אפקט הקוקוס

הישרדות 18:

בפרקים הקודמים בהישרדות: דן זכה בחסינות מיותרת, כולם רקדו באתגר, מרינה קיבלה כח משולש במועצת השבט, ואז משה הדיח את אבא'לה. שוב.

שבט טאיינו, יום 28.

קאפון עומד לבד, בגשם, לבד, ומתראיין שמושיק הועף במועצת השבט האחרונה. חברי סבאנה מספידים את האדם הדגול שהיה, ולזכותם יאמר שהספדים אלה לא הופכים בשום שלב לשירה נרגשת (ייתכן וזה מאחר שג'יבארו כבר שרפו להם את האופציות השוות בטקס האשכבה של נועם. לא נעים לחזור על אותו שיר פעמיים, מה נשאר להם? "הרעות"? קצת מעפן).

בפינה של ג'יבארו יעל דואגת שאחרי ההדחה של מושיק "מוסר העבודה יֶרד פלאים", מה שיוביל, כמובן, להתפוררות האידאל הקומוניסטי ולנפילת מסך הברזל. מה מוסר עבודה עכשיו? אתם חודשיים וחצי על האי, רבאק, get with the program.

משה, בתגובה, מבהיר לכולם שהם נמצאים על אי בודד ולא בסניף של אייס קנה ובנה. אני חושב שמשה הפסיק לנסות לטעון טיעונים ועכשיו הוא פשוט אומר עובדות.

"האם אתה חושב שאתה חלש?"

   - "לכולם יש עבר, הווה ועתיד".

לכו תתווכחו עם זה.

עידן, שנראה יותר ויותר כמו קופיף מיום ליום, ממשיך לברבר על "מורשת מושיק" העוסקת ב"מי ראוי לשחק את המשחק". אני ממש מתגעגע לקפון הקר ונטול ההתחסדות של תחילת המשחק. איך נפלו פסיכופתים ליריים. גיא מסכים עם עידן, אבל מגיא אני לא מצפה לשום דבר כי גיא טיפש יותר משקית ניילון מלאה ארנבים.

קרדיטים.

אחרי הקרדיטים חברי סבאנה הולכים כולם להתבכיין למשה. ורה צועקת עליו ש"אסור להגיד או להבטיח דברים שאתה לא יכול לקיים". הפוסטמה. זה משחק. זה הגיוני כמו לכעוס על מהלך במונופול, וזה פתטי שברגע שסבאנה מפסידים הם פתאום פונים נגד משה כאילו הוא היה אמור לבגוד בג'יבארו, רק כדי שסבאנה יוכלו להעיף אותו 12 ימים אחר כך. אין לי כח לזה. זה עושה לי פלאשבקים לעונה הראשונה של הישרדות האמריקאית בשנת 2000, ואני עוד אתחיל לזמזם שירים של וויל סמית' ולדבר על "במעגל עם דן שילון".

גיא מתראיין שמשה "בחר בנביא השקר, וזה יבוא באָחוריו". הו גיא, טיפש יותר מקערית תאנים... "באחוריו"?

נעמה צועקת על כולם לעזוב את משה המסכן ומאיימת להתקשר להורים שלהם. היא אומרת למשה לבוא אליה ישר אם מציקים לו שוב, וזה מדהים שגם אם שמים את הבן אדם על אי בודד, הוא בראש ובראשונה ילד כאפות שאמא מגנה עליו. ואמא שלו במרחק אלפי קילומטרים! יוצא דופן.

אי המתים!

נועם מסביר למושיק את מהותו של אי המתים, ומושיק נשמע כאילו זה באמת ובתמים לא מזיז לו בשום צורה. הוא מתעשת במהרה, וחוזר להיות המושיק שכולנו מכירים כשהוא בוחר לגעור בנועם על זה שבשישה ימים הוא בנה רק נדנדה. הוא מתראיין שהוא בטוח שאפשר לנצל את האי טוב יותר, ומיד פוקד על נועם לצבוע את עצי הקוקוס בלבן.

בחזרה בטאיינו נעמה מחזקת את הקשר בינה לבין משה על ידי עלבונות אישיים בנושא האופי שלו. היא מסבירה לו, כמו שמסבירים לילד, שסבאנה פנו אליו כי הם חשבו שאין לו חוט שדרה, אופי, איברי רבייה וכיוצא בזה.

ברגע עצוב באמת לדעתי, משה מתראיין שהוא לא היחיד ששיקר במשחק, והוסיף ש"נטפלים אלי כי אני...... לא יודע". זה הרווח הזה בין ה"אני" ל"לא יודע" שעושה את זה לכל כך עצוב. כל התשובות שעוברות לו בראש ובעיניים. אני באמת חושב שבגדול הוא נהנה מהפוזיציה שלו בתור הילד הקטן, החלש, בן ה23 של השבט (ובכלל), אבל עדיין... לא קל.

כל חברי טאיינו הולכים לאתגר בשורה מאחורי גיא, שנושא את הדגל ומתראיין שאחרי עזיבתו של מושיק הוא ינסה להנהיג את השבט בעצמו אפילו יותר. כי זה עבד כל כך טוב בשביל מושיק, אתם מבינים? גם גיא רוצה מטרה על הגב! טיפש יותר מבקבוק תותית, אני אומר לכם.

באתגר עצמו על המתמודדים להעביר דגים בעזרת הפה בלבד מפלטפורמה בים אל החוף בעודם כרוכים בפיסת בד אופנתית שלא מגבילה את תנועת הידיים שלהם כהוא זה.

הפרס באתגר הוא הדגים עצמם ו... סלט קצוץ. וואו. בעיות תקציב?

המוסיקה שמלווה את האתגר התחילה כמוסיקת איים הראויה למסיבת תיירים בהוואי, אך הפכה במהרה למוסיקת בני היל קלאסית, ככה שעל פי עריכת הסאונד קצת ציפיתי שדן יסטור לליה עם דג, ואז חברי סבאנה ירדפו אחרי חברי ג'יבארו למסדרון עם המון דלתות, ואז השבטים יזרקו אחד על השני פשטידות קרם עד מועצת השבט הבאה.

זה לא קרה, לצערי, אבל אני פונה פה למפיקי התוכנית לקראת עונה 2: אתגר פשטידות קרם. אתם יודעים שאתם רוצים.

בכל מקרה, דן וגיא זוכים ובוחרים לקחת איתם את ליה.

ליה מודה לגיא ודן על כך שלקחו אותה איתם באתגר, ואז מראה להם את הכרת התודה שלה על ידי העלאת הגרון שלהם בלהבות. גיא ודן מנסים, בצורה היסטרית, להיראות כאילו הם בכל זאת מתמודדים עם החריף, אבל הדמעות... הדמעות לא משקרות.

עדיין מסביב לשולחן, דן מנסה לשכנע את גיא לעבור להצביע יחד עם שבט ג'יבארו, וגיא מתראיין שהוא לא טיפש מספיק כדי לקבל את ההצעה הזאת. אני אישית חושב שגיא טיפש יותר מענף עץ הבוקיצה, אבל הוא גם צודק, כי זו הצעה גרועה. לגיא אין אינטרס לקפוץ צד כי גיא במצב טוב בתוך הברית של סבאנה.

דן, ליה וגיא חוזרים לאיזור המחנה שם הם נתקלים בחברי השבט שלא זכו לאכול. ורה מעלה שוב שאלות לגבי דרישות הסף בבתי ספר לאדריכלות כשהיא מתראיינת ש"כל אחד רוצה לאכול טעים". אבל היא צודקת! כשאני הולך למסעדות, לדוגמה, אני תמיד אומר למלצר בטון תקיף "היום ארצה לאכול טעים. הבא לי טעים בבקשה!". בהתחלה הם תמיד משחקים אותה טיפשים, אבל אני מסרב להסביר למה אני מתכוון או לשבור קשר-עין, ובסוף הם תמיד מביאים.

בלילה חברי טאיינו בוחרים לזמר מסביב למדורה, ואני בוחר להעביר קדימה עם היס מקס, כי אין דבר משעמם יותר מאנשים שרים מסביב למדורה. מסתבר ששני השבטים מתחילים לחבב את השני, ושחברי השבטים השונים מוצאים זה בזה נקודות דימיון. משה ועידן, לדוגמה, חולקים את התסביך אדיפלי שלהם!

דן וגיא מדברים שוב, רק שהפעם דן מציע הצעה ל"ברית בנים", שזו הצעה הרבה יותר מעניינת עבור גיא – שכנראה באמת מרגיש שלא מגיע לאישה לזכות. גיא מתראיין שהם עדיין "בגישושים, בהידברות", ושהוועד יצביע על כל סעיפי התקנון בהתכנסות הראשונה לאחר הפגרה.

משה מתראיין שוב שהוא נגד הרעיון כי הוא שונא את גיא בכל ליבו הקטן והשחור, ואז מקשקש משהו עם חשבון ו6,000,000 שבאמת לא הבנתי. אני לא מצליח לעקוב אחרי ההיגיון הפנימי של משה בזמן שהוא מדבר, אז בתרגילי חשבון? לא משלמים לי מספיק. האמת היא שלא משלמים לי נקודה, אז בכלל.

במשימת החסינות האישית על המתמודדים להיתלות מצינור מעל פני הים כמה שיותר זמן. אחד אחד נופלים מרינה, יעל, שחר, ליה, עידן, ורה, נעמה ודן. אחרונים נשארים משה וגיא.

גיא מתראיין שהוא היה צריך רק לחכות שמשה יוכיח את עצמו שוב כ"אכזבה אחת גדולה" ויפקשש בעצמו. טוב, אם אתה יכול לחכות בעודך מחזיק את עצמך מעל המים אז אתה באופן כללי לא בבעיה גדולה באתגר הזה, נכון גיא???

משה מתראיין שוב על שנאתו היוקדת לגיא הסנוב, המתייפייף, הטיפש יותר מבבושקה שלא נפתחת (אוקיי זה הייתי אני), המנייאק, המתנשא, ואז – כמובן – מפסיד לו.

הו, משה...

אגב, הפרק היום היה ערוך לא רע בכלל רוב הזמן. כל הכבוד.

בפרק הבא: יהיה... נחש. וזהו, כנראה.