אוף. אני כ"כ צריכה בנאדם כזה.
שיתמוך בי. שיהיה שם תמיד בשבילי ושיקשיב לכל החארטות והחרא שאני מוציאה מהפה, ויעזור לי, ויעודד אותי, וידבר איתי, וידאג לי, ושאני אדאג לו, ואדבר איתו, ואעודד אותו, ואעזור לו, ואקשיב לכל החרטות והחרא שהוא מוציא מהפה, ותמיד אהיה שם בשבילו ואתמוך בו.
אני לא מדברת על חבר- בויפרנד. אני לא אומרת שאני לא רוצה אני רק אומרת שהוא לא חייב להיות כזה בשבילי.
ועזבו את כל הפוזה שלי של החרמנית-מתוסכלת מינית. למרות שאני באמת כזו, זה פוזה ואני לא מתכחשת לזה. ממש אינלי בעיה למצוא איזה מישהו שיוציא אותי מהתסכול המיני הזה. אבל אני לא עושה את זה כי זה דפוק וזאת לא הפואנטה.
התיסכול האמיתי זה חוסר בבנאדם הזה שאני תמידתמיד אוכל לדבר איתו ולספר לו הכל בלי חשבונות על מה הוא יגיד או יעשה ולמי הוא יספר ומה הוא יחשוב עלי. חוסר בבנאדם שאשכרה דואג לי.! שיחבק אותי ואני אדע שהוא מגן עלי מהעולם הגדול שמסביב.
וזה לא הולך להיות אתה. מה שבטוח.
עד כמה שבהתחלה באמת היו לי תקוות, עכשיו אני מציאותית.
באמת שאינלי מושג מה עובר עלייך, ומה שבטוח אינלך מושג מה עובר עלי. אנחנו גם כבר בקושי מדברים. פעם היית מתקשר כל שבוע. עכשיו זה מרגיש לי כאילו אתה בכלל לא רוצה לדבר איתי. ואני לא מתכוונת לרדוף אחרייך חמוד. לא רוצה לא צריך. יש לי אלפי דברים אחרים שאני צריכה לחשוב עליהם, להשקיע בהם ושהראש שלי יהיה טרוד בהם כל היום.
וזה גם לא יהיה הוא..
וגם פה הייתה לי תקווה כי הוא באמת בנאדם כזה נשמה וכזה טוב וכזה מעודד וכזה שבאמת יכול להיות החבר הכי טוב שלך. ואולי זה מטומטם שאני אומרת את זה, אבל הייתי מוותרת על החודש הזה שהיינו ביחד בשביל להיות הידידה הכי טובה שלו עכשיו. אבל מצד שני אם זה לא היה קורה, תמיד הייתי מזכירה לעצמי מה היה יכול להיות אם זה כן.. ומרגישה פספוס. אולי.
חבל שזה קשה ככה לשמור על קשר. למרות שגם פה אני מרגישה שאני מנסה וזה טיפה חשוב לי, אבל זה חד צדדי.
והייתי אומרת לו את זה. אבל אין לי מתי..
אולי בפעם הבאה שאני אראה אותו. אולי זה יהיה עוד מספיק זמן כדי שהנושא קצת ישכח מהראש של שנינו, ואז נעלה את זה שוב ונצחק על עצמנו.
ואולי יש מישהו חדש באופק.
אבל אני טובה בלמצוא את אלה שרחוקים לי מדי. ואין להם זמן.
אז רוב הסיכויים שלא יהיה משו רציני. אבל כמו קודם, אולי זה בעצם לא מה שאני מחפשת.
אולי אני מחפשת רק את הידיד הטוב הזה. ואולי זה יהיה הוא.
אני כבר בעצמי לא מבינה מה עובר עלי..
השינויים במצברוח שלי מתחילים להיות טיפה קיצוניים?
ממטורפת משמחה ועושה שטויות- לעצובה ודכאונית עם פרצוף תחת. אבל רובכם לא רואים את זה. וזה בסדר.
העיקר שכשאני בוכה אני גם צוחקת.
מטומטמת..
איזה קטע?
בדיוק באותו יום שכתבתי ת'פוסט הזה שלחת לי הודעה בפייסבוק, דיברנו ואפילו התקשרת. אולי אני סתם חושבת יותר מדי.. אולי פשוט ככה זה, כשאתה רחוק.. אין לי הרבה ברירות ורק לחכות שתהיה מחובר לפייסבוק או משו כזה לדבר איתך, ובאמת אנחנו לא תמיד תופסים אחד את השני בשנייה הנכונה. אבל כשאני מדברת איתך, אתה כמעט תמיד משפר לי תמצב רוח ומעלה לי חיוך על הפנים.
ויום אחרי זה? הוא שלח לי הודעה במסנג'ר.
וואו איזה הפתעה! חחח הוא אף פעם לא שולח הודעה. אף פעם! גם כשהיינו ביחד תמיד זו הייתי אני שצריכה להתחיל את השיחה. קצת הצחיק אותי, ושמחתי שדיברנו טיפה. הוא היה מאושר מתמיד לפי דעתי. חח קצת האנג אובר עושה לו את זה.
ואפילו איתו אני מתחילה לדבר טיפה יותר. אבל אני באמת לא יכולה לדעת מה יהיה ולא יודעת אם אני באמת רוצה את זה בכלל.
מצברוחי בהחלט השתפר :)
אני יוצאת עוד איזה חצי שעה לטיול+שינה באוהלים עם המשפחה החצי מורחבת. אני בטוחה שאני אהנה ^^
והחל מיום ראשון?? הולכים להיות לי החודשיים הכי עמוסים וכיפיים ומעצבנים בארץ.!
ואחרי זה? עוד חודשיים של הסתטלנות, חופש, כיףףףף והרבה ים.
החיים באמת יפים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
