוער מצטיין. ובכן, לכיתה שלנו יש את רוב התכונות. אנחנו כיתה של גאון ומעלה, כפי שהמחנך דואג להזכיר.
באמצע הפעילות נשמעה אזעקה, למזלנו היינו בבניין ממוגן וזינקנו מתחת לשולחנות. יואל שהוא תושב מרכז קפא לרגע במקום ואז מיהר להיכנס מתחת לשולחן (לא לפני שאסף את הכרטיסיות שלו, כמובן).
זו הייתה אזעקת שווא אבל היא החזירה את כולנו למקומות שלא היינו רוצים לחזור.
מהחדר ממול נשמע קולה של המורה לכימיה משנים קודמות כשהיא אומרת לכיתה שלה לחזור למקום בגלל שבשנה שעברה היא לימדה בתקופת המלחמה ונשמעה אזעקה כשכיתה (הכיתה שלנו) הייתה באמצע מתכונת. התלמידים (אנחנו, כן) נכנסו מתחת לשולחן, המתינו כמה דקות וחזרו לעשות את המתכונת. כמה מופ"תניקי מצידנו.
אבל זאת המציאות שלנו, השגרה שלנו.
התרגלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
