.If Every one Cared

זה כזה מוזר ומעצבן ומטומטם

אז לא ראיתי אותך שבוע ואני מתגעגעת ממש טיפה

ואתה שוב ושוב חוזר על אותן טעויות ועושה את אותן פשלות מטומטמות

וזה מצחיק אותי אחרי שזה קורה ואני אומרת לעצמי בלב שאני עוד אלמד אותך אבל זה לא יקרה אם אני רואה אותך פעם בשבוע ואפילו פחות..

ואתה כ"כ צפוי, ואני כבר יכולה לנחש מה תענה לסמס שאני שולחת לך.

וזה לא שאני מכירה אותך כזה טוב..

אם רק התחלתי להכיר אותך וככה אני מרגישה אז מה יהיה שאני באמת אכיר אותך?

ושוב, פשלה ואני לא יכולה לכעוס עלייך כי בתכלס חוץ מריגשי אין לי סיבה מוצדקת

ואני רוצה לכעוס עלייך ורוצה לעשות לך ריגשי כי כמה שאני רוצה את זה יותר אני רוצה יותר לראות אותך

אבל אני לא אחת שעושה ריגשי, ולא אחת שכועסת

אני פשוט לא יכולה.. אז אני מוותרת ואומרת זה בסדר, זה לא נורא

'זה בסדר לא חייבים להפגש היום, יש לנו גם את מחר ואת יום ראשון'

היום יום ראשון ועוד לא נפגשנו.. וזאת לא אני שאמרה את המשפט הזה שלמעלה.

וכמו שזה נראלי במקרה הטוב אני אראה אותך ביום חמישי הבא.

אני חושבת מדי פעם שלא אכפת לך בכלל אבל אז שאני מדברת איתך פתאום כן אכפת ואתה משתגע שלא ראית אותי שבוע

אני רוצה להפסיק לחשוב שזה סתם חרטות.

וגם אתה לא מכיר אותי

ואני רוצה שתכיר אותי

אני רוצה שתהיה שם בשבילי, ושאני אהיה שם בשבילך,

שאני אוכל בערב להתקשר אלייך ולשפוך הכל

אבל שיחות איתך בטלפון זה 2 דקות בקושי וזה מבאס תתחת כי אני מסוגלת לדבר שעות בטלפון ומאיזשהי סיבה אתה לא יודע/מבין את זה.

והמסן שלך נדפק אז החשבון של הפלאפון עולה מהר בגלל כל הסמסים

כי רק ככה השיחות שלנו ארוכות

עכשיו שאני חושבת על זה היינו מדברים יותר לפני שנהיינו ביחד..

ועכשיו שאנחנו בקושי נפגשים זה מרגיש כאילו אנחנו פשוט ידידים שנפגשים פעם בשבוע ובמקום סתם לתת חיבוק אז יש גם נשיקה.

וזה לא כאילו שאין לך זמן או שלי אין זמן..

כן, יש לך אימונים כמעט כל יום בשבוע ולי יש את הצופים

אבל זה לא אומר שלא נשאר קצת זמן כדי להפגש

אנחנו לא מתאמצים מספיק כדי למצוא את הזמן הזה

בעצם, אנחנו בדרך כלל מוצאים אותו ואז אתה דופק ברז בטעות.

חשבתי לעצמי לפני שבועיים בערך- תני לזה זמן, זה רק ההתחלה

מה את מצפה שישר תוכלי להיות פתוחה איתו ולדבר איתו ולספר לו הכל?

שישר תוכלי לסמוך עליו שיהיה שם תמיד כשתצטרכי אותו?

תני לזה זמן. שבוע- שבועיים אולי קצת יותר. יש לך זמן.. לא ממהרת לשום מקום..

אבל בקצב הזה.. לא יודעת כמה זמן זה יקח

ושוב, יש לי זמן.. אני פשוט מקווה שזה ישתפר

כי אכפת לי ממך, אני לא כותבת את הדברים האלה סתם

ומהיום שהתחלתי לדבר איתך רציתי להכיר אותך יותר טוב, רציתי שאתה תהיה זה שיהיה שם

ואני מחכה לרגע שזה באמת יקרה

ובנתיים אני אעבור את השבוע הלחוץ הקרוב שלי

בתוספת של מחסור בנישוקים.

יאללה טיול דרגה בסופש.

אוי יש לנו חודש בסופש? בערך חודש. נראה אם תזכור את זה..

לילה טוב 3>

 If one day you wake up and find that your missing me,
And your heart starts to wonder where on this earth I can be,
Thinking maybe you'd come back here to the place that we'd meet,
And you'd see me waiting for you on the corner of the street

עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה..

הייתה שנה לבלוג, והתכוונתי לכתוב את זה אבל בדיוק בשבוע הזה המחשב שלי התחרפן והמחשב השני כ"כ איטי שזה לא פרסם את הפוסט.

וזהו, זה רשמי, אני ונדב ביחד (:

וזהו.. סיפרתי לבן..

והרגשתי כ"כ הקלה שלא לקחת את זה יותר מדי קשה..

כ"כ לא רציתי לפגוע בך, או לגרום לך להרגיש יותר רע ממה שאתה מרגיש במילא..

אני רק רוצה שתדע שזה שאני איתו לא יגרום לי לשכוח אותך, עברתי איתך כ"כ הרבה, והיית כ"כ מיוחד בשבילי ואתה עדיין..

אתם כ"כ שונים.. ולא אכפת לי

אני לא רוצה להשוות אתכם, ואין לי למה..

וטוב לי עכשיו (: ואני שמחה שאני איתו

והייתי צריכה להפגש היום עם נדב והברזתי לו כי אני לא כ"כ מרגישה טוב, אני חושבת על זה שאני אראה אותו רק בשישי ואני מתחרטת כי אני מתגעגעת..

נשאר בי עוד שמץ של ביאוס בגלל שאני לא במשלחת לגרמניה..

כ"כ רציתי, והראיון ביום חמישי עבר טוב, גם ששאלו אותי שאלות באנגלית, ואפילו אמרו לי שהאנגלית שלי טובה! :O

ואתמול שהודיעו לנו מי טס ומי לא, נכנסתי לחדר והתיישבתי, ושירלי הזאת אומרת לי "חן שחר? אני זוכרת את השם שלך, דיברנו עלייך הרבה, היית ממש טובה. תני לי שנייה לבדוק.. |מסתכלת בדפים| אה.. לא. היית טובה, אבל בחרנו בנות אחרות. אני מצטערת".

אוף יא מעצבנים! הם קיבלו בנות אחרות, כאלה שזה מפליא למה הן עברו ת'ראיונות בכלל. אוף!#$\

אבל יש גם את החלק שבאמת מגיע לו.. ואני מפרגנת. הם כ"כ הולכים להנות. אני כ"כ שמחה בשבילם

היה לי קטע כזה שהתחלתי לחשוב 'מה, אני לא מספיק טובה? אני לא יותר טובה מ...?' אבל קטעתי את המחשבות האלה דיי מהר כי אני פשוט יודעת שזה סתם שטותי להתחיל לחשוב ככה..

אז פשוט הפסקתי, ובצהריים הלכתי לאורוש וסתיוש [שהוא בסטנד ביי!] להתבכיין יחדיו שאנחנו לא טסות.

וחזרתי הביתה בחמש ואחרי שדיברתי עם בן בטלפון זה עבר.

אחר כך זה הפך להיות יום משעמם, חח אפילו התחלתי לעשות שיעורי בית במת' ואנגלית..

ואם הזכרתי כבר בצפר- קיבלנו תעודות ביום שישי. והיא אפילו טובה..! ממוצע 91.7 [חמש נקודות פחות משנה שעברה], תלמידה מצטיינת [שחשבתי שאני לא אהיה], אבל בתכלס? אני שמחה ובאמת שאין לי על מה להתלונן (:

בשישי גם הלהקה של סתיוש הופיעה בבצפר, וכדי להפסיד שיעור ספורט טופי, אורוש ואני הלכנו לעזור להם להביא את מערכת התופים של סתיו מהבית של ביבל. הידיים שלי נתפסו כ"כככככ.. היה מגניב בהופעה. (:

בצופים.. החניכות.. הפעולות.. אני חוזרת כ"כ מותשת.

החניכות תמיד מתלוננות, ולא יודעות עד כמה אני מנסה שיהיה הכי טוב והכי כיף שיש, ובמקום לעזור לי לגרום לזה להיות הכי כיף שיש, הן מקשות עלי עוד יותר.. אבל אני לא מתייאשת.. בחיים לא

אתמול דיברתי עם שי.. [חחח פרצי אהבה לצוות!] והיא גרמה לי לחשוב על זה שבלי הצוות המדהים שלי, התקופה הזאת של ההדרכה לא הייתה שווה כלום. איך אני שמחה שהכרתי את האנשים האלה בצורה כזאת, בלי זה אני לא חושבת שהייתי בקשר כזה טוב איתם כמו שאני עכשיו. ממש מוזר לי לחשוב איך זה היה עובר בלעדיהם.. אני כ"כ אוהבת אתכם, באמת 3>

ונכון שעכשיו הישבצים לא עוברים כמו בהתחלה, עכשיו אנחנו קצת שבוזונים אבל נעבור גם תתקופה הזאת. בשביל זה אנחנו ביחד (:

עוד שבועיים טיול דרגה ויהיה פצצה. אני בטוחה..!

ואני הכי מחכה לפורימון. כ"כ באלי ימי עבודה, לבנות, לכפות, להיות עם השכבה יותר משעתיים בשבוע, ולהרים פורימון מפוצץ וכיפי בטירוף שיצליח לסבסד לנו המון דברים.

אני טסה לארה"ב בפסח (:

עכשיו זה סופיסופי, קנינו ת'כרטיסים.

כן, אני מבואסת כי אני הולכת להפסיד את טיול פסח, אבל ארצות הברית כ"כ שווה את זה P:

ושוב, החיוך לא יורד מהפרצוף, ושלא ירד (:

לילה טוב.. ♥