אפקט הקוקוס

בפרקים הקודמים בהישרדות: סבאנה הצטדקו, ג'יבארו לעגו, גיא זכה בחסינות ומשה הוכיח את עצמו כאכזבה ענקית. שוב.

אנחנו פותחים ישר עם האטרקציה הגדולה של הפרק – “אפיזודת הנחש: מלודרמה בחמש מערכות”. אנחנו שומעים את שלל חברי השבט מתראיינים לגבי מאבקו ההירואי של דן ההירואי בנחש הלא-הירואי-כלל-וכלל, שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות ובשום שלב לא כלל את דן מייבב "איפה המצ'אטה" כמו ילדה. אנחנו רואים את דן מכה בנחש חזור והכה בעוד מרינה נאנקת ברקע.

לבסוף - כמחווה לקונספט של אירוניה דרמטית, דן בוחר להוריד את ראש הנחש. תראה מה עשית! עכשיו גיא יאלץ לחשוב על מטאפורה חדשה לגמרי! ("אני יודע, אני יודע, 'הערב במועצת השבט נכרות את ראש הזברה המוטאנטית'. לא? לא עובד?")

ברובם המכריע של הראיונות בפרק, אגב, יכלו המתמודדים באותה מידה להצטלם על רקע עץ דקל בשדרות רוטשילד.

קרדיטים.

כשאנחנו חוזרים, השבט עדיין מדסקס את עניין הנחש. דן מבהיל את נעמה בעזרת הראש של הנחש, ואז בוחר... להתיידד איתו. הוא מסתכל עליו קצת כמו שקפון מסתכל על קוריצה, ככה שאולי הם באמת דומים.

משה מתראיין לגבי הפוביה שלו מנחשים ומביט באימה בחברי השבט שלו משחזרים טקס עילוי נשמות אינדיאני, כפי שהיה מבוצע על ידי הסובלים מפיגור שכלי ודמנציה.

עידן ודן עוברים לצד הים כדי לפשוט את עורו של הנחש, וזה נראה כאילו מישהו הריץ פורנוגרפיה ממש חולנית בריוויינד. עידן מתחנף לדן, ודן מתראיין שהוא שם לב לחנופה הפתאומית, אבל הוא בינתיים משתף פעולה.

השבט מתיישב לבשל את הנחש, ומשה מסתכל מבחוץ ורוטן למצלמה שהוא לא מאמין שהחבר'ה מתנפלים ככה על הנחש כשיש להם תרנגולת מול העיניים כבר חודש. ורק מאחר שזה היה די הגיוני, הוא מפצה על זה כשהוא מוסיף ש"אם הם הרגו עכשיו נחש, אז מה מבטיח לי שהם לא יפשטו את העור שלי בלילה ויתחילו לזלול?", ומזכיר לנו איך לוגיקת משה עובדת. ואכן אין שום ערובה! שום ערובה שהיא! כדי להיות בטוח, משה, עליך לברוח מיד אל הג'ונגל ולהתחבא במערה עד יעבור זעם! ואתה חייב להיות ערום לגמרי כדי שהם לא ידעו איפה אתה, ולהשיג כובע קטן מנייר אלומיניום כדי שהם לא יקראו את המחשבות שלך!!! רוץ, משה, רוץ!

השבט יושב לאכול את הנחש, ועידן מתראיין שהוא מקווה שדן הבין את המסרים הסמויים והייצריים שהוא שלח לו עם הפשטת ובישול הנחש. זה פשוט שאם הוא לא הבין, אז קפון צריך להתחיל לעבוד על כרטיס ברכה עם הכיתוב "תהיה איתי בברית", אותו יכין משיערות של חברי שבט סבאנה לשעבר. אתם יודעים, בשביל הסמליות.

אי המתים! שוב!

נועם ומושיק צריכים לרוץ עם משקולות קשורות לרגליים, והם נראים כמו שני ילדים קטנים עם חיתול שרצים בגינה. אה, וכמו מפגרים. גם כמו מפגרים. זה משעמם כמו טיח, זה נמשך נצח, ובאקט האכזרי ביותר שלו במשחק עד כה מושיק מתעקש להמשיך את האתגר גם אחרי זכייתו של נועם ולהביך את עם ישראל ואת ילדיו עד מאד.

נועם מצידו זוכה בפטיש ומסמרים, ולמי אכפת? ברצינות.

בחזרה בשבט טאיינו ההפקה החליטה לארגן לשורדים שלנו משחק חברה קטן, בו כל מתמודד צריך לרשום במחברת של המתמודדים האחרים "דברים שהוא לא יעז להגיד להם בפנים", ואז לחתום את השם שלו למטה. זה באמת כל כך כל כך דבילי. ורה מתראיינת לגבי הדמיון לספר מחזור. כמה מתערבים שבזה של שחר כתוב רק "שיהיה לך קיץ נחמד" ו"נשמור על קשר"?

ורה ממשיכה לחבוט מילולית במשה (ועדיין לא בדן משום מה) לגבי היותו שקרן מניאק, קפון ממשיך להלל את דן בעודו שולח לו מבטים מצועפים, ודן ממשיך לעפעף בחזרה.

בהמשך קפון מדבר בשם מדינה שלמה כשהוא אומר ש"כשראיתי את מרינה ראיתי רק טוסיק מקפץ כזה מולי", אבל אז מאכזב כשהוא טוען שהיא גם מאד אינטלגנטית. מרינה, כמובן, מוחמאת מאד מזה שמישהו סוף סוף ראה את האינטלקט החד שלה, אותו הדגימה באינספור הזדמנויות. כגון הפעם ההיא בה... אה... לא, זה היה שוט של התחת שלה. או כש... אה. אוה.

עידן ומרינה מדלגים (בחיי) להביא את דואר האי המבשר על אתגר כח כפול. בראיון של משה, שזכה לאחרונה בפרס "העריכה הקולית הכי רעה של שני ראיונות שונים לגמרי לראיון אחד בהיסטוריה של עריכה רעה" הוא אומר ש"אתגר הכח הכפול היום יכול להיות הכי חשוב במשחק". זה כאילו ערכו את זה עם מספריים וסלוטייפ ושנאה.

אה, ומשהו קטן על "אתגר הכח הכפול" – אם הכח לנטרל שני חברי שבט שלמים נמצא מסביב לפינה תמיד, יש לאנשים מניע פחות לנסות לעבור בריתות או ליצור בריתות חדשות, כי בזכייה אחת הכל יכול להתהפך. הבריתות (ובעיקר השבירה של בריתות, הפקה) הן  מה שיוצרות את עיקר העניין בסדרה הזאת. זה דבילי, זה משעמם וזה גורם למשחק הזה להיות מוכרע לא על ידי תככים ויחסים אישיים אלא על ידי כמה ירקות שורש המתמודדים יכולים למצוא במילה "מיקרונזיה" (אני אישית ספרתי שלושה). ובגלל שערוץ 10 כל כך מצליחים, אני חושש שהם לא יפטרו מהתועבה הזאת בעונה 2.

בנוסף לכח בלתי מוגבל, המנצח באתגר זוכה גם ב"ערכת התרעננות", כדי שיהיה רענן וערוך. הם פשוט זרקו לסלסלה את כל מי שייתן להם חסות, ובסוף יצא פרס.

האתגר עצמו, ברוח האתגרים לאחרונה (עוד מלפני האיחוד, אני חושב), נמשך עד אין קץ ונטול נקודות עניין ואור. כן, זה מצחיק כשגיא זוארץ מונה להם את סוגי בעלי החיים שהם יכולים לכלול ("יונקים, לא יונקים, דו-חיים, משפחת החולייתנים...") באותו טון כאילו-נרגש שהוא מוציא מהמגירה באתגרים, אבל הדבר הזה נמשך יותר מעשר דקות. עשר דקות! של חידון מילולי! במה חטאנו?

בחזרה במחנה דן מתגלח מול כולם, וחברי סבאנה מתנהגים כאילו הוא החליט לרוץ עם ההורים שלו הקפות סביב קבוצה של יתומים בכיסאות גלגלים. דן עושה חיקוי מושיק-כולה-מושיק שלא יסולא בפז, ומסתבר שהוא נראה בן 12 בלי הזקן (מה שהופך את סשן הרחרוחים של מרינה ונעמה לאפילו יותר קריפי).

אי המתים!

נועם מקבל מכתב מאמא שמאד מאד מרגש אותו. אני רוצה את השבע דקות שלי בחזרה.

מועצת השבט.

גיא זוארץ מספר לשורדים שמהיום ישבו מולם חבר המושבעים, שיבחר מי מהם... יגיע לגמר. איכס. איכס. איכס. איכס. איכס. אסמסים. איכס. אין לי כח לכתוב למה זו החלטה כל כך חמדנית ורעה, כי אני חושב שזה מובן מאיליו. החלטתי פשוט לזרום עם העונה הזאת, כי להשתפר מבחינת ה"אולי יהיה כאן גם משחק מעניין חוץ מצחוקים!" היא כבר לא הולכת, אבל... איכס.

ואז אנחנו זוכים לראות את משה מתפרק לחתיכות קטנות, בעוד גיא זוארץ מפריע לו עם שאלות מרגיזות. מסתבר, אגב, שהוא רק רוצה שיאהבו אותו. זה לא בדיוק מפתיע, אבל יש ערך דרמטי כלשהו לזה שמישהו אומר את זה בקול רם. גם זה משהו בימים טרופים אלה בהם הדבר הכי טעון רגשית שקורה בפרק יכול להיות תעלול ההפלפלים של ליה.

אחרי "בטיפול עם גיא זוארץ" אנחנו עוברים לגירסה של וורה של "העיפו אותי כי אני מהווה איום", והיא דומה להפליא לגירסה של כל שאר מתמודדי הריאליטי אי פעם ביקום אי פעם. להפליא!

ליה שואלת את חברי ג'יבארו למה לעזאזל הם לא מעיפים את דן כבר, והפרצוף של דן אומר כולו "קיוויתי שהם לא ישימו לב שהם יכולים לעשות את זה".

ואז ורה עפה, כי היא פשוט היתה ראויה מדי בשבילם. הם לא יכלו להתמודד עם האור הבוהק של הראויות שהיא הפיצה לכל עבר. הם ידעו שעם הראויותיות המדהימה שלה, היא תביס את כולם. זאת הסיבה היחידה האפשרית. היא היתה ראוייתית מדי.

בפרק הבא בהישרדות: אולי יעל תעשה משהו סוף סוף!