For Your Entertainment
לא, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר עמוק. |
 כינוי:
בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
עדכונים מרגשים
הגעתי לנקודת הייאוש שלי.
אני אחרי שעתיים וחצי בהם ישבתי על תרגיל בפיסיקה וכשלתי במשימתי. תדרים, ארורים תהיו!
מספר עדכונים:
בד"כ אני לא משקרת. מידי פעם שקרים לבנים פה ושם. מעתה ואילך אני מחליטה להפסיק עם כל סוג של שקרים לאלתר.
כי בסופו של דבר הם באים מאחור ונושכים אותי באחוריים.
לפעמים קורה, לגמרי לא בכוונה, שאני מתעלצת להתעורר לביה"ס (ולזכותי ייאמר שאני צריכה להתעורר יותר מידי מוקדם בגלל ההסעה בעד שילדים אחרי מהכיתה שלי מתעוררים כשאני כבר בבי"ס) ואז אני מתחילה לכחכח מעט, להסניף את האוויר בקטנה, לכוון לעצמי למצח פרוז'קטור והכל במטרה לגרום לאמא שלי להאמין שיש בי שמץ של מחלה שיכולה להתפתח מכאן עד להודעה חדשה מה שיהפוך אותי למדבקת ואז אני אדביק את כל בנות הבית ואוי ואבוי לי. מה שמוביל ל... הברזה זו מילה גדולה מידי... הדבר מוביל להימנעות מהגעה לשטח ביה"ס. אממא באותו יום אני הכיחכוח הופך לשיעול וכבר אי אפשר להסניף את האוויר בגלל הגודש באף! אומללים הם חיי! מה שמוביל בסופו של דבר למחלה מדבקת המדביקה את כל הבית. האחוריים שלי לא מספיק נשוכים כנראה כי אני מחוייבת להגיע לביה"ס יום למחרת ושם מצבי מחמיר! אני מתחילה להיחנק בשיעור ספורט בזמן שכל האחרות מפזזות להן בצעדים קלילים לשיר "מוכר פרחים" ובזמן שכולן מסתדרות לריקוד השורות הבא אני מפרכסת למוות. ובגלל שהחיים שלי לא מספיק בזבל מצפה לי בבית התירגול-לקראת-מבחן בפיסיקה שאותו אני לא מצליחה לסיים בגלל שמוחי כבר מזמן הניף דגל לבן ואוזניי נשרו כעלה נידף ברוח בעקבות הניסיונות הבלתי פוסקים שלי לשחרר את הגודש.
לסיכום:
שקר גורם למחנק, פירכוסים, מחשבות אובדניות וכישלון טוטאלי בפיסיקה.
מוסר השכל- תעזבו את בית הספר ולא תצטרכו לשקר.
היום התרימו דם מהשכבה שלי.
שקלתי לתרום אבל משום מה לא העזתי.
אני לא מפחדת ממחטים וגם לא מדם.
אבל משום מה ההרגשה הזו ששואבים ממני דם פשוט הופכת אותי לפוסי. נכנסתי לחדר עם 4 המיטות עליהן שכבו התורמים וקיבלתי סחרחורת. אוקיי, רופאה אני כבר לא אהיה.
יצא לי להיות בפגישה עם מנהלת העמותה בה עובדת חברתי ועם שני חברים במועצת העיר. המטרה של הפגישה הייתה לשמוע את הנוער של אשקלון ואני הובאתי לשם על תקן הארכיאולוגית. החופרת. העליתי כמה רעיונות מרגשים שלפי דעתי באמת יביאו לשיפור מצב הנוער באשקלון. -הומור שחור בעוד 3...2...1...- ככה אולי הם יפסיקו לרצוח אחד את השני  .
יתקיימו עוד פגישות (אני לא יודעת אם שמתם לב לשגיאה הדיקדוקית שנכתבה עכשיו בכוונת תחילה, התפתתי לרשום "תתקיימנה" אבל חששתי לצאת יותר מידי חנונית ... פאדיחה וזה) עם כמה אנשים חשובים, בינהם הח"כ מילר (כתבתי 'הח"כ' בגלל ששכחתי את השמו הפרטי ~לול~) שהוא הח"כ הכי צעיר. לא יודעת מה המטרות והכוונות של הפגישה.
ולמי אכפת, אני הולכת לשנות את העולם!
and u all gonna be my bitches.
שכנעתם אותי ללכת למומולדת של חברתי. כולי תקווה שאבריא עד אז.
אבל הדילמה האמיתית היא- מה אני אלבש?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
