P:
פרק 26
"אוי סליחה סליחה לא ראיתי אותך..." אמר אותו אדם בו נתקלה.
אלה התרוממה מעט ומיששה את ראשה.
"אוי אני ממש מצטער את בסדר?" שאל אותה.
"בסדר בסדר..." מלמלה מבלי להביט בו.
"כוסעמק!" צעקה כשהבחינה בג'ינס הקרוע והדם היורד מרגלה.
"אוי אוי סליחה אני אשם! אני מצטער אולי...אולי יש משהו שאני יכול לעשות כדי לכפות על זה?" שאל בדאגה.
"אני לא חושבת ש..." התחילה לומר בעודה מרימה מבטה אליו.
הוא היה בחור גבוה ממנה, גדול ממנה אולי בשנה-שנתיים,
בעל שיער כהה ועיניים חומות. הוא הביט בה במבט מבולבל ומצטער.
"ש...יש משהו שתוכל לעשות..." המשיכה את דבריה בקול הרבה יותר רגוע.
"תביאי לי לראות רגע..." אמר והתכופף לכיוון רגלה.
"אוי...חכי שניה..." אמר והרים אותה.
"מה אתה עושה?" שאלה.
"רגע..." אמר לה בשקט.
הוא השיב אותה על מדרגות שהיו לידם.
הוא הביט ברגלה. "צריך לעצור את זרם הדם..." אמר.
"לא איכפת לך יותר מהג'ינס שלך נכון?" שאל לאחר כמה שניות.
"מה הכוונה...?" שאלה בהיסוס.
מבלי לענות לה,
הוא פשוט קרע את הג'ינס שלה וקשר את חתיכת הבד סביב רגלה.
היא נשכה את שפתה התחתונה.
"שורף?" שאל אותה בדאגה.
"קצת..." אמרה בשקט.
"תצליחי ללכת לבד?" שאל אותה.
"אני חושבת שכן..." אמרה וניסתה לקום.
היא קמה בהצלחה, עשתה 3 צעדים ונפלה.
"אני חושב שעדיף שאני אלך איתך..." אמר בעודו מרים אותה מהמדרכה.
"אממ...נוי...את...את... ב...בטוחה במה ש...שאת עושה?" שאל בשקט והתרחק ממנה עוד קצת.
"ברור שאני בטוחה. אתה חתיך... אני נמשכת לבחורים חתיכים..." אמרה בעודה משחקת בקצוות שיערה ומתקרבת אליו עוד.
הוא ניסה להתרחק עוד, אבל הוא ניתקל בקיר.
לא היה לו יותר לאן לברוח ונוי החלה לנשק אותו.
בהתחלה הוא התנגד, אבל אחר כך התחיל לזרום.
לאחר נשיקה לוהטת למדי, הוא התנתק ממנה ונרתע מעט.
"קרה משהו?" שאלה וסידרה את שיערה.
"ל...לא...נוי...שלא תביני לא נכון...פשוט...את...את...קטנה מידיי בשבילי..." אמר וניסה שלא לפגוע בה.
"מה...?" שאלה נוי בהלם.
"פשוט...תביני...אולי אין לי חברה...אבל אני מסתובב עם בנות בגיל שלי ואת...את... קטנה..." אמר בהתנצלות.
"מה אתה דביל?! אני הבחורה הכי שווה שבכלל אי פעם שמה עליך לב! אתה פשוט עיוור! מפגר!מניאק! העיקר לנשק אותי זה כן! הריי מה איכפת לך!? אבל ככה? לאאא אתה חייב להרוס לי נכון!? עוף לי מהבית!אני לא רוצה לראות אותך יותר..." צעקה אליו והצביעה על הדלת.
"אני?! אני נישקתי אותך!? זאת את פה שעוד שניה היית אונסת אותי! טוב בעצם...מה איכפת לי. צ'או!" אמר וטרק את הדלת אחריו.
"גם כן מטומטם." אמרה לעצמה לאחר שיצא.
"מה באמת? אתה לא עובד עליי?" שאלה אלה את אותו בחור בזמן שהוא מוביל אותה בעודה נשענת עליו.
"לא...אני רציני לגמרי! אני יכול להשמיע לך אפילו!" אמר לה בחיוך מתוק.
"וואי...זה יכל היה להיות מאוד נחמד..." אמרה וחייכה לו חיוך חושף שיניים.
"יש לך אייסיקיו? אני יכול לשלוח לך דרך האייסי..." אמר לה.
"כן יש לי... בוא אני ארשום לך בפלאפון..." אמרה ולקחה לו את הפלאפון.
היא הקלידה את מספר האייסיקיו שלה ושמרה.
"אגב... קוראים לי ג'ניה..." אמר בחיוך כובש.
הבעת פניה של אלה השתנתה פתאום.
היא נראתה מוטרדת.
"אני אלה..." אמרה בשקט.
"קרה משהו?" שאל בדאגה.
"לא לא... הכול בסדר..." אמרה והשפילה מבטה.
"אגב הנה הבית שלי..." אמרה והצביעה על ביתה.
"אה יופי...אז...אמ... נדבר..." אמר וחייך אליה.
"כן... ביי..." אמרה בחיוך מזויף.
הוא נתן לה נשיקה קטנה בלחי והלך.
היא שיקרה לו. עד הבית שלה יש עוד 3 רחובות. היא לא ידעה איך תלך לבד 3 רחובות, אבל היה לה עדיף ככה.
יום למחרת
בבוקר כשנוי ומעיין נפגשו, נוי סיפרה לה הכול ממה שקרה יום לפני.
כמובן שהיא סיפרה לה את זה מנקודת המבט שלה.
"נוי...עזבי אותו...יש לנו הרבה חתיכים בשכבה..." אמרה מעיין לנוי בקול מנחם.
"לא מעיין! אני לא יכולה יותר! זה הבן השלישי שאני מנסה להשיג ולא מצליחה! הפעם אני לא הולכת להרים ידיים!" אמרה נוי.
מעיין חשבה לעצמה שעדיף ככה.
פחות אנשים סובלים.
אפילו שבכל זאת היה לה חבל על תום.
"אבל אמרת לו שאת לא רוצה לראות אותו יותר. מה תעשי עכשיו?" שאלה אותה.
"נמצא משהו. מעיין, אני יודעת להשיג מה שאני רוצה..." אמרה לה נוי והוציאה את הליפגלוס הקבוע שלה.
"כן...ראינו..." מלמלה מעיין בשקט.
"מה אמרת?!" שאלה נוי בעודה מורחת את הגלוס הורוד על שפתיה בהתנשאות.
"שומדבר..." אמרה מעיין והשתתקה.
אורית פגשה את דור בנשיקה וחייכה אליו את חיוכה הקבוע.
"אז הולכים לסרט ביום חמישי?" שאלה בעודה קורנת מאושר.
"כן גם אלה אור ואמילי יבואו..." אמר דור וליטף את שיערה בעדינות.
"ואותי לוקחים?" התערבה לפתע נוי בשיחתם.
"כן...תצטרפי אם בא לך..." אמר דור וחייך אליה.
"דור...אפשר אותך לצד לרגע?" שאלה אותו אורית, ומבלי לחכות לתשובה משכה אותו אחריה.
"השתגעת!? מה אתה מזמין אותה פתאום איתנו?! אני לא רוצה שהפרחה הזאת תבוא איתנו!!!" צעקה עליו אורית בלחש, שנוי לא תשמע.
"מה אני אגיד לה עכשיו?! 'סורי נוי אבל לחברה שלי יש קונצים כי היא חמה עלייך אז אל תבואי איתנו ביי' ?!" צעק אליה דור.
"כן!!! האמת, לא איכפת לי מה תגיד לה, אבל היא, לא באה איתנו! נ-ק-ו-ד-ה!" אמרה לו אורית ושלחה לעיניו מבט חודר.
הם חזרו אל נוי וחייכו אליה חיוכים מזויפים.
"נוי. את לא יכולה לבוא איתנו. מצטער." אמר דור והשפיל מבטו.
"מה?! רק בגלל שאורית אמרה לך?!" שאלה נוי בעצבים.
"נוי...היא חברה שלי... ותודי שהתנהגת אליה לא הכי יפה..." אמר דור בכנות.
"לך תזדיין..." אמרה לו נוי והלכה משם בהליכה מהירה, בעוד מעיין ממהרת להשיג אותה.
"מרוצה?!" שאל דור את אורית.
"כן!" אמרה וחייכה חיוך רחב ומרוצה.
אלה פגשה את אורית בחיבוק.
"אני צריכה לספר לך משו..." אמרה לאורית ולקחה אותה לצד.
"למה את צולעת? קרה משהו?" שאלה אורית בדאגה.
"על זה בידיוק אני רוצה לדבר איתך!" אמרה אלה והתחילה לספר לאורית על כל מה שקרה.
"וואי נחמד... ואיך קוראים לו את יודעת?" שאלה אורית באמצע בחיוך.
"זה כל הקטע... קוראים לו...ג'ניה..." אמרה אלה והשפילה מבטה.
"אוהו..." אמרה אורית.
היא הייתה מופתעת.
"כן...ומה לעשות עכשיו? לפתח איתו קשר? לשכוח ממנו? מה?" שאלה אלה בדאגה.
"אני חושבת שלהפסיק קשר בגלל השם שלו, זה קצת מוגזם." אמרה אורית.
"נראה לך? אבל אני כל הזמן אזכר ב...זה... ואני חושבת שיהיה לי קשה..." אמרה אלה.
"אבל אם הוא בנאדם נחמד....אז....אולי הוא שווה את זה?" שאלה אורית.
אלה חשבה לעצמה שיש משהו בדבריה.
"אני עוד אחשוב על זה..." אמרה.
"אז... הולכים לסרט בחמישי?" אלה שינתה נושא.
"כן...אגב, דור הזמין את נוי!" אמרה אורית ונראתה נעלבת.
"מה?! מה הוא דפוק?!" שאלה אלה.
"כן! אבל אל תדאגי בסוף הוא אמר לה לא לבוא..." הרגיעה אותה אורית.
"תודה לאל.... חסר לנו רק לסבול אותה כל הסרט חח.." אמרה אלה וצחקקה.
"היי מתוקי..." אמרה אמילי לאור ונישקה אותו.
"שלום שלום לנסיכה שלי!" אמר לה וחיבק אותה חיבוק חם.
"נו איך מתקדם אצלך עם השיר?" שאל אותה והיא התיישבה לידו.
"בסדר יחסית... אני כלכך מתרגשת!" אמרה ונראתה מאושרת.
"אני מוזמן להופעה?" שאל ועשה פרצוף מתחנן.
"אתה עוד שואל!? ברור שאתה מוזמן!" אמרה וחיבקה אותו שוב.
"חח אגב את באה לסרט בחמישי נכון?"שאל אותה.
"כן בוודאי יהיה כיף אני חושבת..." אמרה בחיוך.
"חח כמו תמיד..." אמר ונישק אותה.
נוי עצרה את הליכתה המהירה.
"אני לא אתן להם לעבור על זה בשקט!" אמרה נוי מעוצבנת.
"נו נוי...זה כולה סרט..." אמרה מעיין ברוגע.
"לא מעיין! זה לא כולה סרט! הוא לא רוצה אותי רק בגלל שהאורית השרמוטה הזאת אמרה לו!!!" צעקה אליה נוי בהיסטריה.
"טוב נוי תירגעי... יהיה בסדר נו...תלכי פעם הבאה..." אמרה לה מעיין בניסיון להרגיע אותה.
"לא....אני לא אתן להם לעבור על זה בשקט. היא עוד תשלם על זה האורית הזאת. זונה." אמרה נוי והביטה באורית מרחוק במבט זועם.
המשך יבוא P:
שלכם,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
