אפקט הקוקוס

היי כולם! מצטער על ההיעלמות. בואו נמשיך!

בפרקים הקודמים בהישרדות: כולם הבינו שאם המצב ימשך, דן ינצח במשחק. לא נראה שזה הפריע לאף אחד, אז עידן עף.

טאיינו – יום 41

קוריצה מהלכת לה שמנמנה ומאושרת על חופי טאיינו, מה שמוביל את משה להעיר "תראה איך היא עושה לי פוזות, תראה איך היא לא מתביישת, איך היא מגרה אותי", כאילו הוא מדבר על בת 15 וחצי שיכורה במסיבה, ולא… אתם יודעים… בתרנגולת עם מקור וכרבולת והדבר המגעיל הזה מתחת לסנטר. מצד שני היא עירומה והוא על האי כבר חודש וחצי. מי אני שאשפוט?

משה ויעל מציירים אחד את השני ומדברים על איך שניהם יודעים שהם יעופו ברגע שהם ישארו חמישה. זה ממש מצויין שהם החליטו להיזכר עכשיו, כשהם יכולים במקסימום לכפות תיקו. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מסתכל על אוגרים מנסים לשחק דמקה. כאילו, זה לא כזה מסובך, אבל הם פשוט לא מצליחים לקלוט את העיקרון.

יעל מציירת את משה, לו משה היה דוכס מתוחכם שלא נראה בכלל כמו משה

משה מצייר כמו ילדה בת 12

אי המתים!

נועם קם בבוקר ומגלה שעיזתו האהובה נעלמה. הוא מחפש אחריה ללא ליאות, אך לאט לאט שוקעת בו ההבנה שהוא יאלץ להפסיק לעבוד על שלט ה"כאן גרים בכיף נועם ולילה" אותו החל לבנות מזרדים וקליפות קוקס. במקומו, הוא מחליט, יבנה לעצמו את "כיסא שליט האי". מסתבר ש"שליט האי" מתלבש כמו כמו ניצב בסרט "הרפתקאותיו הארוטיות של הרקולס". בנוסף, יש לו עיטור עלי דקל משונה על הראש שגורם לו להיראות כמו תינוקשמש. זה לא לוק טוב, זה מה שאני מנסה להגיד פה. זה כאילו הוא מנסה לכפות על עצמו מאניה, כי הוא מרגיש שיש לו רק שתי אפשרויות.

"... אבל עכשיו אני מרגיש בריא ומאוזן"

בחזרה בטאיינו, משה מקריא את דואר האי. אני אוהב לשמוע את משה מקריא את דואר האי, כי הוא מנסה לשחק אותו או להתייחס אליו כשיר אמיתי, ולא כגבב ההברות הרקוב ונטול המחשבה שהוא באמת (השיר, לא משה. משה לא עשוי מהברות). התוצאה היא אדם המנסה להפיח חיים לתוך שורות כמו "מי הים מלוחים/ היה אמיץ מולם". זה קסום.

באתגר עצמו על המתמודדים לעבור מסלול מכשולים שלוש פעמים בלי ליפול למים. הראשון שעושה שלושה סיבובים זוכה בזכות לבחור מי יאכל מה מתוך מנות טובות יותר ופחות. או-קיי... זה יותר צרות מפרס, כרגע, לרובם, אבל שיהיה.

בסוף דן מנצח, ועם ישראל כולו לוקח את הפסקת הפרסומות כדי לנסות ולהתגבר על התדהמה.

לאחר הפרסומות, אנחנו מגיעים לארוחת הפרס. בגדול, המנות המוצעות הן: סטייק אנטריקוט, המבורגר, נקניקיה, כריך גבינה צהובה, סלט ירקות או אורז ומים. דן צריך לבחור את המנה שלו, ואז את סדר האנשים שיבחרו את המנה שלהם.

הוא בוחר לעצמו... אורז ומים. הו, איזה דיפלומט. הוא חושב שברגע שהוא לקח את האורז, אף אחד לא יכול להתלונן יותר על שום דבר. זאת מאחר והוא מעולם לא פגש את נעמה ומרינה – כלבות קטנוניות עד לרמת הניואנסים. כאילו, איך לנצח באתגר הזה עזר לדן באיזו שהיא צורה? הוא הגדיל את המטרה על הגב שלו, אם זה אפשרי בכלל, הוא צריך לרקוד מסביב לכולם כדי לא לפגוע באף אחד, ואפילו אוכל הוא לא מקבל. מה הוא הרוויח כאן?

חבר השבט השני שדן בוחר הוא... יעל? Que?  דן רוצה "לעשות עם יעל איזה שהוא מהלך" שיחזיר לו את השליטה בשבט. תזכרו את כל עניין ה"אין לי שליטה בשבט" כשהוא ירד מהעמוד שלו עשרים דקות בעתיד.

דן בוחר שלישית את מרינה, ומתוך הבחירות הרבות שנשארו לה מרינה מחליטה שהיא רוצה את הנקניקיה. אוקיי, זה פשוט מצחיק. כשלעצמו. אתם לא צריכים אותי פה בשביל דברים כאלה, מה אני יכול להוסיף? "זה מצחיק שמרינה רוצה להכניס לפה שלה דברים הדומים לאבר מין זכרי"? מרינה ממשיכה לבלוע את הנקניקיה בשלמותה תוך מבט חושני למצלמה.

נעמה בוחרת את ההמבורגר, שחר את הסלט ומשה את הכריך עם הגבינה.

ילד נבון

אי המתים!

נועם מסתובב במים לבוש בתלבושת שליט האי, ומנסה לדקור צב עם השרביט קוקוס שלו. הוא נראה שפוי יותר מאי פעם, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, וכלל וכלל לא כמו חולה שסעת בחופשה טרופית.

ואז עידן מגיע! הידד! התגעגעתי, אני חושב. אולי הוא יכתוב שיר. נועם מושיב את עידן בכיסא הגדול של שליט האי, מה שגורם לעידן להיראות כמו ילד בן 8 שיושב בכיסא של אבא. הרגליים שלו לא מגיעות לרצפה והכל. עידן נראה נרגש לגבי ההזדמנות שלו לחזור למשחק. הוא בטח חושב שיש סיכוי לאתגר עם פאזל כלשהו. תמימות של ילד, אני אומר לכם.

במשימת החסינות, המתמודדים צריכים לאחוז בעמוד כמה שיותר זמן.

עשר דקות עוברות, ומשה מפעיל לוחמה פסיכולוגית על שאר בני השבט בהתעקשותו לשיר על העמוד, שכן זמן שבו משה שר עובד לאט פי חמש עשרה מזמן רגיל. גיא מתחיל עם הפיתויים, ומציע מיץ תפוזים סחוט טרי לכל מי שירד מהמוט בחמש הדקות הבאות. הוא אומר להם "אוי, החום הזה. כל כך מצנן", ואני לא יודע איך מישהו נתן לו לשחק אי פעם. ברצינות. הוא מזוויע.

אוי

יעל מחליקה מהעמוד, ומקבלת את מיץ התפוזים שלה. דן, נעמה ומרינה מסכימים לנסות פסיכוליגיה הפוכה על שחר כדי לשבור אותה, אז הם מעמידים פנים שממש קשה להם ושהם עומדים לרדת. אני... לא חושב שככה זה עובד. אני חושד שהם לא יודעים את משמעות הביטוי "פסיכולוגיה הפוכה".

ולא רק שזה רעיון מטומטם בצורה מרהיבה, הם גם פוצחים פתאום שלושתם בבת אחת בשורות בסגנון "הו! רגלי הדואבות! מה אעשה?", "שוקל אני לפרוש, אך חשש בליבי!" ו"עמוד המוות הוא זה. עמוד המוות אזעק!" אחד לשני. זה הכל מאד גיא זוארץ מצידם, לחשוב שאם הם יגידו דברים עם עליית-טון בסוף כל משפט הם ישמעו אמינים.

הפיתוי הבא שמציע זוארץ הוא גלידת שוקולד. משה רוצה את הגלידה יותר משהוא רוצה שאמא תאהב אותו וגיא נהנה, יותר משהוא נהנה בתוכנית הזאת אי פעם, לשים את הגלידה מתחת לאף של משה ולראות אותו בוכה מבפנים. שניה אחרי שגיא זוארץ מכניס את הגלידה למקרר – משה נופל. מן הסתם.

דן לוקח את הזמן לנאום נאום מטופש, כותרתו: "הדרכים הרבות בהן אני מוצלח ולהיאחז בעמוד זה מתחת לכבודי". כאילו, להתפלש בבוץ ולהוציא בננות זה בסדר, אבל להחזיק עמוד זה איכשהו משפיל.

הוא חושב שזה היסטרי, המעבר מתואר שני למנהל עסקים להיאחזות בעמוד. הו, האבסורד העמוק שבהכל. אני חושב שהדיסוננס מגיע מובנה לכל האתגרים, ושזו תובנה די בנאלית. כן, הגורל הכלכלי שלך תלוי בכמה טוב תחזיק עמוד. חוקי הריאליטי. תתמודד (בשקט).

וכשגיא זוארץ מציע מבחר שוקולדים דן פשוט יורד מהעמוד ומוותר על החסינות. אני... לא מבין. זאת אומרת, לאף אחד במשחק אין אינטרס להשאיר את דן עכשיו. הוא מפלצת חסינויות שיכולה לנצח את כולם בגמר, בלי להזכיר אפילו את העובדה שאף אחד לא סומך עליו בגרוש.

תשמעו, אם דן אילף את ג'יבארו לרמה שהם מבינים במאה אחוז שהוא חייב ללכת, אבל הם פשוט לא מסוגלים להדיח אותו – אז ח"ח לדן. הוא כנראה עושה משהו נכון. באמת שלא הבנתי את המניעים של אף אחד לרגע אחד בפרק הזה.

הפרק נגמר בלי שאנחנו יודעים מי ניצחה. יופי.

בפרק הבא: אולי נועם ודן יעופו! אבל כנראה שלא!

טאיינו – יום 36.

בפעם השביעית ברצף, הפרק מתחיל בזה שכולם מספרים איך האירוע האחרון שקרה להם הפך אותם סוף סוף לשבט טאיינו אחד מגובש. אהא. ובגלל זה דן עדיין פה. אל תרגיזו אותי, גם ככה הפרק מעצבן.

כדי להדגים את היחסים המלבבים של שבט טאיינו כולו, אנחנו מתמקדים בעידן ומרינה. מרינה מציעה לקוריצה את החסינות, כי היא מבינה שהדרך לגעת בליבו של עידן היא להתייחס לקוריצה כאל אדם חי ונושם. אדם הזכאי לכבוד, אהבה ומסאג'ים. עידן בתמורה מאפשר למרינה לקרוא שירים הישר מתוך עמקי נפשו הפצועה, ומסתבר שבתוך עמקי נפשו הפצועה עידן הוא דידי מהמעבדה של דקסטר;

"חתול תעלול

חיוך של תינוק

כל רגע מתוק

ופוני ורוד שצוהל"

פוני ורוד! שצוהל!

מרינה אומרת בהיסוס "אהבתי... 'תמימות על מקל'..." ועידן בתגובה מכתיר אותה כגאון בעלת נפש פצועה כמעט כמו שלו. "רק חבל שהיא מפוצצת את עצמה בכל כך הרבה סיליקון", הוא מוסיף. כן. טראגי.

ואיפה שיש אחווה וביחד – יש אאוטסיידרים. שמם בישראל שחר. היא מתראיינת שקשה לה שם בטירוף, שהיא מרגישה לבד וכולם רעים אליה ובכיבכיבכי.

אף אחד לא סובל אותה והיא עדיין שם בעיקר כי יש לה הרבה בגדים שכולם לובשים ואז מתלוננים על הריח (וזו לא רק התנהגות גועלית כקבוצה של אנשים, זו גם התנהגות מטומטמת כלפי מישהי שהולכת להיות במושבעים). אני מקווה שהיא תיקח להם את כל הבגדים, ואת המצ'אטה, ואת הסיר, ככה שהם ישתו רק חלב קוקוס שבועיים רצוף ויחלו בחצבת. (המדע עוד לא הוכיח קשר סיבתי בין חלב קוקוס לחצבת, אבל כולנו יכולים להסכים שזו הנחה סבירה).

לאחר שלקחו את כל בגדיה, כאקט אחרון של השפלה, מכריחים חברי ג'יבארו את שחר להתפלש בבוץ

מאוחר יותר על החוף, ליה אומרת ליעל שהיא לא מכבדת טבחים, ספרים ונהגי מוניות, כי "גבר זה קונגו. זה בטון". אני לא יודע למה היא מתכוונת ב"קונגו", אבל עכשיו אני לא יכול להפסיק לדמיין את מיקו מגלגל חביות לעבר מריו.

אי המתים!

באתגר הפעם על נועם וגיא לנסות לתלוש פעמונים אחד מהשני בעוד עיניהם מכוסות. גיא זוארץ שואל את גיא אם הוא חושב שהוא יכול להסתדר לבד על אי בודד, וגיא עונה שהוא בטוח שהוא יכול "להתאקלם בכל מצב שישימו אותו", בין אם זה בתוך הר געש או על כוכב פלוטו. כל מצב שהוא. כדי להדגים לנו את יכולת ההסתגלות והתושיה שלו, הטקטיקה שלו באתגר היתה לכרוע משל היה ניצב ב"נמר, דרקון" ולעשות כמה שיותר רעש עם הפעמונים. גם כשהוא הפסיד ארבע פעמים מתוך חמש, הוא המשיך להאמין בטקטיקה שלו ולא נכנע להיגון אף לרגע אחד.

בסוף נועם מנצח חמש לאחד, וזוכה בתבלינים, תה ועוד שלושה ימים של התפוררות מנטלית על אי המתים. הידד?

טיפש יותר מנחום-תקום מחימר

בחזרה במחנה טאיינו דן, מרינה ונעמה ממשיכים להיות כלבות רכלניות. מעבר מהיר למים מראה לנו שלפחות אחד מחברי שבט ג'יבארו מחבב את שחר – משה, כמובן. הם חופפים את השיער ביחד, ומשה מגדיר אותה כ"בחורה פשוטה ולא מנקרת עיניים". הא! שימי את זה בפרופיל בקופידון! "בחורה פשוטה ולא מנקרת עיניים בעלת עולם פנימי עשיר התופרת את הבגדים של עצמה מחפשת גבר מלידה בעל שלוש גפיים ומעלה".

דן נקלע לסיטואציית חפיפת הראש ומגיב כאילו הוא תפס אותם מוצצים אחד לשני את הבהונות. חופפים, ביג דיל. זה כאילו הוא חושב שמשה ושחר מפסיקים להתקיים כשהוא ממצמץ.

דואר האי הפעם הוא "שניים שניים/ לגרזן יש שיניים", וזה שיפור משמעותי מהניסיונות הקודמים, אבל התרגלתי בפרק הזה לאיכות מסויימת של שירה. בדואר האי הזה לא הוזכרו לא חיוך של תינוק ולא פוני צוהל, ככה שעל פי השוואה הוא פשוט נראה רע.

באתגר עצמו המתמודדים מגלים ש"גרזן הכח הכפול" של השבוע תואם את שמו ונותן כח כפול למתמודד שמחזיק אותו. שני קולות. כבר לא אכפת לי.

המתמודדים מחולקים לזוגות "על פי הגרלה", ונעמה ויעל מפסידות אך בקושי לדן ומרינה. זה נותן לנעמה הזדמנות לעסוק בדבר האהוב עליה בעולם אחרי נטישת תינוקות – התפרצות נטולת חן על הבן אדם שלדעתה אחראי להפסד במשימה. אני נזכר פתאום למה לא סבלתי אותה בהתחלה. רכבת הרים, אני אומר לכם.

בגמר הגדול בין מרינה לדן מנצח דן, אבל גם דן וגם מרינה זוכים בשיחת טלפון הביתה. לא דן ולא מרינה מציעים לוותר על שיחת הטלפון לטובת נעמה, וזה הגיוני גם אם לא מאד חכם.

שיחת הטלפון של דן עם אמא שלו היתה משעממת וקצת עצובה. הוא כל כך רוצה שהם יהיו גאים בו, ויש כזאת אי נוחות בקול של כולם... אולי אלה המצלמות, לא יודע, אבל הקטע של "אני זכיתי בשיחת טלפון הזאת! זה לא כולם מקבלים!" היה עצוב. כאילו מה, אתה מדבר עם אמא שלך פעם ראשונה בשלושה חודשים ואתה חייב בדקת שיחה האחת הזאת לצעוק לה לשפורפרת "אני ווינר"?

שיחת הטלפון של מרינה היתה קונטרסט נחמד לזאת של דן, כי כל הצדדים באמת מאד התרגשו. אמא שלה חמודה לאללה ואבא שלה חמוד לאללה והכל מאד מאד חמוד לאללה.

אחרי הפרסומות אנחנו מגיעים ישר ל"מעבדת המחשבות של נועם", כנראה המעבדה היחידה בעולם המוקדשת לזעקות מזוייפות אל השמיים ולשיחות עם עיזים. נועם נותן לעם ישראל שיעור קטן בפסיכולוגיה כשהוא טוען שהעז בדיכאון בגלל הטראומה של הבדידות על האי. כן, העז בדיכאון. אין ספק שהעז זקוקה להתערבות פסיכיאטרית. העז.

נועם ממשיך למלמל למצלמה ולזמזם, ואז לפתע מתחיל לדבר בתור אבא שלו בקול עמוק ונוזף. העובדה שעדיין לא קיבלנו מסיבת תה של נועם עם העז, למרות שהביאו לו תה באתגר האחרון, פשוט מרגיזה אותי. הוא ללא ספק מטורלל לגמרי, הם לא יכולים לספק לו ערכת תה ושמלה? תחשבו כמה מצויין זה יהיה. רק תחשבו. הוא ישחק את כל התפקידים! יהיו אורחים! קאם און!

בחזרה בטאיינו, שחר מעניקה למשה שרשרת. מרגש. ליה מתראיינת שהם זוג מושלם, ושהיא מקווה שהם יתחתנו ויעשו תינוקות ביחד.

אולי עדיף שלא

נעמה מתנהגת בפאסיביות אגרסיביות כלפי דן, ואז הולכת להסתובב עם ליה, שזו עוד דרך להיות פאסיבית אגרסיבית כלפי דן. היא עדיין לא רוצה להעיף את ליה, אבל היא מוכנה להעיף את שחר. אויש. שחר וליה זהות לחלוטין מבחינת הכח שהן נותנות לנעמה להעיף את דן, וזה דבילי מצידה להעיף כל אחת מהן עכשיו. למעשה, אני לוקח בזאת בחזרה כל דבר טוב שאמרתי לגבי כל חבר שבט ג'יבארו שלא מנצל את ההזדמנות הזאת להעיף את דן. זה כאילו שהם פשוט מקבלים את זה שהוא יהיה בגמר כעובדה.  מרגיז.

ואז... אין הדחה. יום אחד אנשי הפקת הישרדות יקומו בבוקר עם ראש של עז על הכרית וראש של תרנגולת בתוך הפה, ואז הם ילמדו. אז הם ילמדו!