יום רביעי שוב, וליה בוכה שוב.
לקחו לה את שתי הידיים, גיא וורה, ועכשיו איך היא תבשל לבעלה מיקו כשזה חוזר מיום
קשה של להיות סטריאוטיפ?
ליה מתראיינת שגיא היה משוכנע
שישאר, כי הוא היה מאד מאד בטוח בברית הבנים שלו, שהיתה במיעוט. טיפש יותר
מברווזן חרסינה.
דן משכתב את ההיסטוריה ומתראיין שהוא
החליט להעיף את גיא כי גיא מאיים באתגרים. ואז יש רגע מצויין בו הוא אומר
"אני ממשיך עם התכנית שלי. אני מעיף את כל הבנים. בום בום בום בום...". הוא לוקח שניה לחשוב ומוסיף "העפתי
את כולם"... ואז, פתאום, הוא מבין.
נעמה, מרינה ודן מסיתים את משה
נגד סבאנה, כשהם טוענים שחברי סבאנה הם הסיבה שלא עושים את ה"עיסה
כביסה" בה משה כה חושק ("עיסה כביסה" זה משהו שנועם עושה לעז). משה
בוחר בהזדמנות זאת לנסות להתנפל על קוריצה, שרצה מהר ככל שהיא יכולה הרחק מהתימני
הרעב.
דואר האי:
"גלי הים מזיזים את הרפסודה/
בתנועה שניים רוצים להישאר עליה/
טמון בה חבל הצלה לגעגוע/
ולא רק בדמיון"
אוקיי, מי כותב את הדברים האלה
וכמה מהר אפשר לכרות לו את הזרועות? הם ממשיכים להתדרדר ולהתדרדר ואני לא יודע עוד
כמה נשאר להם לרדת.
באתגר הפרס השורדים ישחקו על קלטות
מהבית ועל שיחת טלפון הביתה.
האתגר מתנהל כרגיל, עם ראיונות
משולבים באמצע שמתריעים על כל התפתחות משמעותית רגע לפני שהיא מתרחשת ("ואז
ידעתי, שאני חייבת להפיל את שחר למים" – קאט לשחר נופלת למים), ובסופו דן מוותר
לנעמה ונותן לה לנצח. בתגובה, נעמה מוותרת על הטלפון ונותנת לכולם לראות את
הקלטות. כאילו היתה לה ברירה. מה המפיקים היו עושים? מראים ארבעים דקות שלה מדברת עם
אבא שלה?
הטלויזיה
נארגה לרגל האירוע מקליפות במבוק, על ידי אבוריג'ינים עתיקים
אחרי הפסקת הפרסומות (הגיהינום
הוא חדר גדול ומרובע עם כיסא באמצע, ועל כל הקירות מוקרנת הפרסומת של ביסלי
עם ה"DVD נייד של אייר בכל שעה" בפול ווליום. 24
שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, לנצח נצחים) השורדים מתאספים בלובי של בית מלון כדי
לשבת ולראות את הקלטות. לראות את הקלטות הארוכות. מההתחלה ועד הסוף. כולל מחוות
מוסיקליות. אלוהים יעזור לי.
דן הוא הראשון, והמשפחה שלו נראית
בדיוק כמו שהייתם מצפים. אמא שלו נראית נבוכה, ואבא שלו אומר לו "חסר לך שלא
תנצח", בדרך ההיא בה ברור שהוא צוחק, אבל גם ברור שהוא לא צוחק. זה מאד
"אתה נושא את שם מנו ספנות על כתפיך, בן!". הם בטח לוחצים ידיים הרבה.
הבא בתור הוא עידן קפון, חוזה
מדינת היהודים. הוריו מספרים לנו על ילדותו הקשה, על הקשיים הכלכליים, ועל כמה שהם
מתגעגעים אליו ואל הדרך בה נתלה מהאהיל בעזרת זנבו ברגעי שעמום. עידן, כמובן, נשבר
לחצי ואומר דברים שבגדול לא צריך להגיד בטלויזיה, כמו "כשאני רואה את אמא שלי
אני נמס". אני סולח, כי חייבים לסלוח לבן אדם שמשלם את המשכנתה מגיל 20 ואוכל
פחית טונה במים כארוחת יום שישי וכאלה.
הוא בוכה שכל יום הוא מחכה לאמא
שלו שתחזור מהעבודה רק כדי להכין לה תה. אמא שלי מסתכלת עליו כאילו הוא ישוע
התינוק, ואז מסתכלת עלי כאילו אני חסר תועלת לחלוטין. יופי עידן, תגרום לכולנו
להיראות רע, למה לא. אם אכן יש מרכיב של אסמסים בתוכנית, לעידן היה יום טוב מאד
היום.
למרינה יש משפחה סימפטית, בית
נחמד וגביעי טניס רבים. וזהו.
כשאנחנו מגיעים לליה אנחנו לומדים
שהבת שלה מאד התבגרה, ואף התחילה לשים איפור. ליה לא מרוצה מההתפתחות, אבל היא לא
מתפלאת, כי מסתבר שהילדה גרה עם לחמניה. בהתחלה הייתי מאד מאד מבולבל (אפילו נעמה
לא השאירה את הילד שלה לבד בבית עם מַאֲפֶה), עד שליה הסבירה שהלחמניה היא מיקו,
האבא, כי אפשר למרוח אותו. אהההה. ברור, הבנתי את זה ישר... ילדה גרה בבית עם
לחמניה... מגוחך... בכלל לא רעיון מצויין לסיטקום. אפרופו מיקו - הוא נראה כאילו המועדון בית"ר ירושליים
עטה צלם אנוש, אבל במובן די חיובי.
פתאום אני גם מבין מאיפה מגיעים
כל ברבורי ה"ככה מתנהג גבר" של ליה – היא התרגלה למיקו חבית
הטוסטסטרון, ופתאום הנוכחות הגברית המרכזית בסביבתה היא של עידן ודן, שליטי יער
הקטקטים. פלא שנוצר דיסוננס?
זה קצת מוזר
להתרגז מהאיפור כשהילדה לובשת מכנסונים שיועדו במקור לבובות בראץ.
בתורה של יעל המברכים הם האחים
שלה, "אשד", "רוח ירח" ו"משק כנף". הם
אומרים לה שהם מאד אוהבים אותה, וכדי להוכיח את זה הם מסכנים את שלמותם הנפשית והפיסית
של ילדיהם כדי שאלה ישירו לה שיר קצר. הם חמודים לאללה, אני פשוט מקווה שהם חיים
בקהילת אמיש.
הבאה בתור היא שחר, והיא מאד
מתרגשת כשהיא רואה את האשרם שלה. אני חושב שמאוחר מדי לנסות לעשות משחר דמות.
ואז מגיע סוף סוף תורה של נעמה.
התינוק שלה חמוד, בעלה עושה רושם של בחור טוב שאוהב אותה, ונראה שהיא מבינה את
הבעייתיות של לברוח לקאריביים כשיש לך תינוק בן שבעה חודשים בבית. אני לא מתכנן
להפסיק עם בדיחות ה"נעמה מכרה את התינוק שלה לבדואים תמורת חרוזים באשרם של
שחר", אבל אני רוצה שבפרוטוקול ירשם שאני ממש מחבב אותה לאחרונה ושאני חושב שהיא היחידה פה שמשחקת משחק נכון וחכם.
ואז... ובכן... ואז מגיע תורו של
משה. משפחתו של משה החליטה לסרב להצטלם, ולעם ישראל כולו נותר לתהות "מה הילד
כבר עשה לכם יא חתיכת נבלות".
גיא זוארץ, חתיכת חרא לא קטנה
בפני עצמו, שואל את גוש העצבים החשוף שמולו "למה אתה חושב שלא שלחו לך?",
"אתה חושב שלא סלחו לך?", "אתה פגוע?" וכיוב' שאלות שמתייחסות
למשה כמו סמרטוט של רגשות אותו צריך לסחוט בכח לתוך דלי הריאלטי איתו שוטף עם
ישראל את רצפת המציצנות שלו (זו היתה מטאפורה רמה 5. התאמנתי במשך שבע שנים אצל
מאסטר בהרי טיבט כדי להיות מסוגל לכתוב מטאפורות מורכבות כל כך בלי שינשרו לי
האצבעות. אני חושב שזה היה שווה כל רגע).
דר. זוארץ
הדבר הכי נורא שמשה אומר בכל
הסצינה הזאת הוא "לא משנה, יש לי משפחה פה", וזה כל כך עצוב כי הדבר
העיקרי שמשה עשה בכמה שבועות האחרונים על האי זה להשניא את עצמו על כולם בכח. זה
כאילו הוא מתעקש לחיות מחדש את אותו תסריט "בגידת הבן באב", רק עם
שחקנים שונים כל פעם. מחזוריות זה מדכא.
אי המתים!
נועם עושה רושם שהוא מתחיל להתחרפן
לבד על האי. היתושים עוקצים אותו, האוכל גורם לו להקיא והעז בוכה כל הלילה
"כמו ילדה". אני מדמיין את נועם נושא את העז בידיו, מתהלך איתה בעודו שר
לה שירים ומנסה להניק אותה. אני חושב שנדע שהוא במצב ממש רע כשהוא יכין לה טיטול
מעלי דקל.
גיא מגיע לאי ונראה שהוא כבר
מתחיל לזמום על הדברים שיעשה עם הנדנדה והעז ברגע שנועם יעזוב, כי גיא הוא כנראה
היחיד שלא הבין שנועם לא הולך לעזוב אף פעם. גיא אומר שהוא ילחם עם נועם עד
טיפת הדם האחרונה, ואני יכול רק לקוות שהאתגר הוא "מי יכול להקיז הכי הרבה
דם".
אתגר החסינות הפעם היה משול
לעינוי מים סיני. אחד אחד, השורדים ניסו לזרוק קוקוס כדי לפגוע בצבע שלהם, ואחד
אחד הם פספסו. שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. וכל פעם הציגו מחדש את השורד ואת
הצבעים והראו אותו מרים את הקוקוס, ומכוון, ומחטיא, ואז את זוארץ מסכם את הנקודות,
במשך סיבוב אחר סיבוב אחר מאד'ר פאקינג סיבוב. זאת כנראה היתה העריכה הכי רעה
שראיתי בסדרת פריים טיים מעודי. כי זה פשוט היה מתיש. מי חשב שאני אתגעגע לאתגר
הבוץ בננות? את הזריקה האחרונה זכינו לראות משבע זוויות שונות, סתם כדי להכאיב לנו
עוד קצת, ובסוף מרינה ניצחה, ככה שזה היה גם אנטי-קליימטי. געח.
בפרק הבא: יהיה פחות מדכא, כנראה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
