לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אפקט הקוקוס


כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

1/2008

הישרדות פרק 12 (או: "אתגר הכח הכפול מכה שנית")


הישרדות 12:


בפרקים הקודמים בהישרדות – היו אתגרים, היה ברזנט, היתה סיוון והיה עומר. האחרון אינו איתנו יותר, מה שמשאיר לנו רק 39 שורדים המפוזרים בכל רחבי האיים הקאריביים. הידד!


אי המתים:

סיוון מגיעה לאי המתים ומתראיינת שכשהגיעה לאי המתים חשה תחושת מיסתורין והתרגשות. עכשיו, זה לא שאני לא מאמין לה – זה פשוט שמיסתורין והתרגשות הן תחושות כל כך זרות לי כצופה בהקשר לאי המתים, שאני לא יכול שלא להסתכל על סיוון קצת עקום. האמת היא נראית יותר טוב ככה.

בשלב הזה סיוון מתחילה את דרכה הארוכה ורצופת המהמורות להבנת מהותו של אי המתים – "שניה, למה יש לך סככה?", "שניה, למה רק את פה?", "שניה, למה עדיין מצלמים אותי אנשים זרים לי?". והיא פשוט לא. מצליחה. להבין. מה קורה. ויקה גואלת אותה מיסורייה (לגבי השאלה הספציפית הזאת, לא מהייסורים הכלליים המתלווים להיותה טיפשה יותר מערימת גרביים), ומודיעה לה בחגיגיות ש"המשחק לא נגמר בשבילה". סיוון מתראיינת ש"אז הבנתי שהמשחק לא נגמר בשבילי", ומחליטה לחגוג על ידי ריצת אמוק למים. לצערם של הצופים כולם, היא לא שמחה מספיק כדי לשחות לתוך המים העמוקים ולטבוע. אני מציע להפקה להתחיל לספר לה חדשות ממש טובות כל יום, ולקנות לה כלבלב.


ג'יבארו – יום 19.

מחנה ג'יבארו החליט שהיום הוא היום הראשון בשארית חייו ופוצח בנקיונות וסידורים. נעמה מתראיינת שזה "לא שהן יוותרו על להשתזף, אבל צריך לעשות סדר במחנה". אני אישית חושב שכדאי לה לוותר על להשתזף מדי פעם, כי היא מתחילה להיראות כמו דלעת. אבל היי, אני לא קוסמטיקאי.

הם הקימו מטבח הכולל טאבון, מתלה סירים וכיוב', ומשה מזכיר משום מה את "בתיה עוזיאל", למרות שלמיטב ידיעתי היא מעולם לא בנתה טאבון.


שבט סבאנה, לעומתם, ממשיכים להחזיק ידיים ולהעביר פחזניות איש לרעהו בשדה חרציות על רקע הקשת בענן, וכיוב'. ליה אף מרחיקה ומגדירה את הקשר ביניהם כ"קשר חזק ופנימי. מספיק שאני מסתכלת על מישהו ואני יודעת בדיוק מה כל בן אדם מרגיש". ליה היא הבורג. ועם כמה שזה היה מפחיד, שבט סבאנה עדיין צריך שמישהו ישבור את האידיליה המשמימה שלו.


קאט ל:גיא זוארץ! השורדים נפגשים עם גיא לקבלת האתגר, וורה מספקת לנו את המשפט של הפרק כשהיא מתראיינת ש"הם קיבלו תבוסה לחלוטין, ומה שיפה בזה זה שמים שקטים חודרים עמוק". במקור היא רצתה להגיד ש"הם קיבלו תבוסה לחלוטין, ומה שיפה בזה זה שמי שלא מרים אגורה לא שווה אגורה", אבל היא החליטה ללכת על משהו אפילו פחות קשור.

עידן מתראיין ש"שבט סבאנה הולך לעמוד פנים מול פנים מול האוייב הכי גדול שלו - שבט ג'יבארו", ואני מניח שזה בניגוד לאוייבים הפחות גדולים שלו, שבט קאבוצ'אקי ושבט קירקוצ'ארו. מה לעזאזל, עידן? אתה אמור להיות חכם.


גיא זוארץ מדקלם להם שמעכשיו הם משחקים הבנות נגד הבנים. כל השורדים מתראיינים על ההלם הגמור שלהם, שנחסך לנו הצופים תודות לפרומואים של ההפקה – שבאים לחסוך מאיתנו את שיאי ההתרגשות של הפרק כדי שלא נילחץ מדי וניפול למשכב. תודה הפקה! בנות ג'יבארו עוברות לסבאנה ובני סבאנה עוברים לג'יבארו.

מהרגע שיחזרו השבטים למחנה יצטרכו לבנות את סימן ההצלה SOS. הפרס הוא רחצה עם שמפו הד אנד שולדרס החדש והמרענן – הבחירה של השורדים של הישרדות 10 מתנת הד אנד שולדס. נעמה מתראיינת שהיא "יותר אוהבת את השמפו מאת התינוק שלה". אוקיי, אולי היא לא אמרה את זה, אבל אפשר לראות שהיא חושבת את זה.


בשבט הבנים החדש עושים לחדשים היכרות, וחברי סבאנה מתבכיינים על זה שהוא לא הולם את הסטנדרטים שלהם. אבל הם הכינו מטבח! וטאבון! משה, תסביר להם על הטאבון!

הם צריכים להושיב שני אנשים בצד למשימה, ומולי דן מתנדבים.

בזמן ששאר הגברים מתחילים לבנות את סימן הSOS, דן מנסה ליצור שיחה עם מולי. אני חושב שהכל היה הולך הרבה יותר בקלות עבור דן בפרק הזה אם הוא היה מרשה למולי "ללמד אותו להניח תפילין".


בשבט הבנות עושה רושם שבנות ג'יבארו הולכות להתרגל מהר מאד למחנה של סבאנה. הן עושות כמיטב יכולתן להמטיר עלינו קלישאות גירל פאוור בנושאי יצירתיות, אחווה, ואף אומרות ביחד "מאחורי כל גבר מצליח יש אישה מצליחה". אנחנו עוברים הלאה לפני שהן יכלו להתחיל לדבר על כריות כתפיים ועל הפרק האהוב עליהן ב"מרפי בראון".


הליקופטארץ! גיא והמומחה בדרך לשבט הבנים. "תגיד לי אמיר, איך נולד סימן הSOS?" שואל גיא, בשאלה שבוודאי העיקה על כולנו. למזלנו המומחה לא קיבל את שמו – מומחה – לשווא, והוא פוצח בהסבר ארוך ומרתק אודות סימן הSOS שהשאיר אותי צמא לעוד ידע והשכלה. אני מקווה שביום שבת יגיע מומחה לבקר את המחנות שלהם וילמד אותנו מושגי בסיס בארכיטקטורה. הלו? מר. עורך? אתה ער? אתה עושה דברים?


בשבט הבנים ממשיכה העבודה על סמל הSOS המכוער בזמנים, בזמן שדן מנסה לשתף פעולה עם מולי במזימותיו נגד נועם ומושיק.

מולי, עם זאת, מעדיף לזמום עם חבר'ה גבוהים יותר שמהווים לו דמות אב – אז הוא מספר הכל למושיק ולגיא ולעידן ולכולם. ואם מישהו חיפש את הטעות שבגללה דן היה אמור לעוף מהמשחק – הנה היא. מזל שההפקה הזאת ביזיונית מספיק כדי לעקם את החוקים בשבילו, אבל עוד על זה בהמשך.

גם בשבט הבנות ממשיכה העבודה, ו-וורה מתראיינת ש"אנחנו בנות אז מגיע לנו להתקלח הרבה יותר מהבנים, כי הרי חוסך שבטו שונא בנו!".


הליקופטארץ! גיא והמומחה מגיעים לחוף הבנים. הבנים רוקדים וצוהלים ומנופפים בבנדנות ובאופן כללי ממיטים חרפה על עצמם ועל משפחתם, אך כל זה לא עוזר מאחר והצבעים שלהם לא מספיק שונים מצבעי הסביבה. טראגי.

הבנות עושות בערך אותו דבר, רק שהצבעים שלהן בולטים יותר. הבנות איט איז! גיא מפיל את הארגז למים והבנות שוחות אליו באמוק. נעמה מבטיחה לטבוע עם התיבה, אבל היא רק דיבורים.

הבנות פותחות את התיבה ומתחילות להריח את השמפו בצורה פטישיסטית משהו. אני חושב שהם פספסו פה הזדמנות פז, כי אם הספונסר היה שמפו "כיף" לואיסיאנה יכלה להצטרף לאחד השבטים ליום אחד ולצעוק "מוי כיף" כל כמה דקות כדי שנזכור מי פה משלם על הכלים החד פעמיים שהשבטים השיגו איכשהו. אה, ועל הסריג הארור הזה של מרינה, שגורם לה להיראות ולהישמע כמו סבתא נרגנת. יוחזר הבגד ים לאלתר.


בצד השני של האי הבנים מבינים שהם עשו את כל עניין שמחת בית השואבה לשווא, ושהבנות זכו. משה מגיע לרמות חדשות של פתטיות כשהוא חושף מול כל עם ישראל ש"השיניים שלי מתחילות להעלות ריקבון מסויים" ושהוא בכלל חשב "שהאס.או.אס שלנו היה ברמה טובה מאד"...פאוזה דרמטית... "אבל כנראה שטעיתי". והוא נשמע כל כך שבור כשהוא אומר את זה, כאילו זה הדבר שהוכיח לו סופית את חוסר התועלת שלו.


הבנות מגיעות ל"נהר המים המתוקים שבקאריביים" שלהן. הן מגלות ג'אקוזי קטנטן עם משאבת מים מעל, ואני מתחיל לצחוק בהיסטריה. אני מניח שהמפיקים החליטו שעדיף ללכת על ג'אקוזי מצ'וקמק לא משנה מי יזכה (אצל הבנות זה ארוטי, אצל הבנים זה קומי וארוטי), אבל זה פשוט כל כך "הישרדות 10" להבטיח מקלחת בנהר מים מתוקים אקזוטי ואז לתת למתחרים אמבטיית עץ קטנה וברז מים... שנמצאים במקרה על גדות נהר מים מתוקים אקזוטי. מה שכן, התגעגעתי למרינה בלי הסריג.

בניסיון מובן של ההפקה למשוך את המקלחת זמן רב ככל הניתן מתראיינות השורדות ומסבירות לנו, הצופים, את התועלות השונות של מקלחות, כגון העובדה ש"ממש כיף להתקלח" ושיורד ממך "לכלוך שחור" (מישהו ממש צריך להגיד לוורה משהו על פוליטיקל קורקטנס).


ערב יום 19 – בוקר יום 20.


הבנות קמות ולוכדות להן כמה דגים. ליה מחזירה את התנועה הפמיניסטית 50 שנה אחורה כשהיא מסבירה לשחר-המורה-לערבית שהיא צריכה להכניס את האצבע לדג "כמו גניקולוג". אהא. אז הדבר הכי קרוב לרוכל דגים זה גניקולוג. אהא. וגם - איכס.

בצד השני דן ממשיך להפיל את עצמו במלכודת שהוא עצמו בנה, ונראה ששבט הבנים מתעב אותו יותר ויותר עם כל רגע שעובר. עידן מנתח את הסיטואציה בראי הסנדק, ואתם יודעים - לפעמים זה נורא הגיוני שהוא עדיין גר עם אמא.


"אתגר החסינות" ו\או "הצגת היחיד הכי לא משכנעת בהיסטוריה של הזמן", בכיכובו של גיא זוארץ.

גיא שומע שוב מהבנות כמה מגניב זה להתקלח, ושומע ממושיק שהבנים הם "נבחרת החלומות". אני מצטער, אבל משה מעולם לא היה שייך, ולעולם לא ישתייך, לשום סוג של נבחרת חלומות. אלא אם מדובר בחלומות פרוידיאנים מוזרים על הערכה עצמית נמוכה בהם אמא שלו צועקת עליו על זה שהוא הרטיב את המיטה שוב, ואז אולי, אבל שום סוג של נבחרת חלומות במובן המקובל של המילה.


ופה מגיע החלק הכי מביך ומעליב אינטלגנציה במהלך התוכנית הזו כולה – גיא מסביר להם שאחד הבנים צריך לעבור לשבט הבנות, וכדי לבחור איזה "נעזר באתגר הכח הכפול". הו, באמת? באתגר הכח הכפול?

גיא שואל את המתמודדים מי ניצח באתגר פעם אחת, ועידן ומושיק מרימים יד. ואז הוא שואל, בנימה תמימה ותוהה, "מי ניצח פעמיים?" ושוק ותדהמה – דן מרים את ידו! לא! לא דן! הייתי בטוח שמשה יעבור! גיא זוארץ מצליח בקושי להימנע מלשים את ידו על פיו בהלם ותדהמה.

קאם און – פיפול. זה היה זול. אם דן לא היה זוכה באתגר הכח הכפול פעמיים הם היו עושים ממוצע של גובה הבנות ובוחרים את מי שהכי קרוב אליו ולא קוראים לו עידן. הם היו משתמשים בגימטריה אם זה היה מגיע לזה. לא לעניין.


ו... זה סוף הפרק. תגידו, לא יכולתם לחסוך מאיתנו 27 דקות של "רק אנשים שלא השתמשו בשמפו כבר 20 יום יכולים להבין את התחושה של להשתמש בשמפו אחרי 20 יום" ולהראות לנו את האתגר? שייש.


בפרק הבא: הבנות זוכות באתגר החסינות. תודה הפקה!


נכתב על ידי , 24/1/2008 19:46  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקאפר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קאפר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)