טאיינו – יום 33
רוחות סערה נושבות במחנה, ודן
בוחר לשבת במערה לבד, ולהיראות כמו ילד בן 10 שמתחבא באמבטיה כי אבא חזר הביתה
שיכור שוב. הוא מתראיין שהוא מקווה שהבנות לא ידיחו אותו, כי "לבגוד וסכינים
בגב זה ממש שיא השפלות". אני ממש מקווה שהוא מחקה את מושיק שוב, כי אם הוא
מתחיל להשתמש במילה "ראוי" אני הולך לעשות משהו קיצוני. אני לא יודע מה
עדיין, אבל אני אמצא משהו. אני אשאיר לו הודעה נבזית על הקיר בפייסבוק. זה יראה
לו.
"רק על הקווים... רק על
הקווים..."
אחרי הקרדיטים ליה מספרת לבנות
השבט על חלום מוזר בו היא מצאה תינוק בשיחים ורצתה לאמץ אותו, אבל לא נתנו לה.
לנעמה היה חלום דומה, רק שבשלה התינוק איים להדיח אותה אז היא זרקה אותו לים.
דן, ששם לב לבונדינג, הולך לדבר
גיא – חברו האחד והיחידי בעולם כולו. הם מבטיחים אחד לשני אף פעם לעולם לא להצביע
אחד לשני, לא משנה מה, ככה שאני מניח שכולנו כבר יודעים איך הסיפור הזה יגמר (רמז:
גיא הולך לזרוק את שרשרת הBFF’s
שלו לפח).
לפני שהמתמודדים מגיעים לזירת
האתגר אנחנו זוכים לראות מספר שוטים דרמטיים (המלווים במוסיקה דרמטית!) של... בננות
תקועות בתוך בוץ. הידד, אתגר הבוץ-בננות המסורתי של הישרדות! אתגר המשלב זריזות,
תבונה, בוץ ובננות. חיכיתי וחיכיתי, וסוף סוף הוא כאן!
אתגר הכח הכפול הפעם מעניק כח
"משמעותי וחשוב" לזה שזוכה בו: זכות הצבעה כפולה במועצת השבט. מצויין. הכח
הכפול השני הורס לחלוטין את המשחק, אני שמח שחזרנו לאתגר הטוב והמוכר שמטרתו
היחידה היא לוודא שמישהו יצביע לשחר. כתוצאה, אם תשימו לב, המתמודדים נאלצו ממש לנסות
לשחק בהישרדות היום. הגיע הזמן.
זוארץ מסביר שעליהם לרוץ ולאסוף
עשר בננות, אחת בכל פעם, וששני הראשונים שיאספו עשר בננות יעברו לשלב השני – בו הם "יתחרו באכילת בננות". המחשבה הראשונה שלי היתה שעידן ומרינה
יקחו את האתגר הזה בהליכה, גם אם עקב סיבות מאד מאד שונות.
"אל הבננות, צולדרך!"
צועק גיא זוארץ, ואני רק מקווה שהוא מודע לזה שזה הדבר הכי טוב שהוא יגיד כל החיים
שלו. גיא ועידן הם הראשונים שמרימים את היד כדי לסמן שהם סיימו, אבל מסתבר שגיא לא
יודע לספור (טיפש יותר מדחליל עם זיפים וכל זה) ככה שהוא נפסל, ודן עולה יחד עם קפון
לשלב הבא.
אני לא מצליח לחשוב על דבר אחד יותר מגוחך מזה.
השיא המסעיר של האתגר מגיע כשדן
ועידן מקלפים ואוכלים את הבננות. ורק כדי לנסות להמחיש את האבסורד – כ-26% מבתי
האב בישראל ישבו וצפו בשני גמדים אוכלים בננות במשך יותר משלוש דקות. שלוש דקות לא
נשמעות כמו הרבה, אבל זה המון זמן כשמדובר בטלויזיה וזה נצח כשמדובר בצפייה באנשים
אוכלים בננות.
בסופו של דבר האינסטינקט הקופיפי
של עידן כשל מול הרצון העז של דן לזכות בכח להצביע לשחר, ודן זכה באתגר הכח הכפול.
אושר גדול.
בחזרה במחנה, שבט טאיינו מדבר
אסטרטגיה. דן כורת ברית עם קפון וגיא, ליה שומעת עליה מגיא (טיפש כמו זיגוג חמאה),
מרינה שוקלת להדיח את דן, ושחר יושבת בצד, מזמזמת לעצמה, וממשיכה לעבור עוד הדחה
ועוד הדחה.
אי המתים!
נועם וורה צריכים לעבור מסביב
לקורת עץ עם חבל ולהניף דגל וכל מיני דברים כאלה. ורה מתחילה חזק, אבל מאבדת
מומנטום ומחליטה לתלות את עצמה עם החבל. אם היא לא ראויה להישאר על אי המתים היא
לא ראויה לחיות! ראויה ראויה ראוי ראויה ראויה ראוי!
נועם מנצח באתגר וזוכה בערכת
הישרדות ו... בעז חולבת. כן כן, עז. אני חושב שזה הזמן למחיאות כפיים איטיות
ומלאות פאתוס להפקה. נועם מכריז שעכשיו עליו לזכות במשחק בשביל העז, ואני רואה
שהדמנציה הכתה שורשים במהירות שיא. אני אישית מחכה לשיחות נפש רבות של נועם עם העז
בהן יחשוף נועם בבכי את הרבדים העמוקים ביותר של נשמתו, כגון הפחד שלו מהתקרחות
והאהבה שלו לפוגים.
טאיינו – יום 34.
משה דוקר את דן עם מקל כדי לראות
כמה זמן ייקח לו להתפרץ, ואז הולך לדבר עם קפון על ערכיות ומוסר. שניהם דברים שבגדול
עדיף לא לעשות. קפון ממשיך במגמת ההתדרדרות רבת הפרקים שלו כשהוא אומר למשה
ש"המשחק האמיתי הוא החיים שלך". אוי, שתוק, עידן.
זה כאילו הוא ציפה שמשה יגיד
"וואי, בן אדם. לא חשבתי על זה ככה, בן אדם. שיואו... רדיקאלי", ואז
ילך להטביע את עצמו מרוב אשמה.
כשאנחנו חוזרים לאי המתים אנחנו
שומעים את נועם אומר לעז "אל תעמידי פנים שאת לא אוהבת את זה, כי אני יודע
שאת מתה על זה". כן, היא עז קטנה ומלוכלכת. היא רוצה אותך. תראה לה של מי האי
הזה. הוא מנסה להשקות אותה בכח, ואז מתייאש ולוקח אותה לסיבוב. עם רצועה. זה כל כך
מגוחך וכל כך כל כך חמוד.
הם יושבים על החוף והוא אומר לה "“Come
here, gorgeous. Sit next to me", לפני שהוא מתלונן שהיא לא
שמה עליו. נועם, אתה על אי בודד, לא במייקס פלייס. וחשוב עוד יותר - זו עז, לא
בחורה מ"תגלית". עז. נסה
לזכור את זה, כי אני אישית מתחיל לחשוש שהצפייה בקורותיהם של נועם והעז עלולה
להפוך לרווייה באי הנוחות המיוחדת, שיכולה לנבוע רק ממערכת יחסים קרובה מדי בין
גבר בתחתונים לעז.
בחזרה בטאיינו, דן ממשיך לקדוח
לבנות על זה שצריך להעיף את ליה, והבנות מציעות לו עיסקה חדשה – במקום ליה מדיחים
את גיא. זה מהלך מצויין של הבנות, כנראה הטוב ביותר שהן יכלו לעשות. ידעתי שאני
אוהב את יעל מסיבה מסויימת!
"גיא ודן חברים לתמיד
2008"
מועצת השבט.
זוארץ שואל את ליה על הימים
האחרונים בלי ורה, וליה עונה שהיא מתגעגעת ללישון כפיות עם ורה, למבט של ורה,
לחיוך של ורה, לדרך בה עצמות הלחיים של
ורה היו דוקרות אותה בעין... להכל היא מתגעגעת. היא נותנת קרדיט ליעל, נעמה ומרינה
על הדרך בה הן ניחמו אותה, והן פשוט נמסות מולה. ליה יודעת מה היא עושה, חבר'ה.
היא ממש ממש יודעת.
משה, מצד שני, צועק שוב שהוא הולך
לבגוד בכולם ולירוק לכולם לתוך הפה ואין שום דבר שהם יכולים לעשות נגד זה
האהאהאהאהאהאהא. אין לי בעיה עם הרעיון של "אני אעשה כל מה שאני צריך כדי
לנצח", אבל אין שום סיבה לדבר על זה במועצת השבט, ובינתיים הדבר היחיד שמשה
עשה זה החליט על ידי מי להיגרר, ככה שנאומי ה"ואני אזרוק בוץ בעיניים ש'ל אמא
ש'לי אם זה אומר ש'אני יהיה הש'ורד האחרון" נראים לי קצת מוגזמים.
המושבעים שואלים את יעל אם היא
חולקת עם משה תכונות אופי, כי הם בהמות דוחות. הם לא שואלים אותה אם היא חולקת
תכונות אופי עם דן, כי דן הוא דן הוא חזק, וזה פחות כיף לבעוט בו.
מושיק אלוף המוסר גם כן.
"הביטו! הביטו וראו את כוחו
העצום של אתגר הכח הכפול!"
ובסוף עף גיא. רוצים לנחש למה הוא
חושב שהוא עף? ובכן, כי הוא היווה איום, כמובן! איזו עוד סיבה יכולה להיות? הוא גם
משאיר אותנו עם הפנינה הבאה: "איש חכם פעם אמר שעדיף להיות חכם מלהיות צודק,
אז אה.. החכמים נשארו שם. ויכול להיות שאני הטיפש יצאתי. למרות שאני לא מרגיש ככה,
זו רק אמרה".
מטומטם יותר ממאפה חרובים, אמרתי או
לא אמרתי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
