אפקט הקוקוס

קניבה חוזרים ממועצת השבט למחנה שהשמיים מעליו נטולי ירח והים שלחופו מלא עד צפיפות בסטינגרייז חורשי רוע, כי אבא גל גיבור לא חוזר הביתה יותר. אריק עובר יום רע במיוחד, שכן גל היה "החבר היחיד שלו בשבט", וכעת יאלץ הוא לאכול אורז לבד עם אנסטסיה בפינה של הלא מקובלים, והיא תעיר לו על הזוית בה הוא מחזיק בקערת קוקוס וכאלה.

בבוקר מאיר מתעורר ליום חדש ונפלא, בשבט עם אנשים שעדיין סובלים את הפרצוף הבולבוסי שלו. אריק מנסה ליישב את הדיסוננס שנובע מהעובדה שערס דביל מוטט לו את המשחק, ומחליט ש"מאיר האמיתי", זה שאף אחד אחר לא רואה, הוא למעשה אסטרטג על בעל מחשבה אנליטית ומשקפיים שחורי מסגרת ורמז למבטא בריטי וכאלה. מה שעוזר לו לישון בלילה. בשבקין באותו זמן אומר למאיר להיצמד רק אליו, ו... מה הקטע עם הקעקוע גב תחתון של מאיר? מה זה אמור להביע? אתה אב לילדים!

כתוב שם "בחור משוחרר" בסינית

בבארו נטע-לי מלמדת את הבנות כיצד לשאוב את כוחן מן הטל שבאוויר, בעוד עידן ואיגור מסתכלים מהצד ומסכמים ביניהם שיש כרגע שש בנות בשבט ורק ארבעה בנים (דיוה מוגדרת כאישה עד שיוכח אחרת, למרות שאני אישית חושד שהיא קליפת עץ בוקיצה. אני די בטוח שראיתי אותה בטיול שנתי פעם). הם מסכימים שזה לא טוב להם שיש שש בנות ורק ארבעה בנים, אז עידן רוצה לצעוק על הבנות שיתחילו לנקות את המחנה כאילו הן בבסיס צבאי. נראה לי שהוא פספס את הפואנטה של השיחה. או זה או שהוא רוצה לחזור הביתה לאננסים שלו, שבוודאי נעשים בודדים ומפוחדים כשהוא לא שר להם. אחד מהשניים.

במשימת הפרס,על השורדים להתפשט ולהאבק זה בזה בעוד זוארץ שופך עליהם שמן זית מקנקן חימר. מטרת האתגר היא למצוא כריות שקבורות בחול, ואז לשחק לידן טוויסטר. או לחנוק אחד את השני למוות עם הכרית, אני חייב להודות שאני עדיין לא בטוח. מונטאז':

יד שמאל לכחול. ברך ימין לעין של אופיר.

משוך בדיווה

עם המרפק! עם המרפק!

ניסיתי להבין מי הפסיכית שנושכת את היד של השניה מאז הפרומואים הראשונים של העונה. וזו דיוה! היא לא היתה ברשימת החשודות כי בדרך כלל כי אין לה עיניים! אנחנו לומדים עליה כל כך הרבה.

כל שלושת הסיבובים הסתיימו בתיקו, ובמקום לתת לכל העניין להפוך לאתגר סיבולת כפי שראוי ונכון, בסיבוב השלישי לא החביאו את הכרית כך שמהירות היוותה מרכיב חשוב. ומי מאומן בלרדוף אחרי ילדים ערבים זריזים בסימטאות? נכון מאד. אז קניבה זוכים בפרס ובארו נשארים לקפוא מקור משתק בגשם. העונש האמיתי הוא החול. הם הולכים לדלות את החול הזה שבועות מעכשיו ממקומות מהם אף אחד לא רוצה לדלות חול.

מאיר נשלח מקניבה במטרה לבזוז את שק האורז של בארו. בתגובה שבט בארו כולו מתמרח בעפר, מאמץ מבטא בריטי, מתיישב על החול וממרר בבכי בתקווה שרחמיו של מאיר יציפוהו, ליבו יכמר, והוא יבחר לקחת להם שני אגוזי קוקוס ומקל. וזה יהיה חג המולד הטוב ביותר אי פעם.

הם גם מחביאים את האורז, שזה קצת יותר קונקרטי, גם אם מלוכלך. להבא הייתי ממליץ שהמפיקים יאסרו התנהגויות מסוג אלה. אין טעם בפרס אם הם יכולים להחביא דברים עמוק ביער.

כשמאיר מגיע מיכל ואופיר מחבקים אותו, וכל השאר מסתכלים עליו בעין צרה אליה אני מניח שהספיק להתרגל במהלך חייו. איגור, בצעד היסטרי, לוקח מקל גדול ומתחיל להעביר אותו מיד ליד בדרמטיות קצבית. כאילו, אם תפרוץ פתאום מלחמת כנופיות בין השארקס לג'טס, הוא יהיה מוכן. הוא רק מחכה לשמוע נקישות אצבע.

והיקום עצמו מגלגל את עיניו

מאיר שואל איפה האורז, ושבט בארו כולו מחליף מבטים אשמים-משועשעים. הם משקרים שהכל נרטב בגשם, ואז מאיר נהיה פאקינג עצום – "איפה הסיר שלכם?". גדול. בשלב הזה כל קבוצה של אנשים עם מוח מתפקד היתה פשוט נותנת למאיר את האורז, כי בלי הסיר האורז חסר תועלת, והם צריכים להרתיח מים איכשהו. אבל בשבט בארו עסקינן, והם מנסים להתחנחן עם שאלות כגון "אבל למה שישה אנשים צריכים שני סירים?", שהתשובה הברורה היא "כדי שתגוועו ברעב ובצמא, נבלות". עכשיו גם אחרי שתהיה להם אש הם יוכלו לשתות רק את הדמעות של סיוון.

מסתבר ששבט קניבה לא מבין את הגאונות שבלקיחת הסיר והם מתמרמרים שאם מישהו אחר היה הולך, הוא היה מביא את האורז. מאיר אכן לא חיפש הרבה ממה שראינו, אבל למיטב ידיעתם האורז יכל להיות קבור במרחק חצי קילומטר מהמחנה. כלל #72 של הישרדות: "אל תלכו לבזוז את השבט השני". אין איך לנצח.

בלילה היתושים מתאמים התקפה מוצדקת והומנית על שבט בארו, שמתעורר אכול ועקוץ ועצוב, ולהגיד לכם את האמת קצת נמאס לי לראות את הזרועות מלאות העקיצות של אנשים שם בקלוז אפ. הבנו, קשה. גם לנו קשה. לא צריך להיות גם מגעילים.

גם לסיוון נמאס מכל התוכנית הזאת, והיא מתגעגעת לקרמים ולבשמים שיש לה בבית. לא למים ולמחסה. לקרמים. אני רוצה לציין שהפנים שלה על סף השקופים בעוד הגוף שלה כתום.

ברצינות, היא משתזפת עם מסיכה?

באסיפה שלפני אתגר החסינות זוארץ מציע לנטע-לי לעבור בחזרה לקניבה, והיא מסכימה, ואז מציע למאיר לחזור בחזרה לבארו, והוא מסרב. זה, אגב, מה נקרא "טוויסט". לא "התערבות של ההפקה" ולא "ביזיון". טוויסט. כל עוד הם מתכננים את כל הדברים האלה מראש ולא מחליטים כל פעם על פי מה שבא להם, אין לי שום בעיה עם זה. הם נוטים להיות שקופים למדי כשהם מנסים להשפיע על התוצאות, כפי שזכור לכולנו מהעונה הקודמת , ואני נותן לתוכנית את הייתרון מחמת הספק עד להודעה חדשה. זה כי אני טיפוס בוטח וטוב לב. תלמדו ממני. זה יעשה אתכם אנשים טובים יותר.

ואז זוארץ מתערב במשחק בצורה ממש בלתי נסבלת ומגלה לקניבה שלבארו בעצם יש אורז, כאילו זה עניינו בכלל. הוא גם עושה את זה עם הקול המיתמם הבלתי נסבל שלו. געגועי למונוטוניה.

איגור מתלהב ש"יש אורז, אחלה אורז. הרבה אורז", ואני מקווה שהם נהנים ממצעדי החתונות המזוייפים שלהם, כי זה פחות או יותר הדבר היחיד שאפשר לעשות עם אורז ובלי סיר. חבורה של דגנרטים.

משימת החסינות היתה צמודה ומעניינת בצורה מספקת, ובסופה זכו קניבה, בשעה טובה ומוצלחת. הם מקבלים גם באגטים (?), בעוד בארו מקבלים אבן אש בעזרתה יוכלו לא להרתיח מים כי אין להם סיר.

 וזהו.

בפרק הבא בהישרדות – עידן ודיוה נוהמים אחד על השני. עם ישראל לוקה קולקטיבית בחרדה.

בפרקים הקודמים: נסרין עפה, גל מת, קניבה זכו באננסים והפסידו בחסינות. היה די מבאס, אז אני קופץ לפרק האקטואלי שגם היה מבאס, אבל לפחות הוא אקטואלי.

קניבה חוזרים למחנה מובסים וכאובים, שוב, ואנסטסיה מחליטה ללמד את שאר חברי השבט כיצד לעשות דברים בצורה יעילה וחסכונית בעודה משתרעת על החול ומטפחת את ציפורניה ומשחקת עם כדור צמר וכאלה. זה מקרה מצער של בחורה מעצבנת וקצת אהבלה שאף אחד אף פעם לא אמר לה שהיא מעצבנת וקצת אהבלה כי היא כוסית. אנסטסיה! במקרה שאת קוראת את זה, את מעצבנת וקצת אהבלה. נסי להיטמע.

באי הגלות נטע-לי ומאיר מתוודעים אחד לשני ומיד אחר כך מתוודעים לעובדה שהם עומדים לקפוא למותם מאחר והם לא טרחו ללמוד איך להשתמש באבן אש. מאיר מנסה להכות באבן מזוויות שונות ללא הצלחה, בעוד נטע לי יושבת בצד ומעירה הערות נבזיות על כח הגברא המשוער שלו. יש לי סימפטיה אליה כי היא צריכה לבלות עם מאיר וכי הצמה הזאת כנראה חוסמת לה את זרימת הדם למוח, אבל רבאק – מישהו חייב לך משהו?

באתגר אי הגלות הם צריכים לנסות להפיל פירות בגדלים שונים מעמוד עץ בעזרת שוט, מה שגורם לנטע-לי להרגיש "חוזקה ועוצמה", כנראה לעומת הפאפאייה, ולמאיר לדמיין את עצמו מפרק וטוחן את האננס ממש שם על העמוד עץ מול כולם.

בסוף נטע לי מנצחת וזוארץ מודיע לשניהם שהם מחליפים שבטים. לא ברור לי אם הם הולכים לעשות את זה כל שבוע או רק כשמתאים להם, ואני חושד שלא אכפת לי.

בבארו, החבר'יה עושים קבלת שבת ומשחקים אקווה-קווה-דלה-אומה וחולקים טיפים לארגון מגירות וכיוצא בזה דברים משעממים עד דמע. ואז הם עושים קידוש ומריחים בקבוק רום ריק שמכיל בתקווה את נגיף האבולה.

"קבלת שבת זה נחמד, כי זה כמה דקות של מחשבות מסוג אחר", אומר יואב, שמצפה מאיתנו להאמין שיש לו מחשבות. מיכל בוכה כי יש לה הורים או משהו, ובאופן כללי כולם די מרוצים מזה שמאיר לא שם.

באי הגלות מאיר ונטע-לי חולקים אחד עם השני את מצב הבריתות העקרוני בשבטים ואז פוצחים בגסיסה איטית מקור למשך הלילה. נטע-לי מלינה שוב על כך שמאיר לא הגן ושמר עליה מהגשם בעזרת כוחות מזג האוויר שלו, אך בבוקר מסתבר שמאיר לא בפוזיציה לעזור לאף אחד במצבו המטורלל. הוא מסתובב על החוף בועט בדביבונים דמיוניים ומדבר אל הצדפות. כשהוא מתחיל לצחוק לעצמו ולנסות לחתוך את בהונותיו שלו עם מצ'אטה נטע-לי מבינה שייתכן ויש לו איזה שהוא סוג של שריטה. אולי.

בקניבה אריק הולך להסביר לאנסטסיה שרוצים להעיף אותה ואז שוכב עם בשבקין על הסדין השבטי ומשקר לו שלא רוצים להעיף אותו. אני יודע שהוא לא פופולארי במיוחד, אבל אני בסדר עם האריק הזה על אף לחייו התפוחות וחוסר היכולת הכללי שלו. הוא צריך להפסיק לדבר על גל כאילו הוא ירד מהשמיים במרכבת עננים והוא צריך להפסיק לשחק אותה בדרן, אבל לפחות הוא לא אחד מהקרטונים של בארו (איגור? מעיין? סיוון? עידן? וזה לא שגיא או איתי יותר טובים).

ואם כבר בארו, חבורת השעמומונים מקבלים את נטע-לי באהבה כנה ונטולת תנאים (פרט, אני מניח, לתנאי "אל תהיי מאיר") כי עכשיו אף אחד לא יחפור יותר בהם ובבני משפחתם. יואב מעודד את נטע-לי לחפש את אליל החסינות כי הוא רצה לעשות משהו מטומטם ולא היתה דרך זמינה להעלות את המחנה בלהבות. אם ייקחו מיואב את המיכל הליום שהוא שואף ממנו כל פעם לפני שהוא מדבר, אתם חושבים שהוא יפסיק לדבר?

קבלת הפנים של מאיר היתה קצת פחות סימפטית, על אף הריקוד הסגגוני שרקד על הסירה בדרך לאי. קניבה מסכמים ביחד בזריזות שזה לא מוצא חן בעיניהם, ונוהגים במאיר בחשדנות קרירה שלא הולמת את הטמפרמנט הים תיכוני שלהם. הם יוצאים לאתגר החסינות האישית שלהם, ומגלים שמאיר הולך להישאר באופן תמידי בשבט, ושאם זה לא מספיק אז גם יש לו חסינות במועצת השבט הבאה, מה שהופך אותו ל"דג שמח". אריק מנסה לכרסם את ורידיו כדי לסיים את הכאב.

באתגר עצמו, שמשך שלושים ואחת אלף שנים, מנצח גיא. כמובן שהחסינות הזאת לא משנה כי אין הדחה היום, אבל כמה נפלא לגיא. החיוך שלו לבדו שווה את ארבעים דקות המסך שכל הסיפור הזה לקח.

בחזרה בקניבה אריק חושף בפני מאיר את התוכנית להעיף את בשבקין (במקום לשלוח את אנסטסיה או אפרת, שפחות מעורבות בבריתות כפולות כרגע) ומאיר, כצפוי, הולך ומספר לכולם שאריק משקר להם ככה שאף אחד לא בטוח אם לסמוך על אריק יותר. לגל זה לא היה קורה.

במועצת השבט מאיר מלכלך על בארו, וזוארץ מנסה לגרום לאנסטסיה לבכות (ומצליח!) כשהוא גורם לכולם להגיד לה שהיא ממש ממש מעצבנת. הפסנתר הנוגה ברקע מנסה לסחוט מהצופים סימפטיה לסבלה, כאילו גל לא מת רק אתמול, אבל פרץ צחוק קצר זה כל מה שהם הוציאו ממני אישית. אני אוהב כשאנשים בוכים בתוכניות ריאלטי. יש בזה משהו מצחיק אינהרטית. צריכה להיות תוכנית ריאלטי שבה המתמודדים צריכים להישאר ערים ימים שלמים רצוף ולחתוך בצל*. התמוטטויות עצבים אול אובר דה פלייס. זה יהיה קסום.

זוארץ רוצה להראות להם משהו "רגע לפני ההצבעה" (זה לא "לפני" או "אחרי" אם אין הצבעה, זוארץ. לרגע אין שום קשר כרונולוגי להצבעה, מאחר וההצבעה לא קיימת) וחושף את טלויזיית העץ המסורתית שבתוכה גל! הוא מוסר לכולם מחמאות מפוקפקות ואז מפציר בהם להדיח אותו. כאילו יש להם ברירה. לחזור הוא לא יחזור, ומי הולך להגיד "אני יודע שזו בקשתו של גל מבית החולים, אבל אתה לא מבין - אנסטסיה ממש מעצבנת".

ואז הם "מדיחים" אותו. אחלה. מאחר ולא נראה אותו יותר אני רוצה לציין שכשהוא צוחק לפעמים הוא נראה ממש כמו עזר ויצמן.

נתראה.

* כהערה צדדית, אני באמת מאד מופתע מזה שעוד לא יצאה, ואם יצאה שהיא לא מפורסמת מספיק שאני אדע עליה, תוכנית ריאלטי המתבססת על חסך בשינה. זה מתבקש.