הנה פרק חדש וקצת ארוך?  

- - - - - - - - - - - - - -

נטלי עמדה מחוץ לכל ההמולה של הפגישות מחדש עם כל החברים, מרוחקת. החברות שלה עדיין לא הגיעו, והקשר שלה עם שאר הבנות בכיתה לא היה מעורר הערצה. נכון אולי היא הייתה קצת מלאה, אבל היא הייתה יפה, אפילו יותר מרוב הבנות בשכבה. אולי הן פשוט מקנאות בי? היא חשבה לעצמה ואז שללה במהירות, למה שיקנאו בכזאת פרה שמנה?

נטלי הגיעה לבית הספר רק בשנה שעברה מיד לאחר שעברה מירושלים לגור במודיעין. בירושלים היו לה מלא חברות, כמעט כל השכבה אהבה אותה. ולא היו שם מעמדות ועניין של פופולאריות, כמו כאן.

היחס שקבלה נטלי מהבנות כאן היה מחליא, והיא זכרה איך כבר ביום הראשון הן התייחסו אליה בזלזול...

-

"זוזי, פרה שמנה, את תופסת את כל הספסל!", דיברה אליה ילדה אחת שנטלי הספיקה לקלוט שקוראים לה מאיה. מה עובר לה בראש? כל הספסל ריק! אך לא יכלה להגיד דבר, היא חדשה בבית הספר הזה והיא לא רצתה לעורר מהומות, ולכן פשוט קמה.

"סליחה", נטלי אמרה ועפה משם, פניה היו סמוקים. היא הלכה לחפש את הכיתה שלה, ראשה נעוץ ברצפה ובטעות נתקלה בנער רזה מידי ובהיר עור,  אחד שלא תזיק לו כמות של שמש הגונה ולא מעט שיזוף.

"סליחה", נטלי שמעה את עצמה אומרת את המילה הזאת פעמיים באותה הדקה.

"זה בסדר, אני כבר רגיל לזה, רק שבדרך כלל זה קורה בכוונה. אביתר", הוא השיב לה, ספק בצחוק ספק ברצינות והושיט את ידו ללחיצת יד.

נטלי הושיטה את ידה, ולחצה את ידו. היד שלו הייתה נעימה ורכה, היא רצתה להחזיק בה לנצח, לפחות מישהו מתקשר איתה.

"נטלי, נעים מאוד", היא חייכה את חיוכה הנעים ושופע השמחה. רק עכשיו נזכרה שהייתה באמצע חיפוש הכיתה שלה, "אממ, אביתר, אתה יודע איפה זה כיתה ט' 4?", היא שאלה אותו.

"כן, בוודאי, זו הכיתה שלי, אני אלך איתך", הוא השיב בחיוך, היא כל-כך יפה, הוא הוליך אותה אל כיתה שהייתה ממש קרוב לשם.

-

היא נענעה את ראשה מנסה שלא לא להיזכר ביום הנורא הזה, שמלבד אביתר ונדב לא יצא ממנו הרבה. היא הבחינה בנערה שנראתה חדשה, בודדה ולא מוכרת שעמדה על גרם המדרגות ושאלה את אסף, רודף השמלות האגדי, משהו. היא בטח מחפשת את הכיתה שלה, זה מה שאני עשיתי. אחרי המחשבה הזאת החליטה נטלי להיכנס לכיתה, אולי יש שם עוד אנשים, אולי אביתר שם.

- - - - - - -

נויה התבוננה מעה קלה בדלת עד שהחליטה לפתוח אותה ולהיכנס לכיתה, יקרה מה שיקרה, היא קיוותה שיהיו ילדים בכיתה.

ואכן כשפתחה את הדלת נגלו לעברה 3 ראשים, 2 בנים ובת. הנערה הייתה טיפה מלאה, אבל לא יותר מזה, היא הייתה יפה מאוד ונראתה כאילו תהיה חברה מושלמת. הנער הגבוה יותר מהשניים היה גם היפה יותר, הוא היה שזוף היה לו שיער חום או שטני והיו לו עיניים ירוקות מדהימות ביופיין. היא יכלה להסתכל על עיניו שעות על גבי שעות, אבל אז היא נזכרה בחתיך ההורס שראתה מהחלון במכונית מחכה בתחנה לאוטובוס ואז כשכבר הגיעה לבית ספר אותו אחד כיוון אותה לכיתתה, זו שהיא נמצאת בה בזה הרגע. היא עברה להסתכל על הנער שני, הוא היה רזה ונראה שברירי ועם זאת מאוד נחמד.

"היי..", אמרה נויה במבוכה.

"נטלי, נעים להכיר, ואת?", שאלה נטלי את נויה בחיוך, היא נראת כמו ילדה עם הרבה ביטחון עצמי..

"נויה, נעים לי מאוד, ואתם?", היא השיבה והצביעה על שני הבנים שישבו על שולחן המורה שבכניסה לכיתה.

"זה אביתר", נטלי הצביעה בידה על הנער הרזה והוא נד בראשו כאות הסכמה.

"וזה נדב", היא הצביעה על הנער השני, היפה יותר.

"נעים להכיר", נדב אמר ולחץ את ידה ברכות מפנקת, אך עם זאת בנוקשות של גבר אמיתי...

- - - - - - -

אהבתם? תגיבו!

לא אהבתם? גם תגיבו ותגידו לי מה לשפר!

3>

דורין