כל אחד בכל החיים אוכל יותר מ30 טון של מזון:O

טוב אז לרוב הפאדיחות של הנהלת הכפר העקום שמתמלא לו במחלת השפעת, הקורס שלנו התבטל> כל כך הרגשתי שעושים מאיתנו צחוק.

נסעתי על לפאקינג קורס הזה כולי חולה מתה כשיום לפני זה הוצאתי את האמא של הקיבה שלי החוצה היה רק חסר שגם הלב ייצא ואז הייתי בכלל גמורה. ובכל זאת אספתי את עצמי ועליתי על מונית בסוף בשביל פאקינג כמה שעות שבהם יפצתחו לנו ציפיות לגבי המשך הקורס ובסופו של דבר ייזרקו אותנו למים רדודים ככה שההתרסקות תהיה אחלה התרסקות ושולחים אותנו הביתה בין-רגע.

אז כמובן שהגיע למוחי המחשבה. לא באתי לתל אביב בשביל כמה שעות מסכנות. אנצל את הגעתי. אני ואירה תכננו ללכת לים. ומפני ששנינו בעלות חיים משוגעים שכאלה ויש לנו כל כך הרבה לעושת בחיים הללו ותוכניות מכאן עד למאדים. בסוף כמובן גם הים התבטל לו. ובמקום זה יצאנו להסתובב ברחובות מרכז-תל-אביב כשמטרתינו לסחוט מאנשים כסף, עכשיו לא סתם אנשים. אנשים קמצנים שברגע שהם רואים שבידינו פנקס לאנשים יותר מסכנים מהם> הם משתוללים.

טוב אז יצאנו לנו בנימה אופטימית זו בידיעה שיש בידינו 4 פנקסים של 1000 שקל שאנחנו אמורות לגמור ביום וחצי ואז לקבל כספינו.

תחילה רגלינו התהלכו ברחובות גבעתיים , דופקות דלת דלת ומדקלמות את המשפט עם העמותה והילדים המסכנים. כן בהתחלה גמגנו. כמעט אמרנו ילדים שמנים במקום ילדים אוטיסטים. סמקום לקרוע תלוש אחד שלם קרענו חצי תלוש. אנשים נבהלו . אבל בסף הכל הם שרדו ואני יותר:P

היו כל מיני אנשים. וסוג האנשים שככה גרמו לנו לפתוח את עינינו למעצמים שלעולם לא נראו היו הגברים שיצאו אלינו חצי עירומים מהדלת והופתעו לראות בפתח שתי בלונדות מופתעות שבוהות להן בבוקסר וקצת לא יודעות לאן לגלגל את עיניהן עכשיו. אז כן האנשים הנחמדים הללו תרמו:)

היו עוד סוג אנשים שגרמו לי לצאת מהכלים ואפילו להוציא מילות גנאי ברחבי הבניין וליצור קולי הד איומים. האנשים הקמצנים שלא יכלו להוציא עשרה שקלים מהחיים שלהם. במיוחד כשהן מפוצצים בשקלים כאלה. שרדנו.

מבניין לבניין מדלת לדלת ממעלית למעלית מאישה לאיש. פדיחות בין לבין. פחדים גם כן. רגעי טמטום מספיק.

התחלנו להמר על בניינים שלפי האינטואציות הבלונדיניות שלנו נראו לנו נחמדים במיוחד. בחלק מהבניינים נתקענו עשרים דקות לפני שנכנסו בדלת הכניסה כשבסוף גילינו שהדלת נפתחת מצד ימין ולא שמאל. ובחלק מהבניינים היינו צריכים להעיר את כל הבניין כדי שייפתחו את הדלת מהאינטרקום או לצעוק לזקנה בת 90 מי אני ולמה אני רוצה שהיא תפתח לי את הדלת. להסביר לי שאנחנו לא פרות אלא מתרימות ולקוות שלא תתמוטט מהשיחה וההתאמצות הרבה.

אחד הדברים שאני ממש זוכרת זה שנסענו כמו חכמות לרמת אביב -כי הרי כל העשרים גרים שם- בלא ידיעה שהעשירים הם האנשים הכי קמצנים עלי אדמות.

קיצור נכנסו לאיזה בית ואז איזשהו בחורצ'יק צעיר פתח לי תדלת ואני כמובן חייכתי והפעלתי את קסמיי וזמזתי את נאומי ולבסוף זכיתי לעשרים שקלים וכשהושטתי לו את התלוש של העשרים שקלים. הוא הושיט ידו לקחתם. אך ידו התפספסה ולא פגעה בתלוש. אני כהרגלי רציתי כבר ללכת אבל הבחנתי בתלוש שעדיין בתוך ידי . הבחורצ'יק הושיט ידו שוב לקחת התלוש וכאשר רצה לקחתו בטעות החזקתי את התלוש חזק מידי ולא הצליח לקחת אותוXDDDDDDDDDDDDDDD ואז כשנזכרתי שאני אמורה לעזוב את התלוש. עזבתי והצטרכתי להתמודד עם מלוא הפאדיחה שהאיש ניסה פעמיים לקחת את התלוש המסכן. שתי נסיונות כושלים שכאלו.

הדבר השני והרבה יותר לא-נעים. מרמת אביב שטנו לנו לרמת גן. נכנסו לבניינים שהיו הרבה יותר נחמדים מהרמה הקודמת. הגענו לבניין אחד שפשוט היה מלא כולו בפחד הגדול מכולם עליי. מלא בזקנות@#!:< דלת דלת אני מצלצלת בפעמון וצריכה לצרוח על כל הבניין שאני מתרימה ואני מעמותת קרן אור *עאלק* ואז עוד להתמודד עם מראה עיני.אבל פסדר זה היה פסדר. אירה הלכה לדלת אחת צלצלה וכאשר נפתחה הדלת היא ראתה סבתא יושבת בסוף הסלון עם שיער שחור וארוך והרבה פלולות וכשאירה התחילה את ההמנון הדלת נטרקה לה בפרצוף. אוקיי אמרנו נעלה לקומה השניה. נכנסות למעלית ואז כמו מין גורל מתפרץ#!@ אני לא יודעת למה. היתה לי תחושה ששכחנו אחת מהדירות אני מושיטה כף רגלי מעבר למעלית ועוד רגל מוציאה גופי וקולטת הישר מחדר המדרגות ראש יוצא. לא סתם ראש. ראש של סבתא כל כך מפחידה רזה שיושבת בחדר מדרגות שקטנה. לחשוב שכל הזמן הזה היא היתה שם באמת כל כך כל כך נבהלתי וצרחתי כמו משוגעעעעת ואירה ראתה אותה אחריי וצרחה גגם וישר נכנסנו למעלית ופחדנו לצאת מהבניין לקומת קרקע שהסבתא הזאת תרד למטה ותשאל מה קרה לנו. כי גם התמלאתי בושה שנבהלתי ממנה היא בטח נעלבה ולא הבינה למה נבהלנו אבל פשוט לא הבנתי מה היה שם. זה היה כל כך נורא. היא היתה שם בשקט והוציאה ראשה. מאיפה היא צצה? רק שתדעו לכם שעד עכשיו התמונה שלה לא יוצאת לי מהראש.

וכל הקטע המפחיד הוא שאירה ראתה אותה לגמרי אחרת... היא ראתה פשוט סבתא אחרת ממה שאני ראיתי היא ראתה אותה עם שיער ארוך בכלל ואני עם שיער קצוץ. רק עכשיו עולה בי המחשבה , אבל אולי זו היתה רוח? אולי בגלל הפחד שלי מזקנות הגורל הזה מתנקם בי ??

בכל מקרה אני ממש מפחדת לראות את הסרט הזה. סרט אימה שמתבסס על זקנה. תביא אותי לגיהנום קוראים לו נראלי. באנגלית משו דראג מי טו הל. אני לא בטוחה.

קיצור בסוף קיבלתי כסף. והכל זוהי כולה הרפתקה אחת גדולה. אני הרפתקה אחת. גדולה , קטנה מה זה משנה

צרות בממלכה.

Oh, tell me You're here That You will watch over me forever Oh, take hold of my heart Show me You'll love me forever

אף-אחד לא יכול להבטיח לי שום דבר שקשור לנצח.

נצח לא יכול להבטיח לי שום דבר שקשור לאף אחד.

וזה מה שגורם לי להרגיש כל כך לא בטוחה. שפשוט בכל רגע הממלכה יכולה להתפרק.כשהיא בשיאה.

אם אני יודעת מה אני רוצה ולא אוהבת את מה שאני יודעת. זו כבר בעיה שלי. בעיה ממש גדולה שהיא שלי.

ומכאן צריך לעשות עם זה משהו. בחיים כדי לשמור על שיווי משקל אתה חייב לזוז לאנשהו. ותמיד יש לאן.

דנה.אוכל.בגדים.ומוזיקה.אה-כן-ודרמה-איך-אפשר-לשכוח.