קודם כל, אני מאוד שמחה שאתם קוראים ונהנים.
אני מקווה שימשיך כך.
בן:" אבל אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי.
"מה עם ליאן?" לחשתי.
הוא לא השיב והמשיך לנשק אותי.
דחפתי אותו ממני.
"דוני, תקשיב לי שנייה-" התחלתי לומר.
"מה?!" הוא צעק.
"זה לא נכון..." לחשתי.
" בבקשה, מור- את לא מתארת לעצמך כמה היה קשה לי להתאהב!את היחידה שבאמת התאהבתי בה" הוא אמר.
"אבל...ליאן..." לחשתי.
הוא לא השיב.
הרמתי את סנטרו.
הוא השפיל את מבטו.
ניסיתי לתאר לעצמי למה אף פעם הוא לא רוצה לדבר על ליאן.
"דוני...בבקשה, תסביר לי" ביקשתי ממנו, כמעט בלחש.
"מור, את לא חייבת להיות איתי. חשבתי שאת מרגישה כמוני, אבל כנראה טעיתי" הוא אמר באכזבה והסתובב.
"לא! דוני! באמת, אני אוהבת אותך!" צעקתי.
הוא עצר אך לא הסתובב.
ראיתי את ליאן עם אבא שלה.
:" אל תדבר על אמא שלי, לעזאזאל!!!" היא צעקה כ"כ חזק.
ואז היא השתתקה.
היא שמעה אותי אומרת לדוני שאני אוהבת אותו.
פיה התעקל לחיוך מטורף.
הדוני המשיך ללכת.
לא ניסיתי לעצור אותו.
הרוח בידרה את שיערה של ליאן.
היא התקרבה אלי.
אביה הביט בנו.
"ליאן...זה לא..." לחשתי בקול חנוק.
היא עמדה לידי, הצלחתי להריגש את חום גופה ואת הבושם.
"מה אמרת?" היא שאלה.
"שאני אוהבת את דוני..." לחשתי ברעד.
"תצעקי את זה!" היא אמרה.
"אני אוהבת את דוני!" צעקתי בכל גרוני.
ואז דוני עצר.
הוא הסתובב.
הוא רץ אלי ושאל:" מה אמרת?".
ברחתי משם, רצתי הכי מהר שיכולתי.
זהו. החלטתי.
אני מוציאה את דוני ואת ליאן מחיי.
שיזדיינו.
כולם.
~למחרת~
פקחתי את עייני.
הרגשתי עייפה, כל הגוף שלי כאב.
לקחתי את הפלאפון ובדקתי מה השעה.
4:02 לפנות בוקר.
התמתחתי.
קמתי מהמיטה באי חשק והלכתי לכיוון האמבטיה.
-מכוערת- אמרתי לעצמי.
אך במראה השתקפה נערה יפייפיה.
התחלתי לצחצח שיניים, ושיחזרתי את יום האתמול המסובך בראשי.
לאחר איזה חצי שעה שמתי לב שאני מצחצחת ומצחצחת ללא הפסקה את אותו המקום.
סיימתי לצחצח שיניים במהירות ומילאתי לי אמבטיה חמה.
-יש לי זזמן- חשבתי לעצמי.
נכנסתי לאמבטיה והתענגתי.
שקעתי במחשבות על הכל.
שיחקתי עם המים.
-אחרי הכל, הוא רמז שהוא לא אוהב את ליאן- הרגעתי את עצמי.
ניסיתי להיות שקטה כשסיימתי להתקלח.
נכנסתי לחדרי ועשיתי פן.
פתחתי את הארון והוצאתי האקראיות חולצת טי קצרה ורודה וג'ינס משופשף קצר.
נעלתי אולסטאר לבנות וירדתי למטבח.
-הבית כ"כ שקת בשעות כאלה- אמרתי לעצמי והכנסתי את הדגנים לתוך קערת החלב.
לא הייתי רעבה.
לא הייתי צמאה.
לא רציתי כלום.
שיחקתי עם הכפית וקערת הדגנים עם החלב.
העפתי מבט בשעון.
5:30.
שמעתי מישהו יורד במדרגות.
זו הייתה אמא.
"בוקר אור" היא ברכה אותי ונשקה לי על המצח.
"בוקר טוב אמא" השבתי לה בחיוך קלוש.
"מה פתאום התעוררת כ"כ מוקדם?" שאלה.
מור:" הלכתי לישון מוקדם אתמול"
~בבית של ליאן~
ליאן התהלכה על פני משהו לא מובן.
לפתע נשמעה זעקה.
"הצילו!" צעק הקול.
ליאן רצה מהר ככל יכולתה אחרי הקול.
היא ראתה שביל דם.
כשהפנתה את מבטה ראתה פנים.
וכשראתה אותן, רגליה רעדו.
ואז הרגישה משהו קר על גרונה.
סכין קר היה מוהדק אל גרונה של ליאן.
היא הביטה לאחור.
ואז צעקה.
"אהההההההההההההההההההההה".
בפרק הבא:
....:" אני נשבעת שאני אהרוג אותך!!!!!!"
-
... הידקה את הסכין אל גרונה של ....
-
"כן אדון... אני מסכים" אמר....
"אז תחתום פה בבקשה"
-
"את רוצה להיות שם כשזה יקרה?"
-
"אני רוצה למות, אמא"
פרק קצר יחסית.
=ילדה עם כנפיים= (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
