שלום לכולם
אני מקווה שאתם לא חושבים שהזנחתי, נכון? פשוט אני מאוד עסוקה ויש בגרויות וכד'.
אני בסך הכל אני מקווה שתהנו מהפרק הזה, הוא פרק מאוד חשוב וכדי להבין את העלילה צריך להבין את הפרק הזה.
תהנו
הבטתי במראה.
"אני אוהבת את דוני" לחשתי.
מהפעם הראשונה שהבטתי בו, מאז שהפלתי אותו, אני אוהבת אותו.
אבל גם ליאן אוהבת אותו, אני בטוחה.
החלטתי שאני חייבת לברר הכל.
יצאתי מהבית לכיוון הבית של ליאן.
דפקתי בדלת.
ליאן פתחה.
"ליאן, אני צריכה לדבר איתך" אמרתי לה.
היא הביטה בי ארוכות ואז פתחה את הדלת לרווחה. "כנסי" סיננה בשקט.
נכנסתי. הרגשתי כאילו בתוך חלום. בית מפואר וענק, היא הייתה עשירה, ליאן.
"ליאן, אני מצטערת שאני באה כ"כ מוקדם" אמרתי. היא התיישבה על הספה, התיישבתי לידה.
"על מה רצית לדבר?" שאלה בקול חלוש. "עלינו, ועל דוני" השבתי וחייכתי. היא לא חייכה, פניה היו חתומות בקור וקולה היה אדיש.
"מה איתו?" היא שאלה. "כלום. פשוט אני רוצה לדעת הכל עלייך ועל דוני, זה חשוב" אמרתי. היא ליקקה את שפתיה במהירות והחווירה. " למה את צריכה לדעת את זה?" היא שאלה אותי. "כי... משהו מוזר קורה" השבתי.
היא החווירה עוד יותר ופניה קיבלו גוון כחול-סגלגל. "ליאן, את בסדר?" שאלתי. היא הנהנה. "אז, אני חולמת רבות עלייך, וזה קורה מאז שהכרתי את דוני." אמרתי. היא השפילה את מבטה. "תמשיכי," היא אמרה. "הייתה לך אחות בשם אפרודיטה, והיא מתה?" שאלתי. היא נאנחה. " לא, מאיפה לך?" היא שאלה. "את חלמת על זה- כלומר, אני חלמתי על זה" השבתי והשתעלתי קלות.
"לא הייתה לי אחות, אני בת יחידה מאז ומתמיד" היא סיפרה. היא נאנחה שוב והוסיפה:" אבל היא חשבה שהיא כן אחותי.".
פערתי את עייני והרמתי את ראשי כלפי ליאן. "אז אפרודיטה הייתה באמת קיימת?" שאלתי. היא הנהנה והצביעה על תמונה קטנה וממוסגרת במסגרת זהובה מקושטת בפרחים שהייתה תלויה על הקיר. "זו היא?" שאלתי. היא הנהנה. ואז ליאן הצביעה עליי. "את אפרודיטה. ואת הרגת את אמא." הרגשתי מבולבלת. ואז הרגשתי סחרחורת וכאב ראש חזק.
"אני חושבת שאת צריכה ללכת" אמרה ליאן ותפסה אותי.
יצאתי מביתה.
ליאן טרקה את הדלת בחוזקה.
בן חזר מביה"ח ונכנס לבית.
"ליאן?" צעק.
ליאן ירדה לסלון. "מחר ההלוויה, בעשר בבוקר" אמר בן.
"בסדר אבא" אמרה ליאן ועלתה לחדרה בחזרה.
לפתע הטלפון צילצל.
"ליאן" לחש הקול בטלפון.
"רק רגע, מי מדבר?" שאל בן.
~הקול: ליאן...ליאן...
בן: הלו? מי מדבא?
הקול: ליאן....
~ "ליאן!!! טלפון!!!" צעק בן וליאן ירדה במהירות וענתה.
~ליאן: כן?
הקול: ליאן...
ליאן: מדברת
הקול: ניפגש...מחר...בעשר...
ליאן: מי זה?
הקול: ניפגש...מחר...בעשר..ליאן...
ליאן:אפרודיטה?
הקול: ליאן... מחר ניפגש....בעשר... בבית הקברות...
ליאן: אפרודיטה? דיטי?
הקול:אחות....
ליאן: מי זה?!
הקול: ליאן...
ליאן: אני מנתקת אם אתה לא אומר מי אתה!
הקול: מחר בעשר...ליאן~
הטלפון התנתק.
אוקיי, מחר אם אני אוכל אני אפרסם את הפרק של ההלוויה.
תגיבו
ילדה עם כנפיים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
