טאיינו – יום 36.
בפעם השביעית ברצף, הפרק מתחיל
בזה שכולם מספרים איך האירוע האחרון שקרה להם הפך אותם סוף סוף לשבט טאיינו
אחד מגובש. אהא. ובגלל זה דן עדיין פה. אל תרגיזו אותי, גם ככה הפרק מעצבן.
כדי להדגים את היחסים המלבבים של
שבט טאיינו כולו, אנחנו מתמקדים בעידן ומרינה. מרינה מציעה לקוריצה את החסינות, כי
היא מבינה שהדרך לגעת בליבו של עידן היא להתייחס לקוריצה כאל אדם חי ונושם. אדם הזכאי
לכבוד, אהבה ומסאג'ים. עידן בתמורה מאפשר למרינה לקרוא שירים הישר מתוך עמקי נפשו
הפצועה, ומסתבר שבתוך עמקי נפשו הפצועה עידן הוא דידי מהמעבדה של
דקסטר;
"חתול תעלול
חיוך של תינוק
כל רגע מתוק
ופוני ורוד שצוהל"
פוני ורוד!
שצוהל!
מרינה אומרת בהיסוס
"אהבתי... 'תמימות על מקל'..." ועידן בתגובה מכתיר אותה כגאון בעלת נפש פצועה
כמעט כמו שלו. "רק חבל שהיא מפוצצת את עצמה בכל כך הרבה סיליקון", הוא
מוסיף. כן. טראגי.
ואיפה שיש אחווה וביחד – יש אאוטסיידרים.
שמם בישראל שחר. היא מתראיינת שקשה לה שם בטירוף, שהיא מרגישה לבד וכולם רעים אליה
ובכיבכיבכי.
אף אחד לא סובל אותה והיא עדיין שם בעיקר כי יש לה הרבה בגדים שכולם
לובשים ואז מתלוננים על הריח (וזו לא רק התנהגות גועלית כקבוצה של אנשים, זו גם
התנהגות מטומטמת כלפי מישהי שהולכת להיות במושבעים). אני מקווה שהיא תיקח להם את כל
הבגדים, ואת המצ'אטה, ואת הסיר, ככה שהם ישתו רק חלב קוקוס שבועיים רצוף ויחלו בחצבת.
(המדע עוד לא הוכיח קשר סיבתי בין חלב קוקוס לחצבת, אבל כולנו יכולים להסכים שזו
הנחה סבירה).
לאחר שלקחו את כל בגדיה, כאקט אחרון של השפלה, מכריחים
חברי ג'יבארו את שחר להתפלש בבוץ
מאוחר יותר על החוף, ליה אומרת
ליעל שהיא לא מכבדת טבחים, ספרים ונהגי מוניות, כי "גבר זה קונגו. זה
בטון". אני לא יודע למה היא מתכוונת ב"קונגו", אבל עכשיו אני לא
יכול להפסיק לדמיין את מיקו מגלגל חביות לעבר מריו.
אי המתים!
באתגר הפעם על נועם וגיא לנסות
לתלוש פעמונים אחד מהשני בעוד עיניהם מכוסות. גיא זוארץ שואל את גיא אם הוא חושב
שהוא יכול להסתדר לבד על אי בודד, וגיא עונה שהוא בטוח שהוא יכול "להתאקלם
בכל מצב שישימו אותו", בין אם זה בתוך הר געש או על כוכב פלוטו. כל מצב שהוא. כדי
להדגים לנו את יכולת ההסתגלות והתושיה שלו, הטקטיקה שלו באתגר היתה לכרוע משל היה
ניצב ב"נמר, דרקון" ולעשות כמה שיותר רעש עם הפעמונים. גם כשהוא הפסיד
ארבע פעמים מתוך חמש, הוא המשיך להאמין בטקטיקה שלו ולא נכנע להיגון אף לרגע אחד.
בסוף נועם מנצח חמש לאחד, וזוכה
בתבלינים, תה ועוד שלושה ימים של התפוררות מנטלית על אי המתים. הידד?
טיפש יותר מנחום-תקום מחימר
בחזרה במחנה טאיינו דן, מרינה ונעמה ממשיכים להיות
כלבות רכלניות. מעבר מהיר למים מראה לנו שלפחות אחד מחברי שבט ג'יבארו מחבב את
שחר – משה, כמובן. הם חופפים את השיער ביחד, ומשה מגדיר אותה כ"בחורה פשוטה
ולא מנקרת עיניים". הא! שימי את זה בפרופיל בקופידון! "בחורה פשוטה ולא
מנקרת עיניים בעלת עולם פנימי עשיר התופרת את הבגדים של עצמה מחפשת גבר מלידה בעל
שלוש גפיים ומעלה".
דן נקלע לסיטואציית חפיפת הראש
ומגיב כאילו הוא תפס אותם מוצצים אחד לשני את הבהונות. חופפים, ביג דיל. זה כאילו
הוא חושב שמשה ושחר מפסיקים להתקיים כשהוא ממצמץ.
דואר האי הפעם הוא "שניים
שניים/ לגרזן יש שיניים", וזה שיפור משמעותי מהניסיונות הקודמים, אבל התרגלתי בפרק הזה לאיכות מסויימת של שירה.
בדואר האי הזה לא הוזכרו לא חיוך של תינוק ולא פוני צוהל, ככה שעל פי השוואה הוא
פשוט נראה רע.
באתגר עצמו המתמודדים מגלים
ש"גרזן הכח הכפול" של השבוע תואם את שמו ונותן כח כפול למתמודד שמחזיק אותו.
שני קולות. כבר לא אכפת לי.
המתמודדים מחולקים לזוגות
"על פי הגרלה", ונעמה ויעל מפסידות אך בקושי לדן ומרינה. זה נותן
לנעמה הזדמנות לעסוק בדבר האהוב עליה בעולם אחרי נטישת תינוקות – התפרצות נטולת חן
על הבן אדם שלדעתה אחראי להפסד במשימה. אני נזכר פתאום למה לא סבלתי אותה בהתחלה.
רכבת הרים, אני אומר לכם.
בגמר הגדול בין מרינה לדן מנצח דן,
אבל גם דן וגם מרינה זוכים בשיחת טלפון הביתה. לא דן ולא מרינה מציעים לוותר על
שיחת הטלפון לטובת נעמה, וזה הגיוני גם אם לא מאד חכם.
שיחת הטלפון של דן עם אמא שלו
היתה משעממת וקצת עצובה. הוא כל כך רוצה שהם יהיו גאים בו, ויש כזאת אי נוחות בקול
של כולם... אולי אלה המצלמות, לא יודע, אבל הקטע של "אני זכיתי בשיחת טלפון
הזאת! זה לא כולם מקבלים!" היה עצוב. כאילו מה, אתה מדבר עם אמא שלך פעם
ראשונה בשלושה חודשים ואתה חייב בדקת שיחה האחת הזאת לצעוק לה לשפורפרת "אני
ווינר"?
שיחת הטלפון של מרינה היתה
קונטרסט נחמד לזאת של דן, כי כל הצדדים באמת מאד התרגשו. אמא שלה חמודה לאללה ואבא
שלה חמוד לאללה והכל מאד מאד חמוד לאללה.
אחרי הפרסומות אנחנו מגיעים ישר
ל"מעבדת המחשבות של נועם", כנראה המעבדה היחידה בעולם המוקדשת לזעקות
מזוייפות אל השמיים ולשיחות עם עיזים. נועם נותן לעם ישראל שיעור קטן
בפסיכולוגיה כשהוא טוען שהעז בדיכאון בגלל הטראומה של הבדידות על האי. כן, העז
בדיכאון. אין ספק שהעז זקוקה להתערבות פסיכיאטרית. העז.
נועם ממשיך למלמל למצלמה ולזמזם,
ואז לפתע מתחיל לדבר בתור אבא שלו בקול עמוק ונוזף. העובדה שעדיין לא קיבלנו מסיבת
תה של נועם עם העז, למרות שהביאו לו תה באתגר האחרון, פשוט מרגיזה אותי.
הוא ללא ספק מטורלל לגמרי, הם לא יכולים לספק לו ערכת תה ושמלה? תחשבו כמה
מצויין זה יהיה. רק תחשבו. הוא ישחק את כל התפקידים! יהיו אורחים! קאם און!
בחזרה בטאיינו,
שחר מעניקה למשה שרשרת.
מרגש. ליה מתראיינת שהם זוג
מושלם, ושהיא מקווה שהם יתחתנו ויעשו תינוקות ביחד.
אולי עדיף שלא
נעמה מתנהגת בפאסיביות אגרסיביות
כלפי דן, ואז הולכת להסתובב עם ליה, שזו עוד דרך להיות פאסיבית אגרסיבית כלפי
דן. היא עדיין לא רוצה להעיף את ליה, אבל היא מוכנה להעיף את שחר. אויש. שחר וליה זהות
לחלוטין מבחינת הכח שהן נותנות לנעמה להעיף את דן, וזה דבילי מצידה להעיף כל אחת
מהן עכשיו. למעשה, אני לוקח בזאת בחזרה כל דבר טוב שאמרתי לגבי כל חבר שבט ג'יבארו שלא
מנצל את ההזדמנות הזאת להעיף את דן. זה כאילו שהם פשוט מקבלים את זה שהוא יהיה
בגמר כעובדה. מרגיז.
ואז... אין הדחה. יום אחד אנשי
הפקת הישרדות יקומו בבוקר עם ראש של עז על הכרית וראש של תרנגולת בתוך הפה, ואז הם
ילמדו. אז הם ילמדו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
