בכל הדרכים,מעולם לא אבדה לי דרכנו.

אני יכולה להעביר את הפעולה הזאת ולהוציא את המיטב, להוציא את כל מה שאני יכולה.

אני יכולה לעבור את השיחה איתו, ולעבור בהצלחה.

מאמינה בעצמי..:)

בהצלחה לכל שאר ה'נבחנים'.

מאכזב להסתכל בחודשים הראשונים של הבלוג,

ולהתגעגע לתקופה הזאת.

אפילו לימים הפחות יפים.

אני מתגעגעת לימים האלו.

נמאס לי, פשוט נמאס..|:

אז זהו, 3 שנים על סף היום? ,

כיתות ז,ח,ט- 1 , הגיעו אל הסוף? , מחנכת אחרת,כיתה אחרת. שלב אחר של חיים.

מי היה מאמין שזה יגיע כ"כ מהר? 

אני חייבת להודות, שהזמן רץ לי, לפעמים גם לא היתי בקצב, ונכנסתי למסלול אחר.

אני זוכרת את היום הראשון בכיתה ז', הלכנו יד ביד עם ילדים גדולים יותר,

כולם היו בחולצות לבנות, ילדות תמימות עם קוקו גבוהה.

ועכשיו השיער פזור והגומיה נשארת על היד.

אז זהו?,עוד ימים ספורים, ויוצאים לחופש הגדול, שתמיד מחכים לו מתחילת שנה.

אבל הפעם אצלי זה משהו אחר, הכיתה מתפצלת לגמרי, כולם מתערבבים,

מחנכות אחרות, \:

יש משהו מוזר באוויר, תחושה מוזרה.

משום מה אני לא רוצה שזה יגמר.

אני לא רוצה שהן יעזבו, אולי אני מפחדת להמשיך קדימה.

מוזר לי, פשוט מוזר לי.

דיברתי איתו בטלפון, הדמעות הרגו אותי.