אני יודע שהשוק קצת צפוף עם ש.
כהן מזגנים ועם צפניה, אותו גיליתי מאוחר מדי, אבל היי – הכל פה חינם ואני רוצה
תרגיל כתיבה.
אז היי! יש לי
עוד בלוג פה בסביבה, ומה שאני הולך לנסות לעשות פה, בפלטפורמה מעורערת זאת, זה
משהו ברוח www.Televisionwithoutpity.com.
נתחיל בהישרדות ונראה אם יש לנו על מה לדבר פה.
אני רק מקווה שיהיה פה יותר מפוסט
אחד בודד, על פרק 11 של הישרדות, כי זה יהיה קצת עצוב.
נחיה ונראה, אה חבר'ה?
הישרדות – פרק 11:
בפרקים הקודמים בהישרדות: אלכס
לקח משבט סבאנה מעילי גשם במקום ברזנט, המתחרים ניסו לשבור אחד לשני את הצלעות
באתגר ברוח פינוי עמונה, שאני קצת מצטער שטינה לא היתה חלק ממנו, באתגר החסינות
סיוון לא עשתה מה אמרו לה, ואז ג'יבארו הפסידו. לא היה קשר של סיבה ותוצאה בין
הדברים, אבל היא פוסטמה אז זה נוח להפיל את זה עליה.
ג'יבארו. היום ה-18
מרינה ונעמה מתלוננות שוב על כך
שאלכס לא דרש מסאבנה את הברזנט, כי הברזנט הקסום היה מגן עליהם מגשם, מרעב ומקור
והיה בוודאי מביא אותן למצב חדש של אושר עילאי שלא ידעו כמותו בעבר. הברזנט כל כך
חשוב, למעשה, שהן שלחו את אלכס – אדם כל כך טיפש שהוא לא יכל להיות שום דבר
פרט למורה להתעמלות – ללכת להביא אותו.
אלכס, באותו זמן, מעניק למשה
שיעור חשוב לחיים – "כשאתה נמצא במצב של הישרדות, ואין לך מה לאכול, אז יש לך
ברירה, או למות או לחיות". מדובר פה בקוקוס, אלכס, אתה לא בגטו ואף אחד לא
מבקש ממך לגנוב לחם. תרגע. אפילו משה לא קונה את זה, ומשה עדיין מאמין בארנב
הפסחא.
אגב, נועם יושב שם בשקט. הוא עושה
את זה הרבה בפרק הזה.
ואז אנחנו עוברים למנודה השניה של ג'יבארו – סיוון.
סיוון פותחת קוקוסים תוך התלוננות על הבנות האחרות בשבט, שבוודאי מאד מאויימות
ממנה ומתרגילי הקפואירה המגניבים שלה. אלכס אומר לסיוון שהיא מטרה, והיא מתראיינת
שאלכס חושב שהוא כזה מגניב עם הברית החדשה שלו, אבל הוא הראשון שנועם, נעמה ומרינה
יזרקו לכרישים. והיא צודקת! וואו, אפילו סיוון יותר חכמה מאלכס.
דן ממשיך להתראיין על
"ברזנט-גייט", אבל הדבר היחיד שאפילו קצת מעניין בראיון הזה הוא העובדה
שאיכשהו דן נראה כאילו הוא שם ג'ל לשיער אפילו שהוא על אי בודד. שזה מרשים, כי זה
מראה כמה הוא מחוייב לתדמית החלאה שלו.
קרדיטים!
אנחנו בסבאנה, ושחר מתראיינת שזו
הפעם הראשונה שהשבטים שווים במספרים ו... שניה, מי זו שחר אתם שואלים? המורה
לערבית, כמובן! זאת שמופיעה פעם-פעמיים בפרק, אומרת משהו לא מחייב ואז נעלמת לתוך
הרקע. מדי פעם היא גם מתראיינת בשמלת ערב. אני קצת מקווה שהיא תנצח, למען כל
האנשים הלא מעניינים מספיק שמתראיינים בצורה בלתי מוסברת עם שמלת ערב למרות שהם
כביכול על אי בודד.
בכלמקרה, נראה ששבט סבאנה חי לו בהרמוניה
עם עצמו. אנחנו רואים את גיא משחק עם וורה שחמט-אבנים, מניח עם מולי תפילין ו...
לא חשבתי שאפשר להניח תפילין בצורה הומו ארוטית, אבל מולי מצא דרך. בכל מקרה, שבט
סבאנה כולו עומד לפרוץ בשירת קומבאייה מיי לורד כאיש אחד. אחלה.
אי המתים!
גיא מזכיר לעומר ולנו שהוא ניצח
כבר שני מתחרים, ושהוא על האי כבר שישה ימים וזה אומ... שניה, זה הכל? באמת? שישה
ימים? חשבתי שהוא שם מאוקטובר.
מסתבר שהאתגר שלו נגד ויקה הוא
קלאסיקת הישרדות מפורסמת – לאכול דברים ממש ממש מגעילים כי "באי בודד יש
לשרוד בתנאי תזונה ומחייה מאד קשים, והמשימה הבאה מדמה לכם סוג של מצב כזה".
קאם און, גיא זוארץ, אתה לא צריך
למכור לנו תירוצים, אנחנו רוצים לראות את ויקה עם מיצי קיבה בשיער בדיוק כמוך.
אגב, אני הולך לספור את המקומות בהן התוכנית מגישה לי על מגש כסף בדיחת "ויקה
מוצצת", עליהן אוותר מאחר וזה סיכום איכותי לקהל אירופאי מתוחכם.
המנה הראשונה של ויקה היא ראש של
דג. גיא אומר לה "ויקה אני מזכיר לך, לגמור הכל מהפה" (1), והיא פותחת
את הפה ומראה לו את הלשון שלה.
גם עומר צריך לאכול את הראש של
הדג, אבל זה לא מעניין באותה מידה. שניהם אוכלים סרטן בלי שריון בקלילות יחסית.
גיא זוארץ שואל אותה "איך בלעת אותו כל כל מהר"(2) ואז מכריז שהמנה
השלישית היא "מבחר חלקים פנימיים של נחש ארסי", אבל הם עוברים גם אותה
במהירות בדרך לעין השור שנראית – באמת ובתמים – כמו הדבר הכי דוחה שאי פעם ראיתי.
ויקה מזכירה לנו – שוב ושוב - שזו
"ממש מלחמה פסיכולוגית", ואני בתורי קצת מקווה שהיא תשהק או משהו והעין
שור תצא לה מהאף.
עומר מסביר לנו ש"העין של
השור מתפוצצת בפה, וזה מלא מיץ כזה"(3), וגיא שואל את ויקה "איזה טעם זה
מזכיר לך"(4!) מה שגורם לה להתחיל לדבר על איך שהיא אוהבת את גורם ההפתעה שזה
מתפוצץ בפה, והיא חושבת שזהו נגמר, ואז זה מתפוצץ עוד(5). בכל רחבי הארץ הורים שצופים בסדרה הזאת עם הילדים שלהם משתעלים באי נוחות בו זמנית.
עומר וויקה מצליחים שניהם לאכול
את החרק, ושובר השיוויון שלהם בא בצורת קערה מלאה במיצי קיבה של חיות האיזור, סוג
של עיסה רירית צהבהבה. הראשון שיסיים לשתות את תוכן הקערה ינצח.
ויקה ועומר שניהם מתנפלים על מיצי
הקיבה, בזמן שאני תוהה מה עשיתי שזה מגיע לי, ובסוף... ויקה מנצחת! וואו! היא
מנגבת מעצמה את מיצי הקיבה ו... אוקיי, זה יותר מדי. אני נכנע. ויקה נראית כאילו
השפיכו עליה, בסדר? הנה, תוכנית, את מרוצה עכשיו? כן? מרוצה? אמרתי את זה. אני
מניח שהקוראים האירופאים שלי יעזבו עכשיו וילכו לקרוא... לא יודע... ספר על
ההבדלים בין מזלג-פרפה ומזלג-מוס.
ויקה בשוק, עומר בשוק, כולנו
בשוק. הלאה. אתם יודעים מה אני ממש רוצה? שויקה תפגוש את דן באי המתים. זה יהיה
קולי לאללה.
בג'יבארו דן, מרינה ונעמה מתנהגים
כמו הכלבות הרכלניות שהם. סיוון, לעומת זאת, עושה סלטות ומדברת שוב על איך היא
מאיימת על כולם והם מפחדים ממנה לאללה. אני עדיין נדהם מזה שכל האנשים הלא פופולאריים בתוכניות ריאליטי משוכנעים שזה בגלל שהם "מאיימים על כולם", ולא בגלל שהם מרגיזים או טיפשים או מריחים רע או במקרה של סיוון שלנו - מדברים כאילו הם שחקנים בסרט סטודנטים ששכחו את השורות באמצע. תמיד. היא מוסיפה שהיא מחכה לגורם ההפתעה
שישבור את הברית שלהם ויגרום לה, ואני מצטט, "לתת להם חיוך ב-פנים".
גדול. אני הולך להשתמש בזה.
המפיקים מארגנים לחברי סבאנה משחק
היכרות בו כל אחד מוציא פתק ומקריא את מה שכתוב, ואז כולם מנחשים מי אמר את זה. זה
הכל מאד חברי וסימפטי ולא מעניין בכלל. מדלג.
חברי שבט ג'יבארו מגיעים למשימת
חסינות אישית. באמת הגיע הזמן שיפטרו מזכות ההצבעה הכפולה הזאת. סיוון מתראיינת
שנעמה ומרינה "ממש ביום אבל לאומי", כי היא לא יודעת את המשמעות של
המילה "לאומי".
הם צריכים לירות על פחיות עם
רוגטקה כדי להוציא חברי שבט אחרים מהמשחק. סיוון, אלכס ומשה יוצאים מהמשחק מהר
מאד, והמנצחת הסופית היא יעל. אני מחבב את יעל. אני לא יודע למה, אבל אני מחבב את
יעל.
ואנחנו... חוזרים לאי המתים, משום
מה. לא היינו שם כבר היום? אה, זה כדי לראות את ויקה משתזפת. סבבה. היא גם מכינה
אוכל, מסתובבת בביקיני עם סכין ענקי, נאבקת בבוץ עם תנינים וכלמיני דברים כאלה. אני גם בעד
ויקה, על אף שהיא נשמעת כמו חיקוי של קריקטורה של פוסטמה.
בחזרה לג'יבארו.
אלכס אומר לדן שהוא סומך רק עליו. שוב - יש מישהו שפגש את דן ועדיין סומך רק עליו. וואו אלכס הזה חתיכת אימבציל. איך אפשר לסמוך על דן?! יש לו ג'ל בשיער על אי
בודד, אתה לא מקשיב לי? נעמה מסכימה איתי, מה שגורם לי להרגיש מלוכלך.
במשך הכמה דקות הבאות ג'יבארו
מדברים פוליטיקה, וזה משעמם יותר מהעולם הפנימי של שחר המורה לערבית. דן לא רוצה
להעיף את סיוון, סיוון ומשה בברית, ומשה מעלה שוב את עניין הברזנט. שוב. אלוהים
אדירים.
מועצת השבט! הו, נועם פה. אני לא
חושב שהוא דיבר היום.
גיא זוארץ מגיש לאלכס את חפירה,
ואלכס מתחיל לחפור במרץ ובהתלהבות את הקבר של עצמו. הוא בין השאר מתייחס לעצמו כאל
"בכיר השבט", מאשים את הבנות בפינוק יתר, ואומר שסבאנה הרבה יותר מגניבים בכל מקרה. טוב, הוא לא אמר את החלק האחרון, אבל הוא יכל באותה מידה.
כולם מדברים על כמה הם מאוכזבים
מאלכס, שמנסה להציג את עצמו כגאון במשא ומתן שהחליט ברגע של חסד אלוהי לוותר
לסבאנה על אותו ברזנט קדוש וירום הוד כדי לא להביא אותם למצב של חיות אדם
נטולות-ברזנט. הוא דאג שהם יתחילו לאכול אחד את השני! הוא איש טוב! הוא גם מצליח
להכניס עוד קצת שוביניזים לתוך הנאום הקטן שלו, שזה תמיד טוב. כולם מגלגלים עיניים
בבת אחת, ואז עוברים לסיוון-שנפסלת-כל-הזמן.
אף אחד לא אומר משהו מעניין על
סיוון, וסיוון בטח ובטח שלא אומרת שום דבר מעניין על אף אחד אחר. הם ממשיכים לטחון
מים במשך העשרים דקות הבאות על בריתות וחברויות והברזנט המזדיין, וכל דקה כזו
מדגישה יותר את העובדה שהתוכנית הזו אמורה להיות קצרה בחצי ממה שהיא עכשיו. אני
הולך ללכת לחבק את היס מקס שלי, רק רגע.
הו, סיוון עפה. אויש, משה... שום
דבר לא הולך לך, אה?
בפרק הבא: נשים נגד גברים. מולי
כל כך ישמח.
נ.ב
אני לא יודע איך לקרוא לבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
